לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




גם זה קרה השבוע

גם זה קרה השבוע

מתוך הטור ב"ידיעות אחרונות":

מאת

(בתמונה: האבא ארי שוורץ עם מח"ט עציון, רומן גופמן. צילום: יהודה שפירא)

גם זה קרה בשבוע שעבר: לא רק משפט אולמרט, וחקירות שרה נתניהו, וקרבות שמאל-ימין על תכנית הלימודים בספרות: יום ראשון שעבר, 11 בבוקר, גוש עציון. ארי ורות שוורץ מגיעים לראשונה למקום שבו נרצח בנם. עזרא שוורץ בן ה-18 נרצח לפני כחודש בצומת הגוש, ועם תום השלושים, הוריו חשו שהם צריכים לצאת מהבית בבוסטון ולבוא לכאן. "אני זוכרת את היום הזה, ביוני 2014, שבו עזרא נכנס למטבח ואמר לי: אימא, נחטפו שלושה נערים בישראל", מספרת רות שוורץ לנוכחים בטקס. "הוא דיבר על אייל, גלעד ונפתלי יום ולילה. כל הזמן דאג לשלומם. אני זוכרת איך הוא שאל אותנו האם יכול להיות שהם עדיין בחיים, ואיך צלצל לספר לי שמצאו את גופותיהם. הלב שלו תמיד היה כאן, בישראל. לכן הוא החליט שבין התיכון לבין הקולג' הוא יבוא לכאן לשנה שלמה, לישיבת 'אשרינו', שבה לומדים תורה וגם מתנדבים ברחבי הארץ. בכל השיחות שלו מישראל לבוסטון – הוא נשמע מאושר. עזרא אימן ילדים מעוטי יכולת בכדורסל, שימח ילדים חולים שמאושפזים במחלקות, אבל יותר מכל הוא אהב את המקום הזה", היא אומרת לקהל ומסתכלת מסביב. זוהי שמורה קטנה ושמה 'עוז וגאון' שנבנתה לזכרם של אייל, גלעד ונפתלי, ועזרא עזר לשתול בה צמחייה ולסלול בה שבילים. "אני משתדלת לא לחשוב על 'למה דווקא הוא' או 'מה היה קורה אילו'", ממשיכה האם. "אני רק יודעת שעזרא נרצח כי היה יהודי, וזו בדיוק הסיבה בגללה נרצחו שלושת הנערים, לא רחוק מכאן. כמה הוא היה קשור אליהם בחייו, וכמה הוא קשור אליהם כעת, שם למעלה".

האב ארי שוורץ הוסיף: "עזרא אהב את הטבע והאדמה, ואהב את שלושת הנערים, שלא הכיר, וראה זכות בהתנדבות שלו כאן. בכל יום חמישי, אחרי שבוע עמוס, הוא היה מתאמץ להגיע ולעזור לבנות את המקום הזה. לכן באנו לפה, להיות בין העצים והשתילים שכל כך דיברו אליו. חבר שלו, מייקל, סיפר לנו כמה עזרא היה עייף ביום חמישי האחרון בחייו, אבל איך החליט לבוא בכל זאת. זה היה עזרא. אחד שתורם בכל מצב. אנחנו כל כך גאים בו, וכל כך גאים שחש תחושת מיצוי עצמי גם בשניות חייו האחרונות", הוא אומר ומוחה דמעה.

מאחורי הנוכחים תלוי שלט ועליו נכתב: "צומחים מתוך הכאב". אחותו של עזרא מספרת איך נהג להצחיק אותה בהקראות מתוך הספר "ד"ר סוס", ואז מנחת האירוע, רוקי ברודי, מספרת על רשימה חלקית של פעולות הנצחה. מתברר ששוורץ הצעיר הפך סמל ליהדות אמריקה: "שלושה כלי רכב שמסיעים חולים לטיפולים ב'שערי צדק' כבר נתרמו, על שמו. שני מטעים בארץ ישראל ניטעו לזכרו, יש מקווה על שמו וגם טורניר כדורסל באמריקה. הרבה מחנות נוער ותכניות לימוד באמריקה יעסקו בעזרא בחופשת הקיץ הקרובה, ובדיוק עכשיו הסתיים פרויקט לימוד של התנ"ך כולו לעילוי נשמתו, על ידי ילדים אמריקאים. אנשי חב"ד בבוסטון ערכו כבר שבעה אירועים שונים שבהם הוא הוזכר, ועל המדים של קבוצת הבייסבול שלו רקמו את שמו. יש גם מגרש כדורסל בפתח תקווה, וגם קרן של מלגות לצעירים שרוצים לבוא לשנה בארץ אבל אין להם כסף, וכמובן – יש את הפארק הזה, וגם פינת ריענון לחיילים בגוש עציון. זו רק ההתחלה, ושימו לב לגיוון: שמענו על ספר תורה על שמו שייכנס בקרוב לבית כנסת בעיר החרדית מודיעין עילית, ועל אלופת הפוטבול שאהב, קבוצת הניו אינגלנד, שהקדישה דקת דומייה לזכר עזרא בתחילת משחק".

ואז רחלי פרנקל, אימו של נפתלי, עולה לדבר. "אין לי מילים", פותחת מי שכבר הקסימה ישראלים רבים ברהיטות שלה, ופונה ישירות אל הוריו של שוורץ. "אין לי מילים מול הכאב שלכם. הייתי שם, במצב שלכם. אנשים רבים במדינה הזאת כבר היו שם. בימים האלה, לפעמים צריך להתרכז רק בלנשום. לתת לאוויר להיכנס עמוק לגוף, ואז להוציא אותו החוצה. שבר את לבי לשמוע שעזרא, שהתחבר כל כך לסיפור של בני, נרצח בדרכו לכאן. באותו אירוע איבדנו את עזרא, וגם את המחנך יעקב דון, וגם רופא פלסטיני שהיה שם ונורה. כי הטרור הוא עיוור. אנחנו ניצבים מול תרבות של מוות, וזה כל כך הפוך ממי שאנחנו. אנחנו חיים למען החיים, ואחרי אירוע כזה – אנחנו חיים למען החיים שאחרי השבר הגדול. אתם צריכים להפריד את הזיכרון מהכאב. לשמור את הזיכרון של הבן חי ורענן, אבל לא להרגיש את הכאב המפלח בכל פעם שחושבים עליו ונזכרים בו. כשאיבדנו את ילדנו, אמרנו, בדיוק כמוכם, שאנחנו מצטרפים למועדון נורא ומכובד. אנשים שנרצחו רק כי היו יהודים. אנחנו לא רוצים שהמועדון הזה ימשיך לגדול.

"עזרא הפך כל כך משמעותי אחרי מותו, אבל אירוע כזה צריך להפוך אותנו להיות מודעים כמה אדם הוא משמעותי גם בחייו. כמה אנחנו רקמה אחת, כמה הבסיס שלנו הוא אנשים שחיים יחד, ושמחים ויוצרים ובונים ולומדים ומקדמים את הטוב בעולם".

3. את הטקס נועל הרב גאץ' יודין, ראש ישיבת 'אשרינו' בבית שמש. הוא מודה בדמעות למשפחת שוורץ על כך שהגיעה ארצה, ועל כך ששלחה את עזרא ארצה. "אנחנו מתחילים לקרוא השבוע בתורה את ספר שמות, עם פרשת שמות," הוא אומר. "רש"י, החבר הכי טוב שלנו לאורך לימוד הפרשה, קורא את המילים הראשונות, שבהן נאמר: 'ואלה שמות בני ישראל'. הפרשה מתחילה בספירת כל השבטים, ורש"י שואל: שוב? למה צריך למנות שוב את שמות בני ישראל? רק לפני שבוע כבר ספרנו אותם. כל כך הרבה פעמים כבר עצרנו לצורך מפקד אוכלוסין כזה. ואז רש"י מסביר שאנחנו משולים לכוכבים. כל אדם הוא אינדיבידואל, כוכב זוהר וזורח ויקר ומיוחד. כל אדם נחשב. כמו שאנשים סופרים מטבעות זהב, כמו שילדים סופרים אוסף שהם אוהבים, כך אלוקים אוהב לעצור ולספור אותנו. כן, שוב ושוב. התורה מזכירה לנו השבוע כמה כל אחד מאיתנו יקר וחסר תחליף. עזרא היה כוכב כזה. הוא זהר. הוא האיר כל מקום שאליו הגיע. אבל הפרשה אומרת לנו שכל אחד מאיתנו כאן, גם בחייו, גם ברגע הזה, הוא חד פעמי".

2/1/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) נגה, 6/1/2016 08:47

הייתי שם, בהכנסת ספר תורה במודיעין עילית

כמה נאה ומתאים שזכה עזרה ובהכנסת ספר התורה לעילוי נשמתו רקדו יהודים מכל כך הרבה גוונים באחדות כה גדולה! בכיתי כשראיתי נערים לבושים צבעוני חבוקים בלובשי שחור לבן וכולם אחים בנשמה. אין הבדל! שיהיה רגע האחדות הענק הזה לעילוי נשמתו של עזרא. הערה קטנה: הציק לי בכתבה הביטוי על רש"י הקדוש: "חבר שלנו".

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub