רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אקטואליה

נקמתו של חייל

ב׳ בכסלו ה׳תשע״ח ב׳ בכסלו ה׳תשע״ח 20/11/2017 | מאת רונדה רובינזון

הנרי בירנבריי, ניצול ה"קינדרטרנספורט" (משלוח ילדים), עזר לשחרר אסירים מרכבת מוות בלב ליבה של גרמניה הנאצית.

בשנת 1938 שט הנרי בירנבריי בן ה- 14 לבדו בספינה מהמבורג לניו יורק, כחלק מהקינדרטרנספורט – תוכנית מיוחדת להצלת ילדים יהודים מגרמניה הנאצית. כבן יחיד, הוא לעולם לא ישכח את הטראומה של השארת הוריו מאחור. הוא לא ידע אז כי לא ישוב עוד לראותם. עם זאת, שנים לאחר מכן הוא ישוב לגרמניה, כדי לנקום את מותם.

הוא נלחם בעוז למען זכות זו.

בירנבריי היה אחד  חיילים אמריקניים רבים שצפו בשחרורם של מחנות הריכוז הנאצים. הוא עזר לשחרר "רכבת מוות" בלב ליבה של גרמניה הנאצית. מה שהוא ראה שינה את חייו לנצח.

התמונות עדיין מלוות אותו, בגיל 93. במשך שנים רבות הן היו נעולות בתוכו. ואז הוא קיבל הזמנה להרצות בפני תלמידי תיכון על היותו נער מתבגר בגרמניה הנאצית וסוף סוף הוא הרשה לעצמו לשחרר את כל אותם דברים שלא ניתן היה להעלותם על דל שפתיים.

הכל התחיל ב- 1937 כשהנרי – ששמו היה אז היינץ – היה בן 13. אביו אדמונד, סוחר, נעצר לאחר שסיפר ללקוח שאין באפשרותו לספק לו סחורה. בנו של הלקוח שאל, "האם זה בגלל המשטר הנאצי?" למרות שאדמונד השיב בשלילה, ככל הנראה בנו של הלקוח האשים אותו בבגידה בפני הרשויות.

אדמונד הצליח לחזור הביתה לאחר כמה ימים בכלא. עם זאת, הגרמנים עצרו אותו יחד עם רבים אחרים ב"ליל הבדולח", פוגרום כנגד יהודים ב- 10-11 בנובמבר, 1938. לפחות 91 יהודים נרצחו, 267 בתי כנסת ברחבי גרמניה, אוסטריה וחבל הסודטים נהרסו. חלונותיהן של כ- 7500 חנויות בבעלות יהודית נופצו ותכולתן נבזזה. אדמונד בירנבריי הוכה קשות ומת מפצעיו מספר שבועות לאחר מכן.

באותו זמן הנרי הוברח לאמריקה. על המזח בניו יורק קיבלה עובדת סוציאלית יהודיה את פניו של הפליט הצעיר מדורטמונד, גרמניה, וליוותה אותו ברכבת לאלבמה. מועצת הנשים היהודיות של בירמינגהם, שמימנה את הגירתו, שלחה אותו למשפחה אומנת. לאחר 9 חודשים העבירו אותו למשפחה אומנת אחרת באטלנטה. "כנראה שהיה להם קשה להתמודד איתי", הוא מתבדח.

"הפכתי להיות בן דוד לכל בני הדודים. הזמינו אותי לכל האירועים המשפחתיים. זכיתי".

בירנבריי התכתב עם הוריו בדואר, שהיה מצונזר, ולמד על מותו של אביו רק חודשיים לאחר המעשה. אמו ג'ני מתה זמן קצר לאחר מכן, אולם לט ברור לו מה היתה סיבת מותה. היא לא הייתה במחנה ריכוז.

היא ניסתה לעזוב את גרמניה ולהגיש בקשה לוויזה. "מה שאנשים לא מבינים", הוא אומר, "הוא שלא הייתה בעיה לצאת מגרמניה באותם ימים. הבעיה הייתה להיכנס למדינות אחרות".

נקמתו של ניצול

במלחמת העולם השנייה נסחף הנרי בגל הפטריוטיות של מדינתו החדשה. בהיותו צמא לנקמה, הנרי ניסה להתגייס לצבא ארה"ב. בתחילה בקשתו נדחתה כיוון שארצות הברית החשיבה אותו ל"זר עוין" בגלל הדרכון הגרמני שלו. בעודו ממתין לאזרחות אמריקנית, הוא הגיש בקשה מיוחדת ובשנת 1943 הורשה לשרת עם הכוחות האמריקנים שפלשו לחופי נורמנדי.

כיתוב תמונה: רב"ט הנרי בירנבריי

בירנבריי יצא לגרמניה בתור גשש מטעם חיל הרגלים. "התקדמנו במהירות. לפעמים הקדמנו את שאר החיילים ביום או יומיים. המטרה שלנו הייתה לכבוש את ברלין", הוא נזכר.

 

"בדרך בין ברונסוויק למגדבורג הבחנו בתעלות לצד הדרך. הן היו מלאות בגופותיהם של קורבנות מחנות הריכוז שנורו למוות".

שבועיים לפני תום המלחמה ב- 1945 נתקלו הגששים במראה מחריד באמצע שום מקום: רכבת משא סגורה, נטושה, עם 20 או 30 קרונות מלאים עד אפס מקום ביהודים, שלא נותר להם אלא לעמוד. האמריקנים שמעו קולות מבפנים ונרתעו מהריח הנורא שבקע מהם.

"פשוט אין מילים לתאר מצב כזה", מספר בירנבריי. "אנשים היו בתנאים כל כך לא אנושיים, שהיה ממש קשה לזהות אותם כבני אדם. הקרונות היו מלאי שתן וצואה. הם היו מושפלים להחריד".

כפי הנראה הגרמנים העבירו את היהודים ממחנה הריכוז ברגן-בלזן לטרזיינשטט, כדי למנוע את הצלתם על-ידי כוחות הברית. אולם בחוששם מפני נפילה בשבי הכוחות האמריקניים, השומרים נטשו את אסיריהם. החיילים האמריקנים פתחו את קרונות הרכבת ושחררו את האסירים.

"היינו המומים כל כך שלא ידענו מה לעשות. יש מיליון דברים שאתה מתחרט שלא עשית. זה היה כל כך מחריד, כל כך דוחה, מלוכלך, מטונף, מגעיל. זה היה לחלוטין בלתי צפוי. לא היינו מוכנים לזה בשום צורה ואופן. האוכל היחיד שהיה לנו היה מנות קרב לעצמנו. לא היה לנו מטבח. שידרנו למחלקה שלנו וסיפרנו מה ראינו. נאמר לנו להמשיך הלאה ושיגיעו אחרים לטפל בזה".

בירנבריי נזכר לעיתים קרובות במראות אלה ומודה שהן רבצו על מצפונו כל חייו.

הפרק האבוד של השואה

למעלה מחמישים שנה לאחר מכן, מתיו רוזל, מורה לא-יהודי למדעי החברה מצפון מדינת ניו יורק החל לחקור את הפרק האבוד של השואה. בשנת 2016 הוא פרסם ספר בשם: A Train Near Magdeburg: A Teacher's Journey, Backwards Into the Holocaust (בתרגום חופשי: רכבת ליד מגדבורג: מסעו של מורה, בחזרה אל השואה).

בפאנל במוזיאון ברמן באטלנטה

בנוסף ארגן רוזל מספר מפגשים בין הניצולים לבין המשחררים, ובירנבריי השתתף באחד מהם, בברדנטון פלורידה. עדיין נרגש, הוא אמר: "זה היה מאוד אמוציונאלי, לכולנו היה קשה מאוד לדבר. זה היה מדהים מאיפה הגיעו האנשים האלה – חלקם גרו בישראל, חלקם באמריקה. אחד היה הנכד של ניצול, שהיה אחראי על אנרגיה אטומית בתקופתו של ברק אובמה".

אחד הניצולים קרא למשחררים "מלאכי החיים".

החיים שאחרי המוות

בעקבות השליטה שלו בשפה הגרמנית, בירנבריי התבקש לחקור אסירים. "מעולם לא הצלחנו למצוא חייל גרמני אחד שידע מה מתרחש", הוא אומר באירוניה. כולם העמידו פני תם.

בשובו הביתה לארה"ב, בירנבריי, רואה חשבון במקצועו, הלך ללמוד משפטים במסגרת מלגה שסייעה לחיילים משוחררים לרכוש השכלה.

 

הנרי בירנבריי בחתונת נכדו

הוא ואשתו רבקה גידלו שני בנים ושתי בנות – כולם מחוברים ליהדות. השבט של בירנבריי כולל 15 נכדים ו- 14 נינים. "לחשוב על זה שהייתי הניצול היחיד שיש לו כיום 33 צאצאים זה משהו מיוחד", הוא מתפעל. "בורכתי".

כראש השבט, הוא נשא את לפיד היהדות והאיר את הדרך לשאר בני המשפחה. בירנבריי נותר פעיל בעבודה קהילתית יהודית מאז שובו ממלחמת העולם השנייה. הוא ביקר בישראל 65 פעמים! עם אשתו המנוחה הוא תמיד אירח אנשים בארוחות שבת ועורר באחרים השראה לשמירה על המסורת.

"אני מרגיש שזו מחויבות", הוא מסביר. "אילו היינו פעילים ומודעים יותר, אילו היינו דואגים יותר איש לרעהו, אולי אפשר היה להציל יותר אנשים".

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן