לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




זכאים לתהודה

זכאים לתהודה

מה קרה למילה הישראלית שפעם השתמשו בה כל כך הרבה, "עמימות"?

מאת

איך בסוף זה שוב הופך לקטטה מילולית בין בנט לליברמן? פיצוץ המנהרה השבוע בעזה היה הצלחה מבצעית וטכנולוגית. זו הכותרת הראשית, זו ולא ה"התנצלות" של דובר צה"ל וכל המהומה שבעקבותיה. הצנזורה לא מרשה לפרט, אבל צה"ל משתמש באמצעים טכנולוגיים חדשים באזור, ובזכותם התגלתה המנהרה שהושמדה וכבר אינה מהווה איום. העובדה שכמה מחבלים נהרגו תוך כדי, לא גרמה כמובן לאף אחד בישראל להזיל דמעה. במקום לשמוח על רמת הביצוע והדיוק ולהתרכז בכך, אנחנו נכנסים לברברת של תגובות ותגובות על התגובות. דובר צה"ל מתדרך, ואז הציטוט יוצא קצת עקום, ואז מתחיל גל גינויים ובדיחות, ואז הסברים והאשמות. למה לספק לאויבינו קרבות מביכים כאלה? ולמה בכלל צריך להסביר את מי רצינו להרוג ואת מי לא? מה קרה למילה הישראלית שפעם השתמשו בה כל כך הרבה, עמימות?

ביום האחרון שבו שודרו החדשות בערוץ 2 ,עסקו בכותרות הבאות: עובדת שהתלוננה נגד שרה נתניהו, בנימין נתניהו מבקש מהאמריקאים שפולארד יגיע לישראל, החקירה נגד אריה דרעי מתהדקת, דריכות בגבול הדרום. שרה, פולארד, דרעי, עזה. כותרות שחזרו על עצמן בגרסה זו או אחרת ב־20 השנים האחרונות. אלה הם חיינו בזמן האחרון.

ראש עיריית גבעתיים, רן קוניק, תפס אומץ. בדיון על נושא ה"הדתה" נשמע עד היום קול אחד בלבד: של הורים שמתנגדים לתכנים כאלה בבית הספר, וחושבים שיש יותר מדי מהם. זו זכותם כמובן, ואין לזלזל באף הורה אכפתי, אבל הם קיבלו מאה אחוז מהנפח התקשורתי והם פעילים מאוד ברשתות החברתיות. בכל הגל הנוכחי, לא שמעתי עדיין אף ראיון עם אף הורה אחד שחושב אחרת. הורה מסורתי או חילוני שמבקש יותר תכנים כאלה, שדווקא חושב שיש בורות גדולה בקרב הנוער ביחס למורשת שלנו. אז הנה, ראש עיר ראשון מעז לומר זאת. השבוע התארח קוניק בבית הכנסת "גבורת מרדכי" בגבעתיים, ושם את המהומה ואת "מלחמת הדת" בפרופורציות: "אין לי ספק שרוב ההורים החילונים היו רוצים שהילדים שלהם יגדלו ויקבלו מושגי יסוד ביהדות ובמסורת ובמנהגים. הם לא רוצים שהילד יגדל ויהיה בור כמוני, כמו שאני גדלתי... קבענו נוהל של שקיפות מוחלטת, ההורים יודעים מה הפעילות שנכנסת לגן, לכן אין טעם לריב כל היום בפייסבוק עם אחוז קטן מהאוכלוסייה שהדעה שלו שונה לגמרי, שהשיח שהוא מנהל הוא שיח אלים. השיח הזה משתלט על הרשת ומנצל את הפחד, את חוסר הידע וגם את הבורות של חלק מההורים. אין הדתה מסוכנת, השיח הזה לא מוסיף כבוד לגבעתיים, די להתלהם".

התיק נגד גיל שפר, ראש הסגל לשעבר במשרד ראש הממשלה, נסגר השבוע מחוסר ראיות. אין שום יכולת לדווח על כך באותה עוצמה שבה דיווחו על החשדות. הכותרות כבר פורסמו, פרצופו של שפר כבר נמרח, משפחתו כבר נפגעה. האם המשטרה הייתה אמורה שלא לחקור? ודאי שלא. אבל איך מגשרים על הפער הזה, איך מונעים פגיעה באדם חף מפשע, בפרשה שמסתיימת בסוף בלא־כלום? ועוד יותר בצנעה, זוכה השבוע אריה איטח, קצין הביטחון של עיריית אשדוד. איטח הוא אב שכול. בנו צחי הוא החייל האחרון שנפל בלבנון לפני נסיגת צה"ל משם. שלוש נשים התלוננו נגדו על הטרדה ומעשים מגונים, שמונה שנים תמימות נמשכה הפרשה הזו, ובית המשפט קבע השבוע כי הוא מזוכה זיכוי מוחלט, ללא רבב. בית המשפט אף קבע כי העדויות לא אמינות, סותרות ונדמה שהן גם תואמו. איני יודעת איך לשנות ולזרז את דרך עבודת המשטרה ובתי המשפט, אבל עצם פרסום הדברים האלה כאן, אולי יועיל במשהו לטיהור שמם.

הזכות שלנו על הארץ קשורה להתנהגות שלנו כאן. זהו אחד הלקחים מפרשת השבוע, פרשת "וירא". הכנסת האורחים של אברהם אבינו בפרשה היא מופתית – בגיל 99 ,הוא ממש רוצה לעזור לזולת, להאכיל אותו ולדאוג לשלומו, ויוצא מגדרו כדי לטרוח עבור שלושה אורחים שרק עוברים ליד האוהל שלו. לאורך ספר בראשית, פעם אחר פעם, עמים אחרים לא מתנהגים ככה. הכנסת האורחים שלהם איומה ונוראה: זה מתחיל בפרעה מלך מצרים שפשוט לוקח אליו את שרה בכוחנות, ממשיך ביחס של שכם אל דינה, ובהמשך העיר סדום נחרבת בגלל היחס האלים והקמצני שלה כלפי אורחים. הפסוקים שמתארים את התנהגותו הלבבית של אברהם בעצם אומרים לנו: ככה יורשים את הארץ הזו. הרבה לפני הצהרת בלפור, נכתבת כאן "הצהרת אברהם".

מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".

5/11/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub