לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הפרשת חלה עולמית במוסקבה – הרגע שאחרי

הפרשת חלה עולמית במוסקבה – הרגע שאחרי

כשכל מרכיבי הבצק מתאחדים בהומוגניות נפלאה, יצאנו לדייט עם בורא עולם.

מאת רחל זיכרמן

להיות שותפים לכלל ישראל זה חשוב.

להיות שותפות לכלל לנשות ישראל – זה אולי חשוב עוד יותר.

להיות שותפות לכלל נשות ישראל פלוס לקיים מצווה – זה ביג לייק.

אתחיל מההתחלה.

שבועיים לפני השבת, "השבת העולמית", החלטנו שגם אנחנו, במוסקבה, "הולכים על זה" ו"שומרים את זה ביחד". ואם עושים את זה, אז הולכים על כל הקופה, ועושים גם הפרשת חלה. וכאן נולד הפרויקט. חשבתי שיהיה קל. כי מה כבר צריך? קמח, שמן, מים ושמרים? אבל הסתבר שלארגן אירוע למאה נשים זה יותר מללוש בצק ולהתפיח...

שריינו מקום, התחלנו להלהיב ולהזמין את הנשים והבנות, ולארגן את הארוע...

לו הייתי מניחה על כף מאזניים אחת את הלחץ, העול, חוסר השינה, חוסר תקציב, והעבודה הרבה של כולם, כל חברי הצוות, ועל כף מאזניים שניה את האור בעיני הנשים הצעירות, את דקות הדממה בהן שפתותינו רחשו תפילה, את איחוד הלבבות שהיה באותם רגעים – כף המאזניים השניה היתה כבדה עשרת מונים מזו הראשונה.

בנות ישראל "מייד אין מוסקבה" – עשיתן את זה, ובגדול!

אז מה היה שם?

היו שם כמאה נשים ובנות ועוד קצת. צעירות בנות 17-30 שחגרו סינרים כחולים למותניהן והחלו ללוש מרכיבי בצק.

ל80% מתוכן היתה זאת הפעם הראשונה שהן חשו מגעו של בצק לחלה לכבוד שבת.

ל 50% מתוכן, היתה זאת הפעם הראשונה שהן שמעו על מצוות הפרשת חלה.

ל 100% מתוכן היתה זאת חוויה מעצימה ומרגשת, שכל מילה שלי מיותרת...

כשהן היו בשיאו של תהליך, הראתי להן את החלה שלי, שאפיתי בבוקרו של יום לכבוד שבת קודש.

ושאלתי אותן (כן, השיח התנהל ברוסית): מדוע, לדעתכן, אני אוהבת את החלה שלי?

  • כי את הכנת

  • כי המתכון שלך טעים, אגב, אפשר לבוא אליכם לסעודה בשבת בבוקר?

  • כי את יודעת מה בדיוק הכנסת לשם

כן, הכל נכון, אבל האמת היא, שאני אוהבת את החלה שלי, כי כשאני רואה אותה, קלועה, משוחה בביצה, מעוטרת בשומשום ועטופה בניילון נצמד – היא קורצת אלי, ואומרת: "רחל, את יוצאת עכשיו לדייט השבועי שלך. והדייט הזה חשוב מאד, הוא נותן לך כח להמשך השבוע.

דייט.

עם בורא עולם.

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי השם יחיה האדם" (דברים)

כי לא על אפיית הלחם לבדו תחייה האשה, כי על החיבור שלה עם בורא עולם.

התפקיד שלי לפני שבת הוא לא רק לבשל, לאפות, לרדד, לטגן, לערוך רשימות אורחים, לדאוג שלכל הצעירים יש מקום לסעודה, לדאוג לילדיי שלי, להכין שיעורים לשבוע הבא, לערוך שלחן.

התפקיד שלי הוא גם להפריש חלה.

ולהפגש עם השם.

רק אני והוא.

והוא ואני.

לספר לו, להודות לו על השבוע שהיה. לבקש על השבוע שיהיה.

לקחת חתיכה מהבצק ולהראות לו, שגם מהדבר החומרי ביותר, מהלחם, אני קודם כל –זוכרת אותו. יוצאת אתו!

לכן אני אוהבת את החלה שלי.

ואז הן התכוננו לדייט שלהן.

בלי לחשוב על מה ללבוש, ומה הוא יחשוב על מקום העבודה שלהן, או על הפצע שצץ לו הבוקר על הלחי הימנית.

דייט טהור. עמוק. אמיתי.

הן כיסו את קערות הבצק עם דגלי ישראל. החשכנו את האולם. האירו שמונה נרות שהדליקו שמונה נשים. ברקע התנגן לו פס קול של "טיטאניק" (כדי להכנס להיפנוזה, אני מזמינה אתכן כעת, יחד איתי, לגשת למתג החשמל. לכבות אותו. להדליק נר אוירה קטן, ולחפש ביוטיוב :טיטאניק), עצמנו עיניים והתפללנו.

יצאנו לדייט.

כמאה נשים ויותר, עם אותו אחד.

עם בורא העולם.

והוא היה של כולן, וכולן היו איתו.

ואף עין לא נותרה יבשה.

ובשנה הבאה, Shabbat Project, בירושלים הבנויה.

1/11/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) אנונימי, 1/11/2017 12:01

מרגש מאד!

(1) אנונימי, 1/11/2017 10:09

שבעס פרודקט - הלוואי אצל כולנו

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub