לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מדוע אני בוחרת להתלבש בצניעות

מדוע אני בוחרת להתלבש בצניעות

אם המלאכיות של "ויקטוריה סיקרט" יכולות להתהלך חשופות על הבמה, מדוע לי אסור לכסות את איבריי ברבים?

מאת

אם עוד מישהו אחד יאמר לי שעליי להיות "משוחררת", אני אתפלץ.

ברגע ששמים לב לצורת הלבוש שלי: איברי גופי מכוסים וחצאיות ארוכות, אנשים ממהרים להעיר לי שאני כבולה תחת משטר של חוקי הדת, שנוצרו על ידי גברים ונועדו לעזור להם להתגבר על תאוותיהם המיניות.

אינני מבינה: האם אני חייבת להגן על בחירות הביגוד שלי?

בעידן הקידמה שלנו שבו "אתה חיה את חייך ואני אחיה את חיי", קשה לי להיות בעמדת מגננה לגבי בחירות הלבוש שלי. חשבתי שאני חיה בעידן מודרני, בו כל אשה חופשיה להתלבש כאוות נפשה. מעניין- אם מותר למלאכיות של חברת "ויקטוריה סיקרט" להתהלך חשופות על הבמה בתצוגת אופנה, מדוע לי אסור לכסות את איבריי ברבים?

אולי בסקטורים מסוימים "צניעות" קבלה משמעות של סיגוף וקיצוניות דתית. אך יורשה לי להביע שאינני מייצגת אף לא אחת מהתופעות הללו.

אין משמעות הצניעות להעלם או להתכער. משמעותה להתנהג ולהתלבש על פי קוד של כבוד עצמי.

כאשה יהודיה פרוגרסיבית שומרת מצוות, אני בוחרת לכבד את ערכי הדת בעודי חיה בעולם המודרני. אינני מתלבשת כרווקה זקנה, בניגוד לדעה הרווחת. אני נראית טוב ואופנתית בחצאיות ובבגדים לא הדוקים. אין משמעות הצניעות להעלם או להתכער. משמעותה להתנהג ולהתלבש על פי קוד של כבוד עצמי. לגביי, הקוד האתי הזה הוא אישי למדיי.

כשאני מתלבשת בצניעות, אנשים מתייחסים אלי אחרת. במקום להזמין אותי למסיבות רווקים או לקלאבים, מזמינים אותי לארוחת ערב או להרצאה. כשאני מתלבשת צנוע, אני מתייחסת לעצמי אחרת. אינני נתונה ללחצים של חברת בני העשרה המתבגרים. אינני מרגישה שאני צריכה לרצות מישהו, אלא אני מוצאת שאני חיה על פי ערכיי ואמונותיי הדתיות. בני אדם מסתכלים עליי בצורה שונה, וגם גישתם כלפיי משתנה בהתאם.

צניעות בהחלט עוזרת לי לשמור על תמימות מסוימת ביחסים בין המינים. בגלל הרושם ש"הצנועה הזאת" יוצרת, אני משוחררת מהשתתפות בפעילויות שעליהם כנראה הייתי מתחרטת לאחר מעשה.

אמנם אני אשה דתית, אך שום דמות גברית אינה כופה עלי את צורת הלבוש הזו על מנת לגמול את המין הגברי מתאוותיו ויצריו!

האמת היא, שכשאני מכסה את הגוף שלי, בכך אני מחליטה להשתחרר מהסתכלות ומדמיון גבריים שאינם רצויים לי, כמו גם מהאופנה ההולכת ומקצינה יותר ויותר במידת האירוטיות שבה היא מציגה את הגוף הנשי.

כשאני משתחררת מכבלי הלבוש החשוף והפרובוקטיבי, אני מצטיירת לאחרים כאדם בעל שכל שיודע להשתמש בגוף למטרותיו העצמאיות ללא תלות בתשומת לב הגבר והמוזות של מעצבי אופנה למיניהם.

טוב, אולי לנערה המתבגרת או לאשה הצעירה הממוצעת בימינו יש דימוי עצמי גבוה יותר ממני. אולי פחות אכפת לה ממה שגברים מדמיינים עליה או ממה שמעצבי האופנה מנסים להבליט בה ממני. אולי נוח לה עם גופה יותר ממני. אך אני אינני פחות משוחררת ממנה. אני משחררת את עצמי מהאופן המיני שבה מיוצג גופי בבגדים שאני לובשת ובמוח הגברי.

בעוד אני מאמינה גדולה בכוח הצניעות אני כמובן משאירה את ההחלטה לאחרים כיצד הם רוצים לנהוג; אני הרי דוגלת בשיטת: "אתה חייה את החיים שלך", אך בינתיים, הרשו לי להתלבש בצניעות. הרשו לי "לחיות את החיים שלי".

23/1/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) איילה, 20/1/2017 08:09

אני אשה יפה!

את היופי שלי אני שומרת לבעלי עשינו עסק הוא שמור לי ואני שמורה לו כמו בכל הסכם עיסקי מוצלח. לא עשיתי שום עסק עם אף אדם אחר ולכן אני לא פריירית לתת את מה שיש לי למי שלא בעסק הזה . כן ! אני מתלבשת הכי אופנתי( וגם יוקרתי) מטופחת להפליא ותודה לאל בעלי אוהב רק אותי.

(1) בועז פלזנשטיין, 27/1/2016 09:58

צודקת ב 100%

כל הכבוד לך ומקווה שנשים רבות ילכו בדרכיך

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub