רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אקטואליה

הרב יוסף שלום אלישיב: איש האמת והשלווה

ג׳ באב ה׳תשע״ב ג׳ באב ה׳תשע״ב 22/07/2012 | מאת הרב אהרון לופיאנסקי

מה היו גדולתו וייחודיותו של הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל?

ביום רביעי האחרון, נפטר הרב יוסף שלום אלישיב, עמוד התווך של עולם התורה, כשהוא בן 102. לפני מספר חודשים הרב אלישיב עדיין תפקד ונחשב כגדול הפוסקים בעולם, וכמנהיגה של קהילת התורה.

מבין דמויות המופת הרבות שהעמידה היהדות בעת האחרונה, הרב אלישיב הוא ודאי הדמות הפחות מוכרת והיותר קשה לתיאור עבור כל מי שאינו עוסק בעצמו בלימוד תורה פעיל בדרך המסורתית. קל לנו להתחבר למעשי חסד ולגילויי חיבה בתור מעשים רוחניים, אולם רעיון לימוד התורה כשלעצמו והאדם שמגלם אותו, בלתי נתפסים בעיני כל מי שלא חווה או לכל הפחות ראה זאת במו עיניו.

כשעליתי ארצה, בשנת 1970, עדיין היה קל יחסית לגשת אל הרב אלישיב. הוא התגורר (עד ליום מותו) בדירת שני חדרים קטנה ברחוב מאה שערים. הוא היה לומד בבית כנסת מבודד בסמוך, שדלתו הייתה לרוב נעולה, אולם מי שהיה מתגנב בשקט אל החלון, היה יכול להציץ פנימה ולראות כיצד הוא לומד שעה אחר שעה. הוא היה מתנודד בעדינות, קורא את המילים בבהירות וברוגע, ודן בהן שוב ושוב בקול. הוא היה שקוע ומרוכז בלימודו, תוך התעלמות מוחלטת מכל המתרחש בחוץ. היו לו שעות קבלה קבועות בהן הציבור היה יכול להעלות בפניו שאלות ובעיות. פעם ביום הוא היה מוסר שיעור בבית כנסת קרוב.

הרמב"ם כותב במורה נבוכים שלמרות שנכון שאנחנו חייבים לחקות את אלוקים במעשינו - כלומר, כמו שהוא רחום וחנון, גם אנחנו צריכים להיות רחומים וסלחנים - חשוב יותר לחקות את אלוקים ב"מניע" של רחמיו. בדיוק כפי שרחמי הא-ל וחסדיו נובעים מחוכמתו ומ'דבקותו' במה שנכון וטוב לעשות, כך גם האדם השלם צריך לפעול על פי השכל והאמת, ולא מתוך התלהבות ורגשנות.

הרב אלישיב היה דוגמא לצורה נעלה זאת של חיקוי דרכי האלוקים. מעל לכל הוא היה איש המחשבה והלימוד. מטבעו, הוא לא היה מבריק במיוחד, אולם אהבתו העזה לאמת וללימוד, נבעה ממקום עמוק מתוך עצם ישותו. הוא תמיד היה רגוע, ממוקד ושקול. הוא היה מאפשר למידה מסוימת של רגש לחדור לתשובותיו, רק לאחר תהליך של בחינה ובירור עמוקים וקביעת האמת.

להציג בפניו שאלה היה חוויה עמוקה בחיפוש אחר האמת. הרב היה מקשיב, בריכוז ובסבלנות. הוא לא היה מגלה קוצר רוח, אולם עצם נוכחותו לא עודדה דיבורים בטלים. בכמה הערות קצרות הוא היה פוטר את הנקודות הלא חשובות בתיאור, ומברר נקודות שלא הוצגו. הוא היה חושב רגע או שניים, ותגובתו הייתה לאקונית ועניינית. הוא לא היה מחסיר מילה, אך גם לא מגבב מילים מיותרות.

לפעמים מישהו היה מנסה להתווכח איתו ולהעלות טיעונים אלה או אחרים, בפרט כשהתשובה הקשתה עליו. ואז היה הרב אלישיב פורש את ידיו בתנועת שאלה פשוטה, כאילו לומר - "אבל בכל זאת שתיים ועוד שתיים הם ארבע, לא?" יכולת להרגיש כיצד כל טיעוני הנגד שלך קורסים.

חבר מחונן שלי הציג בפניו פעם טיעון תלמודי. הרב אלישיב הקשיב, והעיר, "מבריק. אבל אתה יודע שלא לזה התכוון הכתוב."

שיעוריו ותשובותיו לא התפרסמו בהברקות מיוחדות, בדקדקנות רבה או בציטוטים רבים. הם בדרך כלל היו "הקו הישר ביותר בין שתי נקודות". מי שלמד את דבריו היה מופתע לגלות כמה שהדברים היו אמורים להיות ברורים ומובנים מאליהם. כל מה שהוא עצמו כתב היה ברור, תמציתי ונטול כל נטייה אישית.

הוא לא אהב דברים מאולצים או יומרניים

הרב אלישיב לא אהב דברים מאולצים או יומרניים. פעם התייעצתי איתו אם לקבל על עצמי חומרה פופולארית במיוחד, והוא ענה ברכות, "למה לא מספיק למלא אחר לשון ההלכה?"

פעם שאלתי אותו לגבי קבלה מסוימת שהקהילה שלנו רצתה לקחת על עצמה כדי להתחזק מבחינה דתית, רק שהייתה עלולה להיות לה השפעה שלילית על מספר אנשים. הוא ענה, "אדיקות שמשפיעה על אנשים באופן שלילי היא מאוד מפוקפקת."

הוא היה א-פוליטי לחלוטין, למרות שלא כך ציירו את תדמיתו. כשאני אומר פוליטיקה אני מתכוון להסתכל על המטרה כדי להצדיק את האמצעים. בפוליטיקה, האדם משלם מס שפתיים למשהו שהוא לא בדיוק מאמין בו, על מנת להשיג משהו יותר משמעותי שבו הוא מאמין בכל ליבו. הפוליטיקאי נוקט עמדות מתוך נאמנות במקום אמונה, ומפריז בדבריו כדי לזכות בדעת הציבור.

הרב אלישיב בחן כל נקודה כאשר היא עלתה, וחיווה את דעתו בהתאם. בהסרטות בהן רואים אותו נפגש עם אנשים שהוא באופן כללי הסכים עם עמדותיהם, רואים שהוא לא היה נותן להם הסכמה גורפת באופן מיידי. הוא היה מהנהן בהסכמה לשמע הנקודות עמן הוא הסכים, ומושך בכתפיו ומבטל דברים בהם הוא הטיל ספק, בלי קשר למידת ההתלהבות בה הוצגו בפניו הדברים. לפעמים "הימין" גינה אותו (בתפקידיו במסגרת הרבנות הראשית, או כשהוא נתן את אישורו לפתרון הלכתי מקובל כלשהו כדי לבנות כביש מעל לבית קברות), ופעמים רבות גם "השמאל". לא רק שהגינויים האלה כלל לא הרתיעו אותו, הם פשוט לא עניינו אותו. נכון ולא נכון אינם נקבעים על פי דעת הציבור.

הוא מעולם לא נאם בפני הציבור, ולא הצליח להבין מדוע צריכים להשתמש במילים כדי לומר לאנשים לעשות טוב או להימנע מרע. הטוב הוא טוב והרע הוא רע.

הוא לא אהב להשתתף באירועים ציבוריים. הרעש סביב אותם אירועים היה מגונה בעיניו, והזמן היקר שנגזל מתלמודו היה בלתי נסלח.

הוא גילם במהותו אמת פשוטה וטהורה ושלווה

החזון אי"ש העלה פעם על הכתב דברים שמתארים באופן מדויק את הרב אלישיב. בעיה כלשהי הסעירה את הציבור הדתי בארץ, ואל החזון אי"ש נשלח מכתב נלהב בבקשה שישתתף באופן אישי במחאה. במכתב התשובה הסביר החזון אי"ש שלמרות שהרגשות שהועלו במכתב מעוררים את ליבו של כל מי שהתורה יקרה לו, הוא עצמו, שבמשך כל חייו שקע כל כולו בלימוד התורה אפילו בנסיבות הקשות ביותר, התרגל לשקול את מעשיו במאזני שכלו (להבדיל מנטיות ליבו) ולכן הוא אינו יכול להצטרף אליהם.

האנשים הרשעים מתוארים כמו "גלי-ים סוערים", בעוד שהצדיק יודע שלום ושלווה. כשמעשיו של האדם נקבעים על פי יצרים ותאוות נטולי רסן ורגשות וסנטימנטים אימפולסיביים, הוא אינו יודע שלווה. אולם הצדיק, ששוקל את מעשיו בפלס האמת וההיגיון ואינו מניח לעצמו להיגרר אחר רצונותיו האישיים, הוא הצדיק המאושר והשליו.

שמו המלא של הרב אלישיב היה יוסף שלום – ומשמעותו המילולית ברורה. כל מי שראה אותו צועד ברחוב, היה חש מייד בקרבתה של גדולה. תמיר ודק גזרה, מישיר צעדיו – ללא תחושת עצמיות או גאווה – מצחו מכווץ במחשבה, והוא מתקדם בזריזות ובשלווה אל יעדו, מבלי להניח למבטו לתעות.

כשהיית מדבר איתו, יכולת לחוות לרגע קט את התחושה של אמת טהורה ופשוטה והרוגע והשלווה, שהם מנת חלקם של אנשי האמת הטהורה.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן