אנחנו בזמן המאובק הזה שקוראים לו "שלושים יום קודם הפסח".

הספר "בני יששכר" מחדש לנו שניקוי החמץ האמיתי, הוא ניקוי החמץ האנושי מהלבבות, ניקוי זרעי המחלוקת. הגדול שבחמצים, הנורא שבחמצים, נקרא "מחלוקת". וצריך לבער אותו, ודווקא בערב פסח.

ואכן, קמה עלינו מחלוקת. מחלוקת קורח (אבל בדיוק). כי קורח, איש המחלוקות המפורסם, הגיע למשה רבנו עם השאלה האינטלקטואלית (וזו באמת שאלה של אינטלקטואלים): "תגיד לי, משה רבנו, בשביל מה צריך מזוזה? בית מלא ספרי קודש צריך את הקלף הקטן הזה? לשם מה השטויות המגושמות האלה, שמְגַשְׁמוֹת את האלוקים ומורידות אותו (כביכול) למקום כל כך קטן? הרי השם גדול בהרבה מהמזוזה".

מי ששם את המזוזות ללעג, פשוט ממחזר את מחלוקת קורח. אבל לא עליו אני רוצה לדבר, אלא על כך שהמזוזה הפכה להיות אייטם חדשותי. בכל מהדורות החדשות מדברים על מזוזה ועל מנשקי מזוזות.

לנגד עיני המסר של רבי ירוחם לווינשטין ממיר: החדשות והאקטואליה תמיד נושאים מסר אלינו, ציבור עובדי השם. ואני, שמחפשת את המסר, שואלת מה יש בה, במזוזה, שהיא הגיעה לכותרות פתאום?

מה כתוב במזוזה? "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ". והגמרא מפרשת: שיהא שם שמים מתאהב על ידך. במילים אחרות, אל תקראו: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקיךָ". זה לא מועיל שאוהבים אותו לעצמנו וזהו. צריך לקרוא: 'והאהבת את ה' אלוקיך'; שיהא שם שמים מתאהב על ידך .

כך אני רואה את המסר שעולה מהמזוזה ומהחדשות: האם האהבת על מישהו את השם? ולענייננו, האם אנו, שומרי התורה והמצוות, נקיים? איך אנו מתנהלים במערכת הבחירות הזו – האם נעים לראות אותנו? האם כשרואים אותנו מבחוץ, מתחשק לנשק אותנו כמו שמנשקים מזוזה?

והתשובה המצערת: לא ממש.

חשוב לי לומר זאת לנשים, מפני שרק נשים מנעו מחלוקת. במחלוקת של קורח, בא קורח לביתו של און בן פלת לקרוא לחברו, אולם אשת און בן פלת מצילה את בעלה מהמחלוקת. היא יושבת ליד מזוזת הבית, בכניסה, ואומרת "לבית הזה מחלוקת, לוהטת ככל שתהיה, לא נכנסת. ביתי נקי לפסח".

"חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ" – זו אשתו של און בן פלת, כך אומרים חז"ל, משום שהאישה החכמה הזו פלטה את בעלה מהמריבה כי היא פשוט לא נתנה למחלוקת דריסת רגל באוהלה. וחוכמת הנשים הזו, שבונה בתים, מופיעה בפרשיות שלנו שוב ושוב: וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ. וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה.

בואו וננקה, נשים. בואו ניכנס לבחירות נקיוֹת. במקום לדבר על חופש הביטוּי, נעלה על נס את חופש הבִּיוּת; אנחנו נכנסות לבית נקי.

צריך להבין, שניקיון הוא סליחה גדולה. אחרי שהקב"ה סולח על השבר הגדול, שבר העגל ושברי הלוחות בפרשה הקודמת, הוא נותן לנו י"ג (13) מידות של רחמים: אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת... והמידה ה-13 היא "וְנַקֵּה". בעצם, הסליחה היא היכולת לקום אחרי טינופת גדולה ולכלוך גדול, ולהאמין באפשרות של ניקיון.

אז פגעו בך וציערו אותך ויש באוויר מחלוקת איומה שאת חייבת לומר בה את דברך? זהירות. אם לא צריך, אז אל תיכנסי לשם בכלל. איך אומר הפסוק בשיר השירים (ב' י'): קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי – לָךְ! מה פירוש "לכי לך"? ראשית, לְכִי – לָךְ! לכי אל מה ששייך לך. הפסיקי להסתכל לצדדים, למקומות אחרים. והמשמעות השנייה היא לכלוך. כל פינות הבית שלא נגעת בהן כל כך הרבה זמן – מה יהיה? שוב, לכי למה ששלך: אווררי את הבית, מלאי אותו יופי, שמחי בחלקת האלוקים הקטנה שלך ואל תביטי לצדדים.

בימים האלה, אין יפה מתפילת רבי אלימלך מליז'נסק:

אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ,

 שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם

וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ,

וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה [...]

שֶׁיְּהֵא הַכֹּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ.

יום פטירת רבי אלימלך חל השבוע (יום רביעי בערב ויום חמישי). לא סתם הוא בא לנו בימים הצפופים האלה עם תורתו הכל כך מופלאה והכל כל מרגיעה. אַדְּרַבָּה, על אף שהכל באמת סוחף אותנו לכיוון הלשון הרע והמחלוקת, אַדְּרַבָּה, נעשה הפוך על הפוך. תֵּן בְּלִבֵּנוּ, כי לבד אנחנו לא יכולים אז תיתן לנו אתה, בלב, לראות מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם.

ורבי אלימלך מליז'נסק אומר שכאשר מתפללים כך, כל התפילות נענות. כשאת מתפללת בשם כל ישראל (לא בשם מישהי ששייכת לכאן או לכאן או לשם), התפילה הזו מגיעה להיכל שנקרא "היכל כל ישראל", היכל נקי-נקי, כי ה' רואה: את אישה נטולת חמצים. את אישה שלא מתפיחה כל מיני החמצות שבאמת מישהו אחר עשה. לכן התפילה נקייה והיא מתקבלת.

אישה חכמה, לְכִי – לָךְ. עצרי מחלוקות בפתח הבית ואל תתני להן לחדור פנימה. כך את מחפה, מנקה ומחדשת את ביתך ואז, תפילותיך מתקבלות.

אז יהי רצון שנלמד את התורה היקרה הזו של בעל ה"נועם אלימלך". נתנהג האחד אל האחר בנועם. וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹקינוּ עָלֵינוּ, בעזרת השם.

נלקח ברשות מאתר "פרשה ואישה", לשיעורי הרבנית ימימה מזרחי, "פרשה ואישה״, היכנסו ל:www.parasha.org