לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




חטיפתם של הנערים

חטיפתם של הנערים

כיצד יהודים מגיבים למשבר.

מאת

לא נודע לנו על החטיפה מהאינטרנט. בשעות אחר הצהריים המוקדמות של יום ששי, בעלי התפלל מנחה בבית כנסת עתיק בשכונה שלנו, בעיר העתיקה בירושלים. החזן הוסיף כמה פרקי תהלים בסוף התפילה, כפי שעושים כשזקוקים בדחיפות לרחמי שמים מרובים. אחרי התפילה בעלי התעניין לסיבת העניין, ואז שמע את החדשות המזעזעות.

שלושה תלמידי ישיבה נחטפו ביום חמישי בלילה על ידי מחבלים. נפתלי פרנקל – 16, גיל-עד שאער – 16, ואיל יפרח – 19, למדו בישיבתם בגוש עציון, דרומית לירושלים. הם יצאו מהישיבה אחרי סיום סדר הלימודים בלילה, ונראו לאחרונה עוצרים טרמפ בצומת גדול באזור. אחד מהם חייג מהנייד שלו 100 למשטרה, והצליח לומר: ״חטפו אותנו". ואז הטלפון נותק.

צה"ל פתח בחיפושים אינטנסיביים ברחבי גוש עציון וחברון. כל מעברי הגבול לעזה נחסמו, בניסיון למנוע חזרה על חטיפתו של גלעד שליט, שהוחזק בידי מחבלי החמאס במרתף בעזה במשך חמש שנים, והוחזר לישראל תמורת אלף מחבלים עצורים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר שאין ספק שהנערים נחטפו על ידי ארגון טרור, והודיע שצה"ל עוסק במבצע נרחב לאיתורם ולחילוצם של שלושת תלמידי הישיבה הצעירים. הוא הוסיף שהוא שוחח עם הורי הנערים, ואמר להם שאנחנו עושים כל שביכולתנו ויותר כדי להחזיר הביתה את הבנים שלהם - "הנערים שלנו".

ראש הממשלה נתניהו דיווח לדן שפירו, שגריר ארה"ב בישראל, שאחד מהחטופים הוא אזרח אמריקאי.

בינתיים, במשך כל יום ששי נערכו חגיגות בעזה ובערים אחרות ברשות הפלסטינית. רשתות השידור הערביות הקרינו צילומי וידאו של תושבים פלסטינים המנופפים בדגלי חמאס ואש"ף ומחלקים ממתקים, כשמוזיקה עליזה נשמעת ברקע.

אנו מבקשים מכל עם ישראל להתפלל ששלושת הנערים הנעדרים ישובו בשלום לבתיהם

לקראת כניסת השבת, כשעדיין לא הגיעו שום חדשות בנוגע לנערים, פרסמו ההורים פניה לציבור, בה הם הסבירו שבהדלקת נרות יש כוח להביא ישועות, וביקשו מכולם, גם מאלה שאינם מתפללים בדרך כלל, להתפלל להצלחת צה"ל בחיפוש אחר הנערים הנעדרים. הם הוסיפו ובקשו מכל עם ישראל להתפלל על שלושת הנערים שיזכו לשוב לבתיהם בשלום.

ודאי שביום ראשון האחרון, כשהאימהות היקרות: רחל פרנקל, בת גלים שעאר ואיריס יפרח נישקו את בניהם לשלום ושלחו אותם לישיבה, הן הניחו שהם ישובו הביתה ביום חמישי בלילה, כמו בכל שבוע. ובמקום זה, הן נקלעו לתהום של חוסר ודאות ואימה, מערבולת שסוחפת, מסחררת ושואבת את כל עם ישראל.

עם שקיעת החמה ביום ששי, וכניסת השבת, עצב ירד על הארץ. כמו שאמר ראש הממשלה: "הנערים שלנו".

עשיתי מה שבקשו המשפחות. הדלקתי את נרות השבת והתפללתי שהנערים ישובו הביתה בשלום. אחר כך התיישבתי ואמרתי תהלים. שבת אמורה להיות זמן להתעלות, אור, שמחה ושלוה. יצא לי כבר כמה פעמים לקרוא סיפורים על אנשים גדולים שעברו אסון לפני שבת או במהלכה, ולא הניחו לעצמם להתאבל עד צאת היום הקדוש. אני לא ברמה שלהם. נסיונותי הקלושים להתעלות מעל לאסון שמתרחש סביבי, היו דומים לנסיונות של ציפור קטועת כנפיים לעוף.

בכותל

יצאנו לסעודת ליל שבת אצל חברים, פה בעיר העתיקה בירושלים. השיחה סביב השולחן עסקה כמובן בחטיפה. אחד האורחים הודיע שהרבנים הראשיים בקשו מאנשים להגיע לכותל ב-11:30 בלילה כדי להתפלל על הנערים.

מאות אנשים מכל גווני הקשת הדתית

ב-11:15, בעלי ואני יצאנו בלב כבד אל הכותל. רק אנשים בודדים היו שם, ברחבה שליד הכותל העתיק, השריד האחרון לבית המקדש. ״מאוחר מידי, ואנשים יותר מידי עייפים״, הרהרתי, בעודי מרימה ספר תהלים ומתיישבת ליד הכותל. אמרתי תהלים במשך 15 דקות, לפני שקול רם קרע את הדממה. כשהפניתי את ראשי הופתעתי לגלות סביבי מאות אנשים, מכל גווני הקשת הדתית.

גבר גבוה עם כיפה לבנה סרוגה גדולה, שזיהיתי באופן מעורפל, ניהל את אמירת התהילים. הוא קרא בקול רם פסוק, והקהל חזר אחריו ואמר את אותו הפסוק. הגבר התפלל בכזה להט, כזאת עוצמה של רגש. רק אחר כך הבנתי את עומק ההזדהות שלו. בעלי הכיר אותו. זה היה הרב טוביה ליפשיץ, שבנו יוחאי נרצח בהתקפה על ישיבת ׳מרכז הרב׳ לפני שש שנים.

בשלב כלשהו, גיליתי שאני עומדת ליד דבורי פרנקלין - אישה צעירה מהשכונה שלנו, שאחותה הגדולה, מיכל, נרצחה על ידי מחבל מתאבד, ביום האחרון ללימודיה במכללה.

עמדנו שם והתפללנו. עם שבור ומפורד, מפולג במאבקים פנימיים, מותקף על ידי אויבים, מוכפש על ידי עמים אחרים. המילים שזעקנו כולנו מתוך ספר התהילים בטאו הן את היגון - והן את האמונה שלנו. מי מהם יגבר?

בחצות, סיימנו את פרק התהילים האחרון. חשבתי שנסגור את הספרים ונלך הביתה. אבל במקום זה אנשים התחילו לשיר באופן ספונטני את הנעימה המיוחדת לתפילת 'אחינו כל בית ישראל':

אחינו כל בית ישראל,
הנתונים בצרה ובשביה,
העומדים בין בים ובין ביבשה,
המקום ירחם עליהם,
ויוציאם מצרה לרווחה,
ומאפלה לאורה, ומשעבוד לגאולה,
השתא בעגלה ובזמן קריב,
ונאמר אמן.

השיר רומם את כולנו בלחן המרגש שלו. וכשהוא הסתיים, שרנו אותו שוב. ושוב. ושוב. "אחינו כל בית ישראל". וכששרנו התאחדנו לקהל אחד של נשמות לוהטות, שמתחננות לאלוקים שיושיע שלושה בחורים ו-14 מיליון יהודים, "כל בית ישראל".

השיר התחלף פתאום לשיר אחר מתוך ההגדה של פסח, שהפך למעין המנון פופולארי:

והיא שעמדה לאבותינו ולנו,
שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו,
אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו,
והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

הירח המלא האיר את אבני הכותל העתיקות כשמאות קולות, חזקים ונחושים, נשמעו שם, ברחבת הכותל שכבר שמעה כל כך הרבה.

כל יום שישי היינו אבודים, בתוך תחושות של חשיכה ואימה. דווקא בחצות הלילה, לאור הירח, מצאנו זה את זה, ברגע של אחדות מרגשת.

בזכות יהודי כל העולם שמתאחדים בתפילותיהם, יהי רצון שנצליח למצוא את בנינו.

יעקב נפתלי בן רחל דבורה
גיל-עד מיכאל בן בת גלים
אייל בן איריס תשורה

15/6/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 10 תגובות ב-9 דיונים

(9) שחר, 16/6/2014 15:59

תגובה!!

בדיוק למדתי את זה בשבת האחרונה (בהקדמת רבנו בחיי). הקב"ה ברא טבע בעולם. אנחנו חייבים להתנהג על פי הטבע כדי לגרום לה' שיעזור לנו. אם ללכת ממקום למקום. אם זה לפנות לרןפא. ואם זה להילחם. אם מצד הטבע אי אפשר לפעול אז מקווים לנס שלא כדרך הטבע. וצריך לזכור, אף אם פעלנו בדרך הטבע, אין שום חיוב שה' יעשה את רצוננו. אך "אם ה' לא ישמור עיר, שווא שקד שומר". ה' הוא זה שפועל, אך הוא רוצה שנעשה את ההשתדלות! למי מגיע הקרדיט? לה' יתברך וגם לחיילים עושי רצונו הפועלים לשמירת עמו והצלתם

(8) יעל, 16/6/2014 15:28

תגובה!!!

טוב אני אגיד פה משהו על כל התגובות כאן אז ככה קודם זה לא נכון להאשים ככה את הקב"ה ואת החיילים שלנו זה ממש לא בסדר! אנחנו פה החטא אנחנו צריכים לחזור בתשובה אנחנו פה טעינו אנחנו צריכים לחשוב על מה שעשינו אנחנו פה רוצים לקרב את הגאולה אבל אנחנו חוטאים ! זה כמו בספר שופטים שהמסופר על הגלגל החוזר כשאנחנו חוטאים ה' שולח מנהיג ואז מניהג אותנו מציל אותנו ואז מת ושוב חוטאים בקיצור אנחנו צריכים לחשוב על כל מעשה ומעשה כמו שכתוב אחרי המעשים נמשכים הלבבות אםאנחנו עושים מעשים טובים אז נמשכים אחריהם ואם לא אז פשוט חוטאים מולם.... בקיצור צריך עכשיו רק תפילות. והמון בקשות ולחשוב על מה חאטנו שיהיה יום טוב!! וזה לא נכוןככה להאשים את הצבא שלנו ואת ה' חזק וברוך!!

(7) רונית נחושתן, 16/6/2014 15:24

כי רק הוא יכול

לאה יקירה ישנם מצבים בחיים שלאדם אין למי לפנות הוא תולה תקוותיו בחיילים ובמפקדיהם, בגנרלים ובמנהיגי המדינה וזועק לישועה ואז ברגע אחד קטן שקט ובדממת יראה מוחלטת הנשמה מכוונת את הפניה לבוראה בתחנון ובענווה לא מוכרת אבא בבקשה בבקשה תחזיר לנו אותם בשלום כי רק אתה יכול לתת את החוכמה והערנות הזהירות והיכולות לחיילנו לחזור אלינו בשלום

(6) לאה, 16/6/2014 00:10

שאלה תמוהה

מדוע כשקורה אסון שוכחים לציין את פעולוות ההצלה של חיילנו ...אלוהים שבשמים נתן לנו את זכות הבחירה כשאנחנו בוחרים לא נכון יש תוצאות שגורמות לצער שהלב קטן מלהכיל ...מדוע יש תמיד את ההשלכה לכיוון השם ..שיפתור לנו מצבים כמו חטיפת הנערים הרי ההצלה שתהייה בעזרת השם (בעזרתו ) הביצוע הוא של חיילנו המסכנים את חייהם השכם והערב שומרים על מדינת ישראל ותושביה ...בעזרת השם לא במקומו ...מודה מקומם אותי שבכתבות שוכחים לציין את עבודת הקודש של חילי צבא ההגנה לישראל

אנונימי, 16/6/2014 13:59

אין ספק שחיילי ישראל עושים עבודת קודש!!!!

על כך מגיע להם כל הכבוד, אבל אדם מאמין , יותר נכון אדם ריאלי ומפוכח לא תולה את תקוותו בחיילים ולא באף בשר ודם יהיה נאצל ככל שיהיה, יהיה חזק ככל שיהיה, אם כדבריך אין מקום לבעזרת השם, ואם כדבריך שחיילי ישראל הם המילה הראשונה והאחרונה איך זה שהם נחטפו בכלל ? איפה היו חיילי ישראל???. ואיך זה שיהיודים כאן בארץ הקודש מתים ונהרגים במיתות משונות על ידי חיות אדם נאלחים?? איפה חיילי ישראל שישמרו עלינו מהפראים החזירים האלה??? הדבר ברור שחובתינו לעשות את שביכולתינו אבל הגורל של כל אדם בסופו של דבר הוא בידי האלוהים לבדו אליו אנחנו מיחלים בו אנחנו בוטחים כל השאר יונק את כוחו ממנו יתברך!!!

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub