רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אקטואליה

ישראל במתקפה

ט״ו בתמוז ה׳תשע״ד ט״ו בתמוז ה׳תשע״ד 13/07/2014 | מאת שרה יוכבד ריגלר

מה עושים בזמן מלחמה

בתור ילדה שגדלה בניו ג'רזי, מלחמות היו עבורי דבר ששייך לספרי ההיסטוריה. אולם מאז שעברתי לישראל לפני 29 שנים, חוויתי חמש מלחמות.

הראשונה בהן הייתה מלחמת המפרץ בשנת 1991. סדאם חוסיין איים לשרוף את ישראל, ולירות עלינו טילים מלאים בגז עצבים קטלני. כיון שכבר היה לו מוניטין ונסיון של שימוש בחומרים כאלה על אזרחים, אנחנו מיהרנו לאטום חדרים ביריעות ניילון וסלוטייפ. בכל פעם שנשמעה אזעקה, היינו רצים לחדרים האטומים ולובשים את מסיכות הגז. הבת שלי שהיתה אז בת שלוש, סירבה ללבוש את המסכה, ומתוך לחץ היסטרי הלבשתי לה את המסכה בכוח. למחרת בבוקר שמענו שלמרות שלא היו אבדות מטילי הסקאד עצמם, ילדה ערביה ישראלית בת ארבע, נחנקה למוות כשהוריה הלבישו לה בכוח את מסיכת הגז. הקשבתי לרדיו רועדת. שלושים ותשעה טילי סקאד נחתו בישראל, הרסו בניינים אולם הרגו רק אדם אחד. הבטיחו לנו שאוויר ארץ ישראל יתמלא בגזים רעילים, אבל במקום זה, אוויר הארץ התמלא בניסים.

במקום בגזים רעילים, אוויר הארץ התמלא בניסים

לא כך היה במלחמת הטרור שנמשכה בין השנים 2001-2004. קו החזית במלחמה הזאת נמצא באוטובוסים, בקניונים, במסיבות בר מצוה, בליל הסדר ובמרכזי הערים. למעלה מאלף ישראלים נרצחו במלחמה הזאת, רובם על ידי מחבלים מתאבדים. במשך ארבע שנים חיינו בפחד, ותפילה מתמדת. עייפנו מלהשתתף בהלוויותיהם של ילדים, וספרי התהילים שלנו היו ספוגים בדמעות.

מלחמת לבנון השניה, בקיץ 2006, התחילה כניסיון להחזיר שני חיילים שנחטפו על ידי החיזבאללה בגבול לבנון. ארגון החיזבאללה המטיר טילים על צפון הארץ. ארבעים וארבעה אזרחים נהרגו בהפגזה, ורוב תושבי הצפון נמלטו דרומה. כשכל בתי המלון בתל אביב וירושלים התמלאו ולא יכלו לקלוט עוד פליטים, מרכזים קהילתיים עם מיטות מתקפלות ואלפי בתים פרטיים פתחו עבורם את דלתותיהם. באחד הלילות כשבעלי ואני יצאנו להליכה, חלפנו על פני זוג צעיר שהלך עם תינוק בעגלה. הם ברחו מביתם שליד חיפה, ונשארו שלושה לילות בבית מלון בירושלים. אולם כעת המלון דרש מהם לעזוב את חדרם, בשל הזמנה קודמת. אספנו אותם לביתנו, והם גרו איתנו עד לסוף המלחמה. למרבה העצב, 121 חיילים צעירים קיפחו את חייהם במלחמה הזאת. וכששני החיילים החטופים הוחזרו לבסוף, תמורת המחבלים הרוצחים השפלים סמיר קונטאר וארבעה אסירים נוספים, רוצחי ילדים עלובים שהתקבלו בחזרה במדינתם בכבוד מלכים, אנחנו קיבלנו את שני החיילים החטופים בארונות מתים.

בעוד הצפון טרוד בשיקום ובניית ההריסות, נכנס הדרום להתקפות טילים חוזרות מהחמאס. תושבי עזה בחרו בבחירות דמוקרטיות את ארגון הטרור "חמאס" להנהיג אותם. החמאס שיגר יותר מאלף טילים על מטרות אזרחיות בדרום ישראל, והחיים שם הפכו לסיוט מתמשך של התראות "צבע אדום", ששלחו ילדים ומבוגרים בריצה נואשת אל מקומות מחסה. וכך, בדצמבר 2008, ישראל יצאה למבצע עופרת יצוקה, ושלחה כוחות קרקע שינסו לעצור את פעילות החמאס. תפקידנו במלחמה הזאת היה להתפלל, ולשלוח מזון, חבילות, גרביים וממתקים לחיילים שבחזית.

אחרי תקופה קצרה של שקט, התחדשו בהדרגה התקפות הטילים מעזה, והפעם טילי גראד רוסיים בטווחים משופרים שהטילו אימה על ערים גדולות כמו באר שבע ואשדוד. בעקבות זה, יצאנו למבצע עמוד ענן בנובמבר 2012. הקהילה הבינלאומית, ששתקה כל עוד החמאס ירה את טיליו עלינו, גינתה בקולניות את המבצע הצבאי הישראלי לעצירת הירי. ובעוד שישראל נלחמה בחזית האחת מול חמאס, ובחזית השנייה מול הגינוי וההוקעה הבינלאומיים, פגעו בנו 1456 טילים מסוגים שונים, שהרגו ששה אזרחים ישראליים, פצעו 240 וגרמו לפגיעות הלם של 200 איש נוספים. הפרעת חרדה פוסט-טראומטית הפכה למגפה של ממש בדרום הארץ.

שוב מלחמה

ועכשיו אנחנו שוב במלחמה. כ-40,000 חיילי מילואים – רובם אבות ובעלים – גויסו. החיילים – שלא עסקו בדיכוי המהומות של הערבים ברחבי הארץ – רוכזו על גבול עזה. בשמונת הימים האחרונים, קרוב למליון ישראלים נמלטו למקלטים, ממ"דים ומחסות מאולתרים. כ-225 טילי חמאס נורו על ישראל רק ב-36 השעות האחרונות, חלקם הגיעו לתל אביב ואפילו כמעט עד חיפה.

חזרתי ללמד, אולם כמה דקות אחר כך שמעתי יללת צופרים קורעת את האוויר

ביום שלישי בלילה מסרתי את שיעור האינטרנט שלי, אותו אני מוסרת באנגלית בכל שבוע בנושא 'שלום בית', מביתי בירושלים לנשים בכל העולם – צרפת, אנגליה, אירלנד, אוסטרליה, קנדה, מקסיקו, צ'ילה, ישראל ורחבי ארה"ב. באמצע השיעור, קפץ לי מייל מאישה באשדוד: "היה לנו צבע אדום, אז היינו חייבים לרדת למקלט. עכשיו אני צריכה להשכיב שוב את הילדים שלי לישון. אני אצטרך להקשיב להקלטה של השיעור מחר".

ההודעה מאזור הקרב הפתיעה אותי. סיפרתי למאזינות שלי שלילה קודם, בתי השתתפה בחתונה בגן אירועים ליד בית שמש, מרחק של 40 דקות נסיעה מירושלים, כשנשמעה אזעקה. הריקודים פסקו, והכלה, החתן והאורחים שלא היה להם מבנה להימלט לתוכו, רצו אל חומה דקורטיבית. הם הביטו למעלה וראו את הטיל מעזה שהיה נראה כמו קרן אור שחוצה את השמים. פתאום הוא נפגע על ידי טיל של כיפת הברזל, שגרם לפיצוץ עז והבזק אור בשמים. חתונה בלתי נשכחת!

בשלב זה, אמרתי למשתתפות שכעת נעצור את השיעור ונתפלל. ישראל נמצאת במלחמה, ואנחנו צריכות להתפלל על תושבי הדרום, ועל החיילים שלנו. אחרי דקה חזרתי ללמד, אולם כמה דקות אחר כך שמעתי סירנה צורמנית, יללת צופרים שקורעת את האוויר. הייתי נבוכה. מלבד שתי אזעקות במבצע עמוד ענן, לא שמענו אזעקות בירושלים מאז שמלחמת המפרץ שלחה אותנו בריצה אל החדרים האטומים. "אני שומעת אזעקה", אמרתי למאזינותיי ברחבי עולם.

בבית שלנו אין מקלט. אנחנו אמורים להשתמש במקלט שבצידו השני של הרחוב, אולם בקושי יש בו מקום לתושבי הבנין שבו הוא נמצא. אז פשוט ישבתי רועדת בחדרי, וביקשתי ממאזינותיי להתפלל - הפעם לא רק על תושבי הדרום, אלא גם על היהודים בירושלים. מאוחר יותר הבנו שתל אביב, רחובות וכל עיר גדולה במרכז הצפוף של המדינה הותקפו.

ואז התחילו לזרום תגובות לתיבת הדואר האלקטרוני שלי:

  • אזעקה בבית שמש עכשיו!

  • חברה שלי נמצאת עכשיו בירושלים והיא סיפרה שטיל נפל בשכונה שלה.

  • תפסיקי את השיעור אם זה מסוכן לך! [הודעה מטקסס, ארה"ב]

  • הבן והנכד שלי בתל אביב [הודעה מניו מקסיקו]

  • רק תדעי שכל יהודי באירלנד, ואני בטוחה שבכל העולם, מתפלל עליכם שם בישראל! [הודעה מדאבלין]

מה לא עוזר

אנחנו שוב במלחמה. ואלה כמה דברים שלא עוזרים:

  • לדאוג ולפכור ידיים בחוסר אונים.

  • להאשים – מישהו מהצד הפוליטי או הדתי השני.

  • להקשיב באופן אובססיבי לחדשות (שיחת טלפון לקרוב קשיש תעזור לישראל הרבה יותר מלבדוק את החדשות בפעם השמינית להיום).

  • לבזבז אנרגיה על שנאת האויבים שלנו.

  • ואלה דברים שיכולים לעזור לנו:

  • להתפלל לשלום חיילינו, לשלומם של כל היהודים בארץ, ושתהיה לכל המנהיגים הפוליטיים והצבאיים תבונה לפעול נכון.

  • קבלו על עצמכם מצוות, מעשים טובים, תרומות לצדקה ולימוד תורה לזכות העם בכלל והחיילים בפרט. היהדות מלמדת אותנו שכל מצווה יוצרת זכות, ובדיוק כמו שאתם יכולים לשלוח את כספכם לכל מקום בו תבחרו, תוכלו לשלוח את זכויותיכם לכל מקום שתרצו.

  • הצטרפו לפרויקט שמירה, תוכנית עממית פשוטה שמשדכת בין לוחמים ליהודים בכל העולם שעושים מעשי חסד, מתפללים או לומדים תורה כדי להרבות את זכויותיו הרוחניות של החייל לשמירתו.

  • עזרו לישראל להפיץ את האמת במכתבים למערכת, מכתבים לממשלת המדינה בה אתם חיים, בלוגים, פייסבוק והערות באינטרנט: שהחמאס בעזה, ששואף להשמיד את ישראל, שיגר מאות טילים על מטרות אזרחיות בישראל, ושישראל חייבת להגן על תושביה.

  • תמכו בחיילי צה"ל על ידי שליחת מוצרים בסיסיים, חבילות שמגלות אהבה ומכתבי תמיכה.

ועוד דבר קטן לסיום. יש מנגנון הגנה אנושי טבעי שבא למנוע מעצמנו צער או כאב. זה הזמן להילחם במנגנון הזה. הרשו לעצמכם לחוש ולהשתתף בצערם של אחיכם ואחיותיכם. הרגישו את הצער של אבות ואמהות שבניהם היקרים נשלחים אל החזית, להילחם בטרוריסטים שמשתמשים בילדים ובנשים כפיתיון אנושי ורוצים לפוצץ לחטוף ולהרוג את ילדינו. חושו את האימה שמרגישות כל הרעיות והנשים שבעליהן גויסו. השתתפו בצערם של הילדים בדרום, שחופשת הקיץ שלהם נקטעה בבת אחת, וטילים עמוסים בחומר נפץ מכוונים עליהם ללא הרף. הם חיים בטראומה יומיומית: בני עשר שחזרו להרטיב בלילות, בני ארבע שאינם מסוגלים להירדם מרוב פחד בגלל האזעקה הבאה.

חושו בכאבם, ותנו לו להניע אתכם לפעולות המעשיות המצוינות לעיל. זה לא הזמן לאפאטיות.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן