לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




משועממים למוות

משועממים למוות

"ההפך מחיים אינו מוות, אלא אדישות בין החיים למוות" (אלי ויזל, שהשבוע מלאה שנה לפטירתו)

מאת

שני מסעות פרסום מדוברים שרצים בימים אלה מעידים שאנחנו בעידן של הפרטה, הפרטה גם של ערכים: "אבא, תעצור, אני רוצה לעבור", מחזיק הילד שבפרסומת שלט. "יעלי, תעצרי", מבקש הקשיש. " תחשוב שאלה בני משפחה שלך", אומר הקריין של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. רגע, ואם זה לא הילד שלנו, אז לא אכפת לנו? לא בטוח שהפנייה הזו לרגש האישי והמשפחתי שלנו בריאה. הפרסומאים רומזים כאן שאין לנו בעצם ערכים משותפים כחברה, רק דאגה אגואיסטית לקרובים אלינו ביותר. אדם לאדם זאב, אלא אם הוא חלק מה"פמליא" שלי. כי מה אם זה ילד של השכנה או ילד של מישהו שאנחנו שונאים או ילד ערבי או בן של עובדים זרים?

אין כבר שום דרך אחרת לזעזע אותנו או לגרום לנו לנהוג כמו שצריך ? וממש ליד השלטים האלה מתנוססות המודעות שמכריזות: "נטו משפחה, נטו כחלון", עם תמונת ענק של שר האוצר. כחלון הוא חלק מהקואליציה. בקואליציה אין נטו, יש ברוטו. אי אפשר לעשות קמפיין בחירות אישי באמצע הקדנציה בגלל תוכנית תקציבית, ולנכס רק לעצמך הישגים. בעצם אפשר, השאלה רק לאן זה יוביל. אולי איילת שקד תשיק קמפיין אישי כזה אחרי מינוי שופטים מוצלחים, וליברמן יתלה שלטים של עצמו אחרי חיסול מוצלח של מחבל?

שר החינוך נפתלי בנט הגדיר את קיצור לוח החופשות כ"משימת־על". כשהולכים לגוגל מגלים שכל קודמיו עסקו בכך, הבטיחו, ניסו, ובפועל — הנה כולנו יוצאים שוב לעוד חודשיים של חופשה ארוכה, ארוכה הרבה יותר מדי. 700 אלף תיכוניסטים כבר יצאו לחופשה השבוע, ובקרוב יצטרפו אליהם כמיליון וחצי תלמידי היסודי והגנים. המשפט "אמא, משעמם לי" הפך לסמל של התקופה הזו, אבל הסכנה הגדולה היא בגיל שבו כבר לא הולכים לאמא כשמשעמם.

בפרשת השבוע שעבר, פרשת "קרח", מתוארת מחלוקת קשה בין קרח וחבורתו לבין משה ואהרן. זו מריבה על כבוד ועל תפקידים, שמסתיימת במוות טרגי. אבל מה גורם לקורח להצית אש כזאת בקרב העם? ולמה דווקא בנקודת הזמן הזאת? ובכן, זה קרה בגלל השיעמום. בפרשה הקודמת נגזר על העם להישאר עוד 40 שנה במדבר, בעקבות חטא המרגלים שלא רצו לעלות לארץ. העם בעצם יצא לחופש גדול. הוא התבשר על 40 שנות המתנה ונדודים, ובמצב כזה — קל לעשות שטויות, קל להתחיל מריבות וקטטות. קורח רק ניצל את ההזדמנות. הרב בן ציון פירר כותב על כך: "זוהי הסכנה שבחוסר מעש. אחרי מעשה המרגלים — אין הם טרודים בשום דבר. זמנם בידם. וכשזמנו של האדם בידו — הוא צריך לעשות משהו. וכשאין לאדם מה לעשות — עושה הוא מחלוקת."

השבוע התכנסו מפקדי יחידות השיטור העירוני במשטרה כדי להיערך לחופש הגדול. אין להם ספק שביולי־ אוגוסט הקרובים ייפתחו אלפי תיקים בגלל ונדליזם, שיכרות ואלימות. התקווה היא שזה יסתיים רק בזה, ולא באובדן חיים חלילה. המנגנון שפעל אצל אבותינו במדבר רלוונטי גם לחופים, לפארקים, לטיילת ולמועדונים בישראל 2017 : זוהי הסכנה שבחוסר מעש. אבל זה לא חוק טבע. ישראל כבר התמודדה עם אתגרים מורכבים הרבה יותר. מי יהיה הראשון שיחסל את הביטוי "יולי־אוגוסט" ויהפוך אותו רק ל"יולי" או "אוגוסט?"

"מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות.

24/6/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub