לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




ההתקפה על בית הכנסת בפריז

ההתקפה על בית הכנסת בפריז

בלב פריז, קריאות להרוג את היהודים הציתו המון אלים. ראיון בלעדי לאש התורה.

מאת

"זאת הייתה התכנסות למטרות שלום". כך אומר סרג' בן חיים בראיון בלעדי לאש התורה.

בן חיים משמש כגבאי ונשיא של אחד מבתי הכנסת הגדולים ביותר באירופה. המצב הלא יציב במזרח התיכון גרם לו ולחבריו לרצות לעשות משהו כדי לקדם את השלום במזרח התיכון. הם החליטו לערוך תפילה נרחבת בבית הכנסת 'דון-יצחק אברבנל לה רוקט' בפריז.

בית הכנסת הספרדי הזה ממוקם ברובע ה-11 המודרני, ותוסס בפעילות יהודית. מדי שבוע מתכנסים אליו מאות אנשים לתפילות השבת, ורבים מחברי הקהילה הם משפחות עם ילדים קטנים.

ככל שהתקרב התאריך של עצרת השלום, מצב הרוח בצרפת הפך קודר. עצרות אנטי-ישראליות תוכננו להיערך בפריז ובערים נוספות.

"ביום ששי בבוקר, שמענו שתהיה גם עצרת אנטי-ישראלית בקרבת מקום, באותו זמן", מספר בן חיים. משום מה, המארגנים של העצרת האנטי-ישראלית, תכננו תהלוכה במרכז פריז, שתסתיים ליד בית הכנסת 'דון-יצחק אברבנל'.

"אמרתי למשטרה שזה יהיה מסוכן, וביקשתי מהם שישנו את מסלול ההפגנה הפלסטינאית, או שיקצרו אותה כדי שהיא תסתיים רחוק מבית הכנסת שלנו", אומר בן חיים. אולם המשטרה הבטיחה לו שאין מקום לדאגה, ושהכל בשליטה.

המתח המשיך לגאות. בליל שבת האחרון הושלך בקבוק תבערה על בית כנסת באחד מפרברי פריז, ושני גברים חמושים נעצרו כשניסו לחדור לבית כנסת אחר ברובע ה-20. ביום ראשון, ה-13 ביולי 2014, לקראת תחילתה של העצרת האנטי-ישראלית בלב פריז, זרמו אל האירוע 8,000 צרפתים כדי לשמוע דברי נאצה וגינוי על היהודים ועל מדינת ישראל. יונתן סלם, עיתונאי צרפתי ישראלי שנכח בזירה, כתב מאוחר יותר שהוא לא היה יכול להאמין למשמע אוזניו. בלבה הסמלי של פריז, כיכר הבסטיליה, נואם עמד ליד המיקרופון וצעק "מוות ליהודים!", ואלפי אנשים השיבו לו בקריאה מהדהדת של "אללה אכבר". במסעדות ובבתי הקפה הקרובים, ישבו תושבי פריז וצפו בהתרחשות, מבלי להגיב. דברי ההסתה של ההמון עברו בלי התנגדות. כשהמפגינים עברו ברחובותיה של פריז, נשמעו קריאות להרוג את היהודים ולהתקיף את החנויות של היהודים. דגם של טיל שפגע בגן ישראלי הוצג במצעד וזכה לתשואות רבות מהקהל.

בינתיים, מאות גברים ונשים - רבים מהם עם תינוקות וילדים – זרמו לתפילת השלום בבית הכנסת דון יצחק אברבנל. למרות חששם מההפגנה הקרובה – וכשהם מצוידים בהרגעה נוספת מהמשטרה הצרפתית – הרגישו מארגני עצרת התפילה בבית הכנסת שהם מוכנים להתחיל. בנוסף לנוכחות המשטרתית, הקונסיסטואר (הארגון היהודי-צרפתי המרכזי) שלח אל בית הכנסת תריסר מאבטחים בלתי חמושים לאותו יום. אליהם הצטרפו גם כחמישים חברים של קבוצת היהודים-הצעירים, גם הם לא חמושים, שהתנדבו לעזור להגן על בית הכנסת מאיומים במשך התפילה.

"אז התחלנו את הפגישה, 400 אנשים, נשים ילדים", מסביר בן חיים. כשהקהל התחיל להתפלל לשלום בישראל, המפגינים האנטי-ישראליים התקרבו והפכו יותר ויותר פרובוקטיביים. מספר דקות אחרי תחילת התפילה, בשעה 6 אחר-הצהריים, פרץ בחוץ מאבק בין מפגינים למשטרה, במרחק של 300 מטרים בלבד מבית הכנסת.

המשטרה ניסתה להטות את המצעד לשדרה סמוכה, ולהרחיק אותו מבית הכנסת. אולם המון של כאלף מפגינים חזר לאחור, וצעד לכיוון בית הכנסת. "שמענו קריאה חזקה של 'אללה אכבר' מפיותיהם של אלף אנשים", אומר מסיה בן חיים.

הקהל הסתכל באימה כיצד המפגינים - שרבים מהם היו חמושים בסכינים, גרזנים ובקבוקים שבורים - מסתערים על הבנין

הקהל הסתכל באימה כיצד המפגינים - שרבים מהם היו חמושים בסכינים, גרזנים ובקבוקים שבורים - מסתערים על הבנין. אנשי האבטחה של בית הכנסת מיהרו להרחיק את הפורצים. במשך מספר דקות ארוכות הם נאבקו לבדם, וחמישה מהם נפצעו קל. רק אז הגיעה המשטרה ותפסה את מקומם.

המאבק בחוץ סער במשך שעות. בית כנסת קרוב נרגם באבנים. "אז סגרנו את בית הכנסת וביקשנו מכולם להישאר בפנים עד שהכל יסתדר", מסביר מסיה בן חיים. הוא שמע את ההמון בחוץ "כל הזמן צורח: 'אללה אכבר' ו'תהרגו את היהודים' – במנגינה מונוטונית". האנשים ניסו לדאוג לכך שהמשטרה המקומית תאבטח גם את תחנת המטרו הסמוכה, כדי למנוע תקיפה שלהם ושל בני משפחותיהם בשעה שהם מנסים לצאת מבית הכנסת בחזרה לביתם.

בני הקהילה שנכלאו בבית הכנסת במשך שעות, דאגו ראש וראשון לילדים - לנוחיותם ולביטחונם. הנהלת בית הכנסת הקרינה עבורם כמה סרטונים קצרים על ישראל. אחרים שרו עם הילדים. אנשים הוציאו צעצועים ומשחקים, מישהו מצא שתיה קלה. רק ב-9:30 בלילה, שעות אחרי שהקרב על בית הכנסת החל, המשטרה אבטחה את האזור ולקהל הותר סוף סוף לצאת מהבנין ולחזור הביתה.

נקודת מפנה

בעקבות הסאגה, מיהרו נשיא צרפת וראש הממשלה לגנות את ההתקפה. שר הפנים הצרפתי, השר מנואל וואלס הוקיע אותה "במלוא כוחו". כוחות משטרה הוצבו בבית הכנסת למחרת, יום הבסטיליה הצרפתי. אנשי שלטון צרפתיים מיהרו להרגיע את יהודי צרפת שהם יהיו מוגנים. אולם לאחר ההתרחשות בבית הכנסת שלו – אחד המוסדות היהודיים הגדולים ביותר באירופה – בן חיים לא כל כך מאמין. עבורו, ועבור רבים אחרים, ההתקפה על בית הכנסת דון יצחק אברבנל מהוה נקודת מפנה.

"אנשים באמת פחדו. הם לא חלמו על סיטואציה כזאת. המון זועם שעט אל בית הכנסת במטרות אלימות, אולי אפילו כדי להרוג בני אדם. הפעם האחרונה שבה יהודים עמדו בסכנה כזאת הייתה במלחמת העולם השנייה, מול הגרמנים... בית כנסת היה משהו מאוד מכובד. בתי כנסת, בתי קברות, בתי ספר או בתי חולים היו משהו קדוש. ההתקפה הזאת היא משהו חדש מאוד".

קודם השאלה הייתה 'האם אנחנו צריכים ללכת?' עכשיו השאלה היא 'מתי אנחנו צריכים ללכת?'

בן חיים מאמין שהפוליטיקאים והמשטרה רוצים להגן על הקהילה היהודית, אולם בהתחשב באיום הגובר ובהצקות האנטישמיות התמידיות עמן מתמודדת הקהילה, חסרים להם כפי הנראה המשאבים הדרושים לשם כך. "עכשיו אנחנו חוששים שהם מנסים להרוג אותנו. אנחנו נמצאים בלב אירופה, ומתמודדים עם איומים של בקבוקי תבערה שמושלכים לעבר ילדינו. חוץ מזה, אנחנו לא שוכחים מה שקרה בטולוז לפני שנתיים (כשאדם חמוש ירה למוות בשלושה ילדים ואב מחוץ לבית הספר היהודי), כל יום יש לנו בעיה אחרת. כל יום צעירים יוצאים מבית הספר ונדחפים ומותקפים".

"אני כבר לא חובש כיפה בפרהסיה. אף אחד לא מסתובב ברחובות עם כיפה. זה מסוכן מדי. הפסקנו כבר לפני שנתיים או שלוש. עכשיו אנחנו חובשים כובע".

בשנים האחרונות מספר היהודים הצרפתיים שעלו לישראל עלה מאד. ארבעת החודשים הראשונים של 2014 הראו עליה של 312% במספר היהודים הצרפתיים שעברו למדינת היהודים.

כמנהיג קהילתי, בן חיים ראה את התופעה הזאת במו עיניו. הוא אומר שעד לא מזמן, השאלה הייתה: 'האם אנחנו צריכים לעזוב את צרפת'?, עכשיו השאלה היא: 'מתי אנחנו צריכים לעזוב את צרפת?'. גם תפקידו כמנהיג הקהילה משתנה: "קודם המנהיגים היהודיים דברו על ביטחון, אולם כעת אנחנו מדברים על עזיבה. קודם התפקיד שלנו היה לחשוב על דרכים לשמור על היהודים בצרפת... אולם כעת, חלק מההנהגה היהודית מתחיל לשאול אם אין זה מתפקידנו להכין את בני קהילתנו לעזוב את צרפת".

17/7/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-4 דיונים

(4) mira, 25/7/2014 10:48

תודה לאל על שיבת ציון, לכל יהודי יש בית פה.

העמים שאדישים לגורל היהודים שלהם - ישארו עם המוסלמים שלהם.

(3) אנונימי, 23/7/2014 08:03

תגובה

עצוב מאוד, אבל זאת המציאות ... לא סתם אומרים שההיסטוריה חוזרת על עצמה ! ההבדל הוא שיש לנו מדינה וצריך לשמור עליה בכל מחיר ולא יפילו אותנו אלא ההפך אחנו מתחזקים יותר.

(2) יונה ניצן, 20/7/2014 18:06

תגובה

לבעלי יש אחות בפאריס. הבת שלה עם חברתה היו צריכים לבוא לכאן כמו כל שנה בדיוק ב14 ליולי.ולא באו בגלל המצב.והנה שם המצב לא יותר טוב ולפחות כאן הצבא והמשטרה שלנו ולמרבה התדהמה כאן יש יותר ביטחון.עם הטילים

(1) דני, 17/7/2014 17:02

אין כמו ארץ ישראל

ה' ירחם, אם השלינו את עצמנו שניקח דרכון זר וניסע לחו"ל ונחיה בשקט, הנה פלאש של מה שהולך לקרות בעולם ברגע שדברים מסתבכים בארץ! אין עצה, הקב"ה שם אותנו בפינה, וכל הפתרונות והתרחישים מתגלים כדרך ללא מוצא

יעקב, 6/8/2014 18:07

טעו כבר יהודים בשואה! אל תפלו באותה טעות, תברחו משם!!!!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub