רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אקטואליה

הבנאליות של הטרגדיה

כ״ג בניסן ה׳תשע״ז כ״ג בניסן ה׳תשע״ז 19/04/2017 | מאת אבינועם הרש

איך הגיעה סף קהות הלב לאטימות גדולה כל כך במדינה שחרטה על דגלה את קידוש החיים?

יום שישי, כמה שעות לפני שבת, הודיעו ברדיו על פיגוע בירושלים: האנה בליידן, צעירה בת 21 מבריטניה נרצחה בדקירות סכין. כמה ימים קודם שמענו שנאבדו עקבותיהם של שלושה צעירים בכינרת. בערב החג נרצח אליחי טהרלב הי"ד בפיגוע ליד עפרה.  בין לבין הודיע שדרן הרדיו על גבר בן שלושים שנהרג בתאונת דרכים ומיד המשיך לדווח התנועה. בשלב זה היד שלי התלבשה אינסטינקטיבית על כפתור ההגברה ונדרכתי:

לא יודע מי זה היה הגבר הצעיר בן השלושים, אבל אני כן יודע שאני חייב לדעת מה מצב התנועה כדי להימנע מפקקים.

היום הופיעה ידיעה קטנה כזו, על גבר באשקלון שרצח את בת זוגו והתאבד. ככה, בשקט, עטופה בצבעים חיוורים משהו, הופיע ידיעה טראגית המבשרת על סופם של חיים. עולמות. נשמות. באחד העמודים הפנימיים של העיתון: רוצים לרגש אותנו? תביאו משהו חזק יותר מהמוות:

הפאבלות של ריו דה ז'נרו זה כאן.

ביקום מקביל ושפוי יותר, הרשתות החברתיות היו גועשות כלבה רותחת בעקבות שרשרת הטרגדיות וחורבן החיים שהלך כאן בישראל רק בשבוע האחרון: פיגועים, תאונות דרכים, רצח במשפחה.

ביקום שלנו, משאבי ההלם והתדהמה מופנים ליוסי קליין ולמקלדת.

ופתאום אתה מוצא את עצמך מהרהר איך ומתי ובאיזה שלב בדיוק הגיע סף קהות הלב לאטימות גדולה כל כך דווקא במדינה שחרטה על דגלה את קידוש החיים.

ישראל 1994: אני זוכר איך כל הארץ נזדעזעה ונתרגשה לגורלו של נחשון וקסמן הי"ד, חייל צה"ל שנחטף והוחזק כבן ערובה בידי החמאס עד שנרצח בעת ניסיון החילוץ של סיירת מטכ"ל. אמרנו תהילים. עשינו חשבון נפש. החיים נעצרו ניסינו לחשוב: רגע, מה הולך כאן? וגם אם לא היה לנו שמץ של מושג לאן ואיך ממשיכים, ידענו בוודאות שחייבים לעצור.

ישראל 2017:  שלושה צעירים יהודים נחטפו בידי הכינרת וכך סיים קריין הטלויזיה את השידור: "נהרגו עשרות אנשים, נקווה שיהיה שקט, עכשיו הפרסומות". 

לא מצאתי מילים יותר מדויקות משירם המפורסם של 'משינה': 'להתראות נעורים, שלום אהבה' כדי לתמצת את הטרנספורמציה שעברה החברה הישראלית ביחס לאסונות וזוועות שמתרחשים ממש עכשיו, בחלקים שונים (וקרובים לנו עד אימה) ברחבי העולם.

ולקראת יום השואה פתאום אני יכול להבין את דבריו של יוסף סטלין לגבי קהות החושים שפוקדת אותנו, בני המין האנושי, נוכח הטרגדיות הגדולות ביותר שידעה האנושות: (ונראה שחוזרת ופוקדת אותה גם כעת):

"מותו של אדם אחד הוא טרגדיה, מותם של מיליונים: סטטיסטיקה"

 

 

 

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן