לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




איך קרה ששרפתי יומנים מ-30 שנה

איך קרה ששרפתי יומנים מ-30 שנה

כדי להצליח בעתיד, אני יודעת שאני חייבת להשקיע את כל האנרגיה שלי בהווה.

מאת כתריאלה גולדפדר

לפני מספר שבועות שרפתי יומנים ומכתבים ששמרתי במשך 30 שנה.

במשך שנים חשבתי לעשות זאת, אולם הפוש האחרון היה, באופן מפתיע למדי, תספורת לא מוצלחת.

יום לפני מסיבת בת המצווה של בתי הצעירה, הלכתי איתה להסתפר. יודעים איך זה הולך: אומרים לספרית איזה סגנון רוצים (שיער ארוך ככל האפשר עם גוונים). הספרית האמורה מבטיחה לכם שהיא מבינה ומדגימה לכם שוב ושוב באיזה אורך יהיה השיער. שעה לאחר מכן אתם יוצאים מהמספרה המומים, עם תספורת שונה לחלוטין (במקרה של הבת שלי, עם שיער קצר ב- 10 ס"מ מהצפוי).

בבוקר המחרת, בתי הייתה מאוד עצובה בגלל השיער ונכנסה ללופ של מחשבות מסוג "הייתי צריכה…", "הייתי יכולה"... הייתי צריכה רק לבקש ממנה רק לצבוע את הקצוות בלי לעשות גוונים… הייתי יכולה פשוט ליישר את הקצוות… לא היינו צריכות לשלם לה… חלק גדול מהבוקר עבר בדמיונות על האופן בו הייתה חוזרת לעבר באורח פלא ומקבלת החלטה עם תוצאה טובה יותר.

כמבוגרת, אני מכירה היטב את צורת החשיבה הזו שאינה מובילה לשום מקום אלא למבוי סתום. זה לא שאינני נופלת למקומות האלה. האמת שביליתי יותר זמן ממה שהייתי רוצה להודות, במחשבות על העבר ובדמיונות כיצד הדברים יכולים היו להיראות לו הייתי בוחרת בחירות שונות. אולם ככל שאני מתבגרת, אני מסוגלת לתפוס את עצמי טיפה יותר מהר בכל פעם.

אז אני שואלת את עצמי מה יכולה התספורת הלא מוצלחת הזו ללמד אותנו? כיצד אני יכולה לקחת את המצב הלא נעים הזה ולהפוך אותו לשיעור חשוב ולברכה עבור בתי ביום חגיגי זה של בת המצווה שלה?

בעודי מהרהרת בשאלות אלה, צצו במוחי מילים אלה: לכי ואל תביטי לאחור. נזכרתי באשתו של לוט, שאחרי חורבן סדום ועמורה נאמר לה לברוח עם בעלה ובנותיה ולא להביט לאחור. "הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ--אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר:  הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן-תִּסָּפֶה" (בראשית י"ט, י"ז). אשתו של לוט לא עמדה בפיתוי והביטה לאחור. ומיד הפכה לנציב מלח.  

ככל שאני חושבת יותר על העבר, כך אני נהיית תקועה יותר.

אני יודעת שזה נכון גם לגבי החיים שלי. ככל שאני חושבת יותר על העבר, כך אני תקועה יותר. אני לא אומרת שאיננו יכולים לחשוב על הדברים ולהתחרט על מעשינו - רק שמירב האנרגיה חייב להיות מכוון להווה ולמטרות עתידיות, כך שזה יהיה הקו המנחה שלנו.

לאחר סיום טקס בת המצווה בירכתי את בתי, עם כל האהבה והחוכמה שלי כאמא, שתהיה לה את הראייה קדימה, במקום אחורה.

במקביל לכך שבתי גדלה ומתבגרת, גם אני נכנסת לשלב חדש בחיי. זה עתה מלאו לי 45 ובכך גידלתי בהצלחה את כל ילדיי עד שהגיעו לגיל מצוות. אני מרגישה שזה משהו גדול. האינטנסיביות של גידול הילדים בשנים הראשונות לחייהם נרגעה ויש לי כמה פרוייקטים שאפתניים שאני רוצה להתחיל לעבוד עליהם.

ואני יודעת שכדי להצליח אני חייבת להשקיע את כל האנרגיה שלי בהווה.

עבורי פירוש הדבר היה לאסוף 30 שנה של יומנים ומכתבים שנערמו בארון שלי ולשרוף אותם בזה אחר זה. 30 שנה של סודות, לבבות שבורים, כמיהות, קווצ'ים, תפילות, חלומות ורשימות שונות. הזמנתי שתי חברות ששימשו לי עדות. פתחתי כל יומן וכל מכתב, קראתי חלק בקול רם, ונתתי ללהבות לאכל אותו בעודי מתפללת תפילה שלמדתי ממורתי, שרה יהודית שניידר:

כשקראתי על משהו טוב: "השם, תודה על כל החוויות המתוקות של חיי, אולם עזור לי להישאר נוכחת בהווה".

אחרי שקראתי משהו שלילי: "השם, עזור לי למצוא דרך לרפא זיכרון זה, אולי פשוט על-ידי שחרורו. בינתיים, עזור לי להישאר נוכחת בהווה".

בעודי מתבוננת בלהבות המלחכות את הנייר, הרגשתי כאילו יד נעלמה הסירה משקל כבד מעל כתפיי ולקחתי נשימה עמוקה. הרגשתי חופשיה. חופשיה מההרגשה שחיי הנוכחיים נושאים את נטל בחירות ואירועי העבר. חופשיה להרחיב את החזון שלי לגבי מה אפשרי.

24 שעות אחרי ששרפתי את הדף האחרון, האש עדיין לא כבתה לחלוטין. מתחת לשכבה עבה של אפר, הגחלים עדיין לחשו, משקפות את האינטנסיביות של כל מה ששחררתי.

כיום, כשאני פותחת את הארון שלי בבוקר ורואה את המדף הריק בו נחו בעבר המכתבים והיומנים, חיוך רחב מאיר את פניי ואני מתחילה את היום מלאת אנרגיה.

27/6/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) דוד, 3/7/2017 18:56

לשרוף או לא לשרוף?

נראה לי שהצורך לשרוף הינו רק עם מרגישים שהעבר מפריע להווה, אבל זה לא חייב להיות כך, גם אם עברנו זמנים קשים בחיים, אפשר לראות אותם כחלק מסיפור חיים שאנו עדיין כותבים אותו. ומה שאנו עושים עכשיו ונעשה בעתיד נותן משמעות לעבר ולהיפך. כך דרכה של עלילה ודרמה אמתית שהיא מורכבת וכך נוגעת בלב. התשובה מאהבה מתקנת את העבר כך שזדונות נעשות לזכויות. עם זאת, אני מסכים שלעתים אין ברירה אלא לפתוח דף חדש לגמרי...

(2) שירי, 29/6/2017 16:26

וואו על זה אני בדיוק חושבת לאחרונה

איך לשרוף את היומנים מלפני 30 ו20 שנה תבורכי...

(1) אחת, 29/6/2017 16:08

אני מתחבטת בסוגיה זו זמן מה- לשרוף או לא לשרוף זו השאלה

יש לי יומנים מגיל ההתבגרות, ומרביתם לא פשוטים לקריאה, הרבה רגש שלילי של נערה שעברה תהפוכות. כשקראתי אותם - על מנת לצנזר קטעים מסוימים (כגון "אני שונאת את המשפחה שלי"- לא מתאים ולא משנה מה המצב הנפשי שלי היה באותו זמן) הרגשתי שאני נכנסת לעצבות. מצד אחד אני רוצה לשרוף הכל ולהתחיל מחדש. מצד שני זו היסטוריה, זה מה שעבר עלי. זה חלק ממה שאני. מסביר המון במה קורה לי עכשיו, עברתי תקופה לא קלה וכשקראתי את היומנים הבנתי עד כמה קשה היה לי, וכנערה לא ידעתי מה עובר עלי. בינתיים צינזרתי כי המחשבה שהדריכה אותי היתה- מה לא ארצה שיקראו לאחר מותי. אדם יכול למות מחר ואין לי שום רצון להכאיב לאחרים. אז דברים מטומטמים שנערה כותבת עברו צנזורה, אבל השארתי את הרוב המוחלט כפי שהיה- אם אמות מחר ויקראו את היומנים שלי, ברור שזה יכאיב להם כי עברתי תקופה לא קלה, אז אני רוצה לשרוף הכל, כי החיים הם חולפים מהר ולא כך הייתי רוצה שיזכרו אותי אם יקרה משהו. אבל אם לא יקרה כלום רע, אם אחיה את חיי עד גיל 80 /90 אולי כן ארצה להזכר בילדות שלי- לא משנה כמה מתסכלת היא היתה..... לשרוף או לא לשרוף זו השאלה... בינתיים אין לי תשובה. רוצה לשרוף אבל...

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub