לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




סליחה מהכותל

סליחה מהכותל

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת. לכותל.

מאת

בימים שלפני יום כיפור העליתי מדי לילה בחצות לרשתות החברתיות תמונה של הכותל ברגע השיא של הסליחות. מדריכי טיולים וסתם מבקרים התחילו לשלוח לי תמונות מרשימות, שבכל אחת כמה עשרות אלפים. אנשים, נשים וטף מצטופפים ברחבה ואף גולשים ממנה לסמטאות הרובע היהודי. בשעות שלפני כן, קיבלתי גם תמונות של הפקקים האנושיים ברחובות העיר העתיקה: סיור סליחות לחיילים בדואים, סיור סליחות בשפת הסימנים לחירשים, סיור סליחות לילדים בשעת צהריים מוקדמת, סיור נגיש לנכים ש"יד שרה" אירגנה. למה פירסמתי את זה, חוץ מחיבת הלייקים? מה התמונות האלה מספרות? נדמה לי שהן אומרות שלושה דברים שלא דיברו עליהם בשנה שהסתיימה זה עתה:

*המספר. כמיליון איש הגיעו לכותל מראש חודש אלול ועד סוכות. זו הצבעה ברגליים. בדרך כלל אירועים בסדר גודל כזה הופכים אצלנו לחדשות. כשהתקשורת רוצה, גם פחות מאלף איש בהפגנה מגיעים לעמוד הראשון. תלוי באג'נדה. במקרה הזה, אחוז עצום מאזרחי ישראל התאמץ ונסע ועמד בפקקים וחנה והלך ברגל. זה אומר משהו, אבל כמעט לא זכה לסיקור

* המגוון. רוב הנוכחים לא היו "דתיים" על פי ההגדרה המקובלת. אפשר לראות זאת בתמונות: כמעט אפס חרדים, קצת כיפות סרוגות, ואינספור כיפות־כותל לבנות שנחבשו לרגל המעמד. כך גם בעזרת הנשים. והכל מתנהל בהרמוניה, בשירה אדירה של הסליחות. אף אחד לא מעיר לאף אחת על צניעות, למשל (אוי, איזו כותרת ראשית היינו מקבלים אם איזה טמבל בודד רק היה אומר משהו!). פגשתי שם עובדי בנק בסיור סליחות מאורגן, ואז עובדי רשות מקומית, וגם תלמידי מכינות קדם צבאיות, ומשפחות שהתארגנו יחד כדי להגיע, והרבה אוטובוסים שיצאו מקיבוצים וממושבים בדרום ובצפון, וגם יחידים־ יחידים, כל אחד וליבו שמשך אותו לכאן. פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת.

*הכותל. כמה הוא הושמץ בשנה החולפת. הוא סוקר רק בנסיבות מעוררות מחלוקת, קיצוניות, כאילו הוא רק מפלג ומחלק אותנו, ומי בכלל רוצה להגיע אליו. מבלי להיכנס לעצם הדיון על "נשות הכותל", הנהירה הזו של אלול ותשרי נותנת קצת פרופורציות כמותיות. אבל לאוהבי הכותל אין ארגון מסודר ואין דובר שמוציא הודעות לעיתונות. אף אחד לא ראיין אותם השנה לשמוע את דעתם על המקום. אז מאות אלפים אמרו סליחות בכותל, אבל אולי צריך לבקש קצת סליחות מהכותל.

מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".

14/10/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) אנונימי, 16/10/2017 13:19

תודה על המאמר! זה מאוד מרגש להיות בכותל יהי רצון שנזכה

לחזות בבנין בית המקדש במהרה בימינו אכי"ר.

(3) אנונימי, 16/10/2017 12:44

איזו כתיבה יפה ונכונה. ואני בדיוק בדרכי לכותל....

(2) דינה, 16/10/2017 08:04

ההטיה התקשרתית

אין זו דוגמא ראשונה לחד צדדיותה של התקשרת. אנו שומעים בהרחבה על כל משחק כדורגל/כדורסל וכד'. שומעים בהרחבה על מטיילים שמציפים את הפארקים בימי שבת חג ומועד. שומעים בהרחבה על הבקבוקים של אשת ראש הממשלה. שומעים על "התעלולים" של בנו של ראש הממשלה. אבל כאשר מיליון בני אדם מגיעים לרחבת הכותל הכתבים כאילו עושים יד אחת ומתעלמים. שקט מוחלט. ומעניין מה היה קורה לכתב שהיה מחליט לשבור את מחסום השתיקה, להשתמש בחופש הביטוי שכל כך מרבים לדבר בו, האם הברנג'ה היתה מקבלת אותו? איך היתה מקבלת אותו, בכבוד? בלגלוג? לשאלות אלה אין מענה כי לא נמצא כתב מספיק אמיץ שידווח על תופעה כל כך מרשימה. טוב לדרוקרים בתוך הבועה שיצרו לעצמם. כך הם מגנים על חופש הביטוי.

(1) דניאלה, 16/10/2017 06:37

כמו תמיד אני מתענגת על הכתבות שלך.

כל מילה בסלע, נכונה ומכוננת. מאחר ואת כתבת בטלוויזיה הייתי רוצה שגם תביעי דעות אלו במדיה זו.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub