לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מהתמכרות להתמכרות

מהתמכרות להתמכרות

"אם אתה עבד, אני שומע את עצמי אומר, לפחות בחר לך אדון ראוי לשמו".

מאת

האם בני הנוער מחליפים את הסמים בסמרטפונים? זו הכותרת של מאמר שפורסם בימים אלה ב"ניו יורק טיימס" ומציג את הנתונים הבאים: בשנים האחרונות יש ירידה חדה בשימוש בסמים בקרב צעירים בארצות הברית. במקביל, יש עלייה חדה בהתמכרות שלהם ל"סם" חדש, הסלולרי שלהם. מחקרים ראשונים נעשים כדי להוכיח קשר בין הדברים. "אנחנו בעצם מסתובבים עם קופסת סם ניידת צמודה אלינו", אמר אחד החוקרים, "הצעירים כבר לא יוצאים לבלות ונמצאים פחות במצב חברתי בו צורכים סמים, אלא קמים וישנים עם המכשיר ומפתחים בו תלות כמו בסם. אין להם רגע אחד של הפסקה".


כותרת ה"ניו יורק טיימס"

פרשת השבוע, "ויקרא", מפרטת את ההוראות שמשה מקבל מאלוקים ביחס לקורבנות. אבל בין הוראה להוראה, בין דיבור לדיבור, מסופר לנו שיש פסק זמן של שתיקה. רש"י כותב על כך: "ולמה היו ההפסקות משמשות? לתת רווח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין עניין לעניין".
 זה ביטוי מקסים בעיני – "רווח להתבונן". פרשנים רבים מתעכבים עליו ומבהירים כמה הוא חשוב לנו בחיים. אפילו כשמדובר בהוראות קדושות, ואפילו כשמדובר במשה רבנו, אי אפשר לקבל מידע ברצף בלתי פוסק. כך שברור שגם בענייני היומיום צריך לדאוג למרווח, מרחב, כדי להפנים ולחשוב. דווקא כדי לשמוע ולהבין מה נאמר – צריך רווח להתבונן.


ובאותו ענין, שמתקשר גם לעבדות וחירות, לבקשתכם, הנה הקטע של מאיר אריאל ז"ל שהוקרא בגלי צה"ל:

"אני עבד נרדף. זה ברור. אפילו יותר עבד מהעבדים של ימי קדם. כי הם לפחות ידעו שהם עבדים. אני עוד מדמה לחשוב שאני יצור חופשי. אני אפילו יותר עבד מבהמה של שומר שבת, כי היא לפחות נחה בשבת. האמת שלמעשה אני חופשי. אפילו שכל החופש שלי מסתכם בבחירת האדונים שיגידו לי מה לעשות. אבל זה חופש. חופש הבחירה. חירות המחשבה. עצמאות הדמיון. דרור ההחלטה. אני בוחר את אדוני ואת מעשי בכל רגע ורגע. יהא זה נשיא, מנהל עבודה, אשה, התמכרות – אני הוא הבוחר אני הוא המרוויח, אני הוא המשלם את המחיר.

רק שלאחרונה מצטמצמת יותר ויותר חירות הבחירה שלי. מאחורי כל המכשיריות המנצנצת הזו יש מזימה אפלה להשתלט על המחשבה שלי, על הדימיון שלי ועל האנושיות שלי, להפנט אותי ולשתול בי החלטות הרצויות למישהו, אני רק אדמה שאני הוא המחליט. שמים לי מחיצות בין עובדות כדי שלא אחבר ביניהן ושלא אגיע למסקנות לא רצויות. מפציצים אותי באסונות ואלימות ומוות בגודש ממכר, כדי שאהיה שווה נפש לגורל זולתי. תוקעים לי את השלט-רחוק הזה ביד, שאחליף ערוצים כאוות נפשי וארגיש כשולט במצב, אך מכל ערוץ יורים בי את הפקודות הסמויות האלה שנתקעות בתת-ההכרה שלי ומחכות לגירוי חיצוני בעוד אני הולך ונהיה גוש עמום של עצבים חשוכים מריצוד הקרינה. אני הולך לגמור בתור מכונה שפועלת לפקודות הנשלחות אליה מכל המכשירים האלה. עבד ד’עבד. שאדוני סמויים מן העין, ועבדותו מחופשת לחופש. אז אם אתה עבד, אני שומע את עצמי אומר, לפחות בחר לך אדון ראוי לשמו". 

מתוך https://www.facebook.com/SivanRahavNews/

29/3/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub