לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הצבא היהודי

הצבא היהודי

האהבה מניעה את הצבא שלנו, אהבת אמת לעם היהודי

מאת

כמה סימלי, החייל הראשון שנפל בעזה במבצע צוק איתן, נקרא איתן, איתן ברק. הוא היה סמל ראשון, בחור צעיר בן 20, ובדקות שלפני הכניסה לקן הטרור שבעזה הוא עוד הספיק לעשות תכתובת אחרונה עם חבר בתוכנת ה-'וואטסאפ'.
 

 תכתובת וואטספ של ברקתכתובת וואטספ של ברק

לב האדם לא יכול להחיל באותו הזמן גם שנאה וגם אהבה. כאשר איתן ברק עמד להיכנס לעזה, המקום בו הוא עתיד להיהרג ארבע שעות אחר כך, ליבו היה מלא באהבה!

איתן ברקאיתן ברק

כל המצב הנורא הזה מזכיר לי את סמל דביר עימנואלוף ז"ל, שהיה החייל הראשון שנפל במלחמה הראשונה של ישראל עם מחבלי החמאס בעזה. אביו של דביר נפטר מסרטן שנתיים וחצי קודם לכן. אמו האלמנה נשארה בבית עם שלוש בנות ובן אחד, דביר, שיצא לקרב כשהוא מוטרד מהייסורים שעלולים להיגרם לאמא שלו אם יקרה לו משהו. גם הוא מת בשדה הקרב בעזה. גם הוא היה אדם מלא אהבה. למרות כל הכאב שהיה לו, וחוסר הרצון שלו לגרום צער לאמו, הוא הדחיק את זה עבור מטרה נעלה עוד יותר, כדי להגן על היהודים המופצצים ללא הרף בטילים מלאי חומר נפץ שנשלחו לדרום הארץ על ידי מחבלי החמאס. דביר היה בחור ישיבה, מהישיבה התיכונית בנתיבות, בדרום, והוא אהב את האוכלוסייה המקומית שהייתה תחת מתקפה מתמדת.

כשהחל המבצע הצבאי, דביר היה בקורס קצינים ובכך בעצם היה פטור מלהילחם. ביום שישי אחר הצהריים, ממש לפני שכוחות הקרקע הישראליים נכנסו לעזה, דביר התקשר לאמא שלו ואמר לה שהוא בחר לעזוב את הקורס כדי להצטרף ליחידת החי"ר שלו, ושהם נמצאים בגבול, מחכים להיכנס פנימה. "אמא," הוא אמר לה: "אני חייב להילחם. אני חייב להיות שם". המניע שלו היה רק אהבה, וכך הוא נכנס לעזה, שבו נהרג בלחימה כעבור כמה שעות.

לאורך ההיסטוריה הצבאית, ידועה האסטרטגיה להציף את החיילים הנכנסים לשדה הקרב עם שנאה יוקדת לאויב, על מנת לגרום להם להתמודד עם המצב המטורף והמסוכן של שדה קרב. צה"ל דוגל במנטליות שונה. למרות כך כך הרבה מלחמות מול צבאות ערבים שונים, באימונים הצבאיים לעולם לא משתמשים במילה: "ערבי". במקום זאת, האויב נקרא "הטרוריסטים". במקום לזהות את האויבים כ"סורים" או "לבנונים", באימונים של צה"ל משתמשים בתיאורים גיאוגרפיים לא אישיים: "בגבול הסורי", או "בגבול לבנון."

לשם השוואה עד כמה אנו רחוקים מהשנאה, אפשר להתבונן על ההפגנות שנערכות נגד ישראל. כל ההפגנות נגד ישראל של יפי הנפש שמזועזעים מ"האלימות הישראלית" ויוצאים למחות ברחובות צרפת, אנגליה, גרמניה, ואמריקה, הן הפגנות מלאות באלימות ובזעם. החינוך הרשמי הפלסטינאי, מחדיר שנאה ליהודים כחלק מתוכנית החינוך, ולא רק בזה שבשליטת החמאס, אלא גם החינוך הרשמי ברשות הפלסטינאית, שכביכול אמורה להיות מתונה יותר. גם סדרות הטלויזיה, למבוגרים ולילדים, ואפילו תוכניות לגיל הרך כמו רחוב סומסום, מלאות שנאה ליהודים, שלא לדבר על תנועות הנוער ומחנות האימונים הצבאיים.

מכתבו של המפקד

שמונה עשר אלף חיילים ישראליים צברו על הגבול של עזה בשבוע שעבר, ממתינים לפקודה להיכנס פנימה ולנקות את אלפי מנהרות הטרור, ואת כני שיגור של מחבלי חמאס. מפקד גבעתי, אחת מחטיבות החי"ר הגדולות ביותר, שלח את המכתב הבא לחייליו:

מפקדים ולוחמים יקרים,

זכות גדולה נפלה בחלקנו לפקד ולשרת בחטיבת גבעתי בעת הזו. ההיסטוריה בחרה בנו להיות בחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי "העזתי" אשר מחרף מנאץ ומגדף, אלוקי מערכות ישראל. נערכנו והתכוננו לעת הזו, ואנו מקבלים על עצמנו את המשימה מתוך שליחות וענווה גמורה, ומתוך שאנו מוכנים להסתכן ולמסור את נפשנו על מנת להגן על משפחותינו, על עמנו ועל מולדתנו.

...אני סומך עליכם, על כל אחד ואחד מכם, כי תפעלו ברוח זו, רוח של לוחמים ישראלים ההולכים חלוץ לפני המחנה. "הרוח ששמה הוא גבעתי". אני נושא עיני לשמים וקורא עמכם: "שמע ישראל, ה' אלקינו ה' אחד". ה' אלקי ישראל, היה נא מצליח דרכינו, אשר אנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד אויב המנאץ שמך. בשם לוחמי צה"ל ובפרט לוחמי החטיבה והמפקדים, עשה ויתקיים בנו מקרא שכתוב: "כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם", ונאמר אמן.

יחד – ורק יחד ננצח.

עופר וינטר, אל"מ, מפקד חטיבת גבעתי

מאוחדים תחת אש

האהבה והתמיכה של יהודים ושאינם יהודים בכל רחבי העולם, באה לידי ביטוי בעשרות יוזמות לתמיכה בחיילים שלנו. אחד מהם הוא "אור לחייל" ארגון חב"דניקי שמסייע לחיילים לאורך כל השנה. זה התחיל כאשר מייסד הארגון, מנדי אופיק ואחיו שמואל, היו בדרכם לחברון בפורים לפני כחמש שנים, לחלק משלוחי מנות לחיילים המוצבים במקום. מארב ערבי תקף את מכוניתם ביריות מנשק אוטומטי. כדור נכנס לצווארו של שמואל, יצא בצד השני, ופגע גם במנדי. כאשר האמבולנס מיהר להביא אותם לבית החולים, מנדי החליט שאם הוא ישרוד, הוא יקדיש את חייו לחיילים של ישראל. גם מנדי וגם שמואל עובדים היום במסירות ובאומץ למען חיילי ישראל.

ביום חמישי בלילה, כאשר התקבלה ההחלטה לפלוש קרקעית לעזה, מנדי עמד שם בשער, מחוץ לגדר הגבול. הוא הוביל את החיילים באמירת "שמע ישראל", כשהם חולפים על פניו, חטיבה אחרי חטיבה, אל תוך החשכה שבעזה. הוא ושמואל מחלקים גם ציציות, לכל חייל שרק רוצה. הטלית הקטן היא בגד דק, והכותנה ממנה היא עשויה בהחלט לא דומה לשריון מגן, אך למרות זאת חיילים רבים באים לבקש את הבגדים האלה כדי להיות מוגנים על ידי המצווה.

אהבה מניעה את חיילינו לעזה, המקום שבו מחכה להם כל כך הרבה שנאה.

אתר: "לחיילים באהבה" כבר העביר לחיילים בחזית יותר מ-4200 חבילות שנתרמו לחיילים, ומכילות הרבה דאגה ואהבה, ביחד עם גרביים, תחתונים, חולצות טריקו ומגבונים לחים, כי אין מקום להתקלח או לקבל בגדים נקיים על הגבול לאורך ימים הרבים של המתנה בחום הלוהט. החיילים מעריכים במיוחד את המגבונים הלחים ואת הבגדים להחלפה. ביום שישי האחרון, יותר מ 2000 חבילות של חלות שבת, בקבוקים של מיץ ענבים לקידוש, וממרח חומוס נמסרו לחיילים, בתוספת 1200 קילו של רוגעלך ועוגיות, שכולם נקנו במאפיות בדרום הארץ, שסובלות מבחינה כלכלית מהמלחמה.

כאשר עמנואל, הנציג של הארגון, היה עסוק בלספק את המגשים של דברי מאפה ביום שישי, הוא הבחין בשורה של טנקים מתכוננים להיכנס לעזה. הוא נתן לכל טנק שני מגשים, לשמחתם של החיילים, ששמחו להביא איתם את טעם השבת בעודם זוחלים ומתגלגלים לעבר אזור המלחמה.

בכל חבילה יש גם דבר חשוב לא פחות, מכתב מהתורם הספציפי שתרם את אותה חבילה. מנהל העמותה, מימי ינקוביץ', מסביר: "מכתבי תמיכה ואהבה הם חלק בלתי נפרד מהחבילה. חיילים אומרים לנו שהם לוקחים את המכתבים האלה איתם לקרב, ובכך הם מרגישים את ההגנה הרוחנית שמגיעה עד אליהם מכל קצוות העולם.

ארגון נוסף שפועל לטובת החיילים הוא "פרויקט שמירה". פרויקט שמירה, שקיבל הסכמות מרבנים רבים, מקשר בין חיילי צה"ל לבין יהודים בכל העולם שמתפללים עליהם. כל יהודי שמצטרף לפרויקט מקבל על עצמו בלי נדר להוסיף בתפילה, בתלמוד תורה ובמעשים טובים ולכוון תוספת זו לזכותו של אחד מחיילי צה"ל. למעשה, הוא "מאמץ" לוחם.

חיילים כותבים את שמםחיילים כותבים את שמם

יעקב ג', מייסד פרויקט שמירה, אסף שמות של החיילים בגבול עזה ביום שישי. בתוך מרגמות שנופלות ללא הפסקה באזורי הגבול, יעקב מסר לחיילים שעמדו בגבול לוחות כתיבה, כדי שימלאו את שמם ואת שם האמא שלהם, כדי שיוכלו להתפלל עליהם. התנדבות מסוג זה דורשת מספיק אהבה כדי לנצח את הפחד. ההרוג האזרחי הראשון של מדינת ישראל היה דרור חנין, מתנדב שהגיע לגבול בשבוע שעבר עם חבילות מזון לחלק לחיילים, ונהרג מפגיעת פגז מרגמה.

יעקב גם ביקש מחיילים רבים לומר "קריאת שמע" לפני היציאה לקרב. "קריאת שמע היא תמצית האמונה היהודית, וצריך לאומרה מדי יום, מדי בוקר וערב. מקובל גם לומר קריאת שמע לפני המוות, כמו שנהג רבי עקיבא לפני אלפיים שנה בזמן שנהרג.

להרבה מן החיילים הצעירים שקוראים קריאת שמע בדרכם לרצועת עזה אין שום דרך לדעת אם זו קריאת השמע של שחרית וערבית, או קריאת השמע הנאמרת קודם המיתה. חייל אחד החזיר ליעקב ג' מפרוייקט השמירה את המחברת, וביקש: "אם אני לא יוצא מפה חי, בבקשה תנו את המחברת הזאת למשפחה שלי בירושלים".

אהבה מניעה את חיילינו לעזה, המקום שבו מחכה להם כל כך הרבה שנאה.

21/7/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub