לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הסתכלת היום אל השמיים?

הסתכלת היום אל השמיים?

תחשבו על רעיון הזוי: אנשים נפגשים למטרה מסוימת, והם עוסקים כעת בה, ובה בלבד. רק בסיומה, הם ישובו אל המכשיר ויתעדכנו

מאת

בהרצאות האחרונות שלי ביקשתי לשים ליד הבמה תיבה ריקה, והסברתי לקהל שמי שרוצה – יכול להפקיד שם את הטלפון הסלולרי שלו. זו לא חובה כמובן, זו רק המלצה. ואיך הגעתי לרעיון הזה? הנה הסיפור:

1. יחסי נתניהו והתקשורת, כידוע, אינם מוצלחים לאחרונה. המשפט הזה היה יכול להיכתב בכל יום בעשרים השנים האחרונות. הוא סוג של אקסיומה. ובכל זאת, בשבועות האחרונים היחסים באמת החריפו, ולכן נתניהו החל לזמן ללשכתו עיתונאים לפגישות תדרוך. השתתפתי בפגישה כזו לפני כמה ימים, יחד עם עוד כעשרים אנשי תקשורת. הגענו למשרד ראש הממשלה בירושלים, למה שמכונה "מפגש אוף דה רקורד", אירוע שבו משוחחים בחופשיות אבל אסור לצטט שום דבר ממה שנאמר בו. דיברנו על איראן ועל ארדואן, על כלכלה ועל צבא, על שרה ועל טראמפ. אבל כל זה, כאמור, לא לפרסום. פרט אחד אני כן יכולה לחשוף, ויכול להיות שהוא משמעותי יותר לחיינו מכל נושאי השיחה שבתוך החדר.

2. בכניסה למשרד ראש הממשלה התבקשנו להפקיד את המכשיר הסלולרי. מאבטח הפנה את הנכנסים אל עבר מתקן של תיבות דואר קטנות, ושם הם נפרדו מהמכשיר, נעלו אותו בתיבה וקיבלו מפתח קטן. קיבלתי את המפתח של תיבה מספר תשע ולידי, ראיתי את השר ישראל כץ מפקיד את הטלפון הנייד שלו בתיבה הסמוכה. כן, גם השרים מתבקשים לנהוג כך כשהם נכנסים. אני לא יודעת אם מדובר בטעמי אבטחה ומיסוך, או שמא בשיקולים אחרים, אבל המפגש שהתקיים אחר כך – ונמשך כארבע שעות! – היה יוצא דופן.
בהתחלה רבים מהנוכחים הרגישו כאב "פנטום" (כאב של איבר שנפגע וחסר בגוף, חלילה). כאילו משהו אינו פה איתנו. אחרי כמה דקות ה"קריז" נרגע, ואז השתרר בחדר קשב נדיר. ריכוז, האזנה, מיקוד – אפשר לבחור מילים רבות כדי לתאר אירוע כזה, שבו כל הנוכחים נמצאים ללא מכשיר שיסיח את דעתם מהעיקר. 
תחשבו על זה: אנשים נפגשו למטרה מסוימת (לא משנה כרגע מה המטרה), והם עוסקים כעת בה, ובה בלבד. רק בסיומה, הם ישובו אל המכשיר ויתעדכנו. כמה פשוט ונורמלי וטבעי, אבל כמה לא מובן מאליו במציאות הנוכחית.

3. במהלך השיחה שמתי לב לכמה דברים. תחילה – מצאתי את עצמי מוציאה דף ועט. התחלתי לרשום את עיקרי דבריו של ראש הממשלה. לכתוב לעצמי נקודות על פתק אמיתי, ולא על "פתקים" בסלולרי. גם דברים שהוא אמר, וגם מחשבות ושאלות ותובנות שעלו מתוך הדברים.

אחר כך הבחנתי שאני לא רק מקשיבה לו הרבה יותר טוב, אלא גם שמה לב להמון פרטים מסביב. היה שם פתאום "רווח להתבונן": להתבונן בשני דגלי המדינה שמאחוריו, במגילת העצמאות הממוסגרת, בציורי שמן יפים של ארץ ישראל שתלויים על הקירות. ליד הדלת הבחנתי אפילו בספר תורה קטן. מתברר שספר תורה אמיתי, שלם, שניצל מהשואה והוחבא בבית הכנסת הגדול של רוסיה, ניצב היום בכניסה לחדר שבו השרים מתכנסים לדיונים. 
אין לי ספק שעם הסלולרי ביד, ועם העיניים בתוך המסך, לא הייתי זוכה לראות את כל זה. הייתי מתעדכנת באינספור עולמות מקבילים, אבל לא שוהה באמת במקום האחד שבו אני נמצאת כרגע.

בשלב מסוים – אחרי כשעתיים שבהן ראיתי אנשים יושבים סביב שולחן עגול, בלי הפרעות אלקטרוניות, כשבראש השולחן ראש הממשלה עומד ומדבר – האווירה נראתה לי קצת "שבתית". לרגעים היה נדמה לי שנתניהו עומד לעשות לנו קידוש. נכון, ברור שקדושת השבת ועוצמתה לא יכולות לחול סתם כך ביום רביעי, אבל עובדה שגם חברה שישבה לידי הרגישה משהו אחר ויוצא דופן באוויר. 
"זה כזה כיף להיות בלי הסלולרי", היא לחשה לי אחרי שיצאה מהחדר, לבדוק במכשיר מה חדש, ואז השיבה אותו שוב לתיבה הנעולה. כשיצאנו מהפגישה דיברנו על יממה שבה חשים כך 24 שעות, אבל לא כדי להקשיב לנתניהו (עם כל הכבוד), אלא כדי להקשיב לעצמנו, למשפחה, לחברים.

4. ומה קרה בצאתנו? כמה דברים. קודם כל, מפגש האיחוד המרגש עם הסלולרי. אז נכון, המתינו לנו כמה סימני שאלה וכמה הודעות שנשלחו שוב ושוב, אבל בגדול – מתברר שבהחלט אפשר "להיעלם" טכנולוגית לכמה שעות. ואולי יותר מכל הנושאים החשובים שעליהם דיברנו – זו הכותרת הראשית הכי אקטואלית של המפגש.

באותו ערב נתתי שיעור, עדיין תחת הרושם של המפגש, ואז עלה בי הרעיון ליזום "תיבת סלולרים" כזו. המטרה היא לאפשר סוג כזה של קשב בעוד הזדמנויות. אמנם רק שתי מאזינות בחרו לשים את המכשיר בתיבה, אבל אני לא מתייאשת וממשיכה להציע את הסטארט-אפ הזה בפורומים שונים. בלי מאבטחים ובלי מנעולים, אבל עם רצון להיות באמת במקום שבו אנחנו נמצאים.

5. ולמחרת, בכביש, הפתעה: ראיתי לפניי רכב של חסידי ברסלב, ועליו סטיקר. דווקא לא "נ נח נחמן מאומן", אלא סלוגן פחות מוכר: "הסתכלת היום אל השמיים?". זוהי שאלה נוקבת, שרבי נחמן מברסלב שאל בזמנו את חסידיו. 
אז הלכתי לחפש את הטקסט המלא, והנה הוא, מתוך הספר "כוכבי אור": "רבי נחמן שאל: הסתכלת היום אל השמיים? השיב האיש: לא. קרא לו רבי נחמן אל החלון ואמר: אמור לי מה אתה רואה. השיב לו האיש: אני רואה עגלות וסוסים ואנשים רצים הנה והנה. אמר רבי נחמן: עוד חמישים שנה יהיה יריד אחר לגמרי. כל מה שאתה רואה כאן לא יהיה עוד. רק סוסים אחרים ועגלות וסחורות אחרות ואנשים אחרים. וגם אני ואתה לא נהיה כאן עוד. ובכן, על מה אתה כל כך בהול וטרוד שאין לך זמן אפילו להסתכל על השמיים?".

ריכוז מקסימלי בחדר סגור ובמהלך שיחה ארוכה זה נחמד, אבל הסטיקר הזה הזכיר לי שיש טבע, ושמיים, ועולם שלם להתבונן בהם, להתרכז בהם. צריך להפקיד את המכשיר לא רק בכניסה לפגישות משרדיות ולהרצאות. אז בלשונו של רבי נחמן: על מה אנחנו כל כך בהולים וטרודים, שאין לנו זמן אפילו להסתכל על השמיים? הרי עוד חמישים שנה, אולי אפילו ראש הממשלה יתחלף.

(מתוך עלון "קרוב אליך". בתמונה: נתניהו בטלפון מהסוג הישן) 

23/8/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) ניצול מסך, 24/8/2016 15:32

נראה לי שמתחיל ליפול האסימון..

שהטכנולוגיה לא קדמה אותנו בכלום. ממש כלום.

(1) רחלי, 24/8/2016 14:36

אהבתי מאד!!!

אמנם הסלולרי שלי פחות מתזז אותי, אבל עצם זה שאני כל הזמן בודקת מיילים במחשב, זה בהחלט סוג של הפרעת קשב... מקבלת השראה, תודה רבה!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub