לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




בענווה ובנחישות

בענווה ובנחישות

"אני לא מודה לבריטניה על ההצהרה. אני מברך אותה על הזכות שהייתה לה לפרסם אותה"

מאת

כמה הערות בשולי הכותרות השבוע:

*אסתר חיות החלה לכהן אתמול כנשיאת בית המשפט העליון. בין שלל הסוגיות האידיאולוגיות וה"גדולות", שמתי לב לשורה קטנה בקורות חייה שמלמדת משהו על המשבר הפרקטי יותר בתחום המשפט. יש הרי הצפה של עורכי דין בשוק. וכך נכתב באחת מכתבות הפרופיל עליה: "חיות אמא לשני עורכי דין שלא עובדים במקצוע: אורי, איש נדל"ן, ויוסי, יזם סטארטאפים".

* רחוב אנה פרנק בפתח־תקווה עלה השבוע לכותרות לרגע. התברר שהכיתוב על שלט הרחוב מביך: "ילדה יהודייה בהולנד שזכתה בפרסום עולמי בגלל יומן שכתבה". אף מילה על השואה, על הנאצים, על סיפור חייה. אתם מבינים, ילדים? היום זוכים לפרסום בריאליטי, אבל פעם, כדי להתפרסם – היית צריך לכתוב יומן. מחאות הגולשים הביאו את העירייה להתנצל כמובן, ולהבטיח לתקן את הפדיחה בהקדם. הסיפור הקטן הזה הוא הרבה יותר גדול: אנחנו מרבים לדבר על הכחשת שואה בעולם, אבל הסיפור האמיתי, גם אצלנו, הוא בורות שואה. מי שניסח את השלט ואישר אותו ותלה אותו אינו אנטישמי, הוא סתם לא יודע. האתגר האמיתי הוא לא רק להילחם בכל מיני ניאו־נאצים בחו"ל, אלא להנגיש לדור הבא עובדות ופרטים. ידע זה כוח.

*נכון, יותר כסף מושקע כדי להזכיר לנו שב־1 בנובמבר ערוץ 2 מתפצל, אבל ב־2 בנובמבר יציינו מאה שנים להצהרת בלפור. אצלנו, בבריטניה, ולהבדיל גם ברשות הפלסטינית, נערכים לציין את התאריך ההיסטורי שבו הבריטים הכירו בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל. בפרשת השבוע קראנו איפה המהלך הגדול וההיסטורי הזה התחיל: "לך לך", נאמר לאברהם אבינו, העולה החדש הראשון, שאכן יוצא למסע והולך. בעקבותיו יגיעו לכאן מיליונים לאורך השנים, עם או בלי הסכמה בינלאומית ואישור של הטורקים או הבריטים. מובן שרצוי שהעולם יתמוך בנו ובדרכנו, אבל הקשר שלנו למקום הזה לא תלוי רק במסמכים כאלה. לפני מאה שנה, כששמע הרב קוק על הצהרת בלפור, הוא הגיב כך: "אני לא מודה לבריטניה על ההצהרה. אני מברך אותה על הזכות שהייתה לה לפרסם אותה"

וכזה לקח מרצח יצחק רבין עוד לא שמעתי.

השבוע יצוין יום השנה ה־22 לרצח ראש הממשלה. צוריאל חלמיש, תלמיד ישיבת ההסדר במעלה אדומים, מצא בימים אלה הקלטה של שיעור שהעביר אז לתלמידיו ראש הישיבה, הרב יצחק שילת, זמן קצר אחרי הרצח. לדעתי יש טעם לפרסם את הדברים בהיקף נרחב יותר. אחרי כל הקריאות לחשבון נפש, אחרי כל הדיונים על הסתה ודמוקרטיה ושלטון החוק, הרב שילת קורא לעוד חשבון נפש, מזווית אחרת: "אנחנו צריכים לבדוק על איזו קרקע היהודי הזה גדל, ואיך הגיע עד כדי רצח", אמר לתלמידיו בימים שאחרי רצח רבין. "צריך לחפש ולהתבונן מה עלינו לתקן. שמעתי אותו טוען שככה הבין שצריך לעשות לפי ההלכה. איזו חוצפה. בחור צעיר פוסק בעצמו בדיני נפשות, כאילו הוא יודע מה ההלכה. אין סמכות, אין אוטוריטה, אין רבנים ופוסקים, כל אחד יכול להחליט בכל נושא. הוא עיוות באופן מוחלט מונחים כמו 'דין רודף' או 'מוסר'. איך זה קשור להחלטה שלטונית של ראש ממשלה נבחר בישראל? איך זה קשור למשא ומתן מדיני שהוא מנהל?

"אם אנחנו מחפשים מה אחריותנו – אולי זו אחריותנו. אנחנו משדרים לאנשים שהתורה וההלכה הן תחום בלי סמכות, כל אדם חופשי לנפשו, איש הישר בעיניו יעשה. זה לקוי. זו הפקרות. אדם צריך ללמוד, לשאול, לא לחשוב שהוא חכם יותר מכולם. לפעמים תלמידים שלי מבקשים שאני אסדר להם חופה וקידושין, ואני אומר: הייתי רוצה, אבל אני לא מרגיש שלמדתי מספיק את התחום, אני לא בקיא מספיק בהלכות. ואותו בחור, בן 26 ,עם ראש עקום ומוטעה ומלא ביוהרה ובגאווה, כבר מרגיש שהוא יודע יותר מכולם? שהוא מבין את ההלכה יותר מכל גדולי התורה והרבנים? כך שאולי אחד הלקחים עבור כולנו הוא קודם כל שצריך יותר ענווה, יותר הקשבה לאנשים גדולים באמת".

מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".

30/10/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub