רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אקטואליה

הגיע הזמן שאירופה תתעורר

ב׳ באדר ה׳תשע״ה ב׳ באדר ה׳תשע״ה 21/02/2015 | מאת דויד האריס

מה נסגר עם האנטישמיות הנוראית באירופה? הגיע הזמן לעשות מעשה!

כמה לא מפתיע. אדמת אירופה שוב נספגת בדם יהודי.

יתכן שעיקר מלחמתו של האיסלאם, בעיני האירופאים, הוא בכלל אחר, אל ערכי הדמוקרטיה – חופש הדיבור והתקשורת – אבל בשורה התחתונה, מי ששוב נפגע ונרצח, הם בני אוכלוסיית המיעוט היהודי.

ושוב הוזכר לאירופאים שהם מצויים בלב ליבו של האתגר הגלובלי הזה, ולא בשוליו.

בעקבות זה, נקבל את כל המחוות הסמליות המתאימות, שאיני בא להמעיט בערכן. אנשים יגיעו לבקר בבית הכנסת, יהיו אירועי תמיכה, השתתפות בצער והצהרות על רצון משותף ונחישות.

אבל האם באמת יעשה שינוי משמעותי כלשהו? נחכה ונראה.

אחרי כל התפרצות אלימה ומדממת כזאת, אנחנו מקוים במלוא הכנות שאולי ילמדו משהו, כי אנחנו לא רוצים להאמין שההיסטוריה חייבת לחזור שוב על עצמה, במעגל כל כך מוכר של הרג, דריכות ואבל.

ובכל זאת, אחרי 15 שנים של קשר עם מנהיגי אירופה בניסיון להשיג את תשומת ליבם, לעזור להם להבין מה עומד מולם ולדחוף אותם לפעולה, אני לא בדיוק מוכן להמר על הבית שלי שהיום שאחרי מחר יהיה שונה מהיום שלפני אתמול.

למרות זאת, אני נורא רוצה להאמין שאירופה, על כל הישגיה המדהימים מאז מלחמת העולם השנייה, יכולה עדיין לחזק את נחישותה, להקשיח את שדרתה, ולהבין באמת את הסיכונים, למרות שהשעה כבר ממש מאוחרת.

הלוואי שהדברים הבאים יקרו כבר עכשיו:

דבר ראשון, האיחוד האירופי יארגן במהירות ועידה גבוהה לדון בעליית האנטישמיות, כפי שמוכח מהתקפות הטרור החוזרות, מסקרים של האיחוד האירופי שמעידים על פחד גובר בקרב היהודים, ומסטטיסטיקות במדינות כמו צרפת ובריטניה שמצביעות על עליה תלולה במספר האירועים האנטישמיים. חייבים לדבר ולאמץ תוכנית פעולה מקיפה, ואז ליישם אותה ולפקח עליה.

דבר שני, מנהיגי אירופה חייבים להבין, כפי שהבין ראש ממשלת צרפת מנואל ואלס, שאנטישמיות אינה רק תקיפת יהודים, אלא מלחמה באירופה ובערכיה. אי אפשר להבדיל בין השניים. הדבר בא לידי ביטוי ברור בהתקפות המחבלים בפריז לפני חודש ובקופנהגן החודש. בסופו של דבר, אם לא תהיה ליהודים ברירה, הם יעזבו את אירופה, אבל לאן אירופה תלך - אלא אם היא מוכנה להיכנע לאיום המוסלמי?

דבר שלישי, קראו לילד בשמו. אצל אירופאים רבים, אין בעיה לזהות אנטישמיות כשהיא באה מקרב הימין הקיצוני. אולם כשהאנטישמיות הזאת, כולל אלימות רצחנית, עולה מחלק מהאוכלוסייה המוסלמית, מתחילים משום מה להשתמש בלהטוטנות מילולית מדהימה. אם אינכם מסוגלים לקרוא לאויב בשמו, כיצד תוכלו להילחם בו באופן יעיל?

מובן שהבעיה הזאת אינה בלעדית לאירופה. בארצות הברית, ראינו את הטבח המזעזע במחנה הצבאי פורט הוד, שתואר באופן מגוחך בתור "אלימות במקום העבודה", במקום 'אלימות מוסלמית' – כפי שהיה ברור כל כך; ואת סירובה של ממשלת ארה"ב להתייחס לטרור "איסלמי" או ג'ידהיסטי", אפילו כשהמחבלים עצמם עושים זאת.

דבר רביעי, תפסיקו לקשור את האנטישמיות עם איסלמופוביה, כאילו שהם שני תאומי סיאם. סניף AJS (הועד היהודי אמריקני) בבריסל מנסה כבר חודשים לעודד את הפרלמנט האירופי לשמוע על אנטישמיות, אולם נתקל שוב ושוב בעקשנות שכל מפגש כזה יכלול איסלמופוביה. מדוע הדרישה הזאת לכרוך אותם יחד כשרוב האירועים הם נגד יהודים, כשלאירופה עצמה יש היסטוריה אנטישמית מכוערת במיוחד, וכשהתוקפים העיקריים של היהודים צועקים את אמונתם המוסלמית?

דבר חמישי, להבין שאנחנו עומדים מול סכנות לטווח הקצר ולטווח הארוך אשר לא ייעלמו בעזרת הנאומים הכי רהוטים והמעשים הכי סמליים. סכנות אלה דורשות מאמצים רציניים ומעשיים של ממשלות שונות (וכמובן של האיחוד האירופי) להשתמש בכל המשאבים שביכולתם לגייס, יחד עם מאמצים נחושים של החברה האזרחית.

דבר ששי, חברו בין לקחי השואה לאיום הנוכחי על היהודים. ראיתי כל כך הרבה אירועים לזכר השואה בהם ספדו ליהודים – יהודים שלמרבה האסון אי אפשר להחזיר לחיים – ובו בזמן התעלמו לחלוטין מהסכנה המרחפת על היהודים החיים. די ברור שהסירוב לקשר בין השניים מרוקן את טכסי הזיכרון האלה במידה ניכרת ממשמעותם וכנותם.

דבר שביעי, אל תתנצלו על הערכים האירופאים של דמוקרטיה, כבוד האדם, פתיחות ופלורליזם. אירופה בנתה משהו שהיא יכולה להתגאות בו וששווה להגן עליו. אחרי הכל, הפליטים והמהגרים האלה שואפים להגיע בכל אמצעי אפשרי לאירופה, כדי להימלט מחברות כושלות או לקויות, ולא להיפך. זה הזמן לעמוד ולהגן על הערכים הנעלים האלה ולעשות את כל הניתן כדי להבטיח שגם הבאים מחדש יאמצו אותם.

ואחרון, אך לא פחות חשוב, זה הצורך להבין שהברבריות המוסלמית הקיצונית שאירופה חווה באופן אישי, אינה שונה בהרבה מההתמודדות שעומדת בפני ישראל כבר עשרות שנים. למה אם כן אירופה ממשיכה לנסות למצוא הבדלים, למרות שבמציאות הם לא קיימים? אותם לוחמי ג'יהאד ששונאים את אירופה מתעבים את ישראל, ואותם לוחמי ג'יהאד ששואפים למחוק את ישראל מייחלים לגורל דומה עבור אירופה, כפי שכולנו יודעים.

מכיוון שאין יאוש בעולם כלל, אני מקווה ליום חדש שיפציע, כבר עכשיו.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן