לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לקיחת סיכון בחיים ובפעילות מקצועית

לקיחת סיכון בחיים ובפעילות מקצועית

מותר לנו לעסוק בצניחה חופשית להנאתנו? לעבוד בתפקיד מסוכן לפרנסתנו? ליהדות יש מערכת ברורה לבחינת סיכונים כאלה.

מאת

האם ראית אי פעם מישהו שצובע גשר גבוה, צועד על חבל מתוח מעל לקהל או לוקח חלק בכל עיסוק מסוכן אחר, ותהית לעצמך: 'הוא נורמאלי?'

יהודים שואלים שאלה נוספת, ולא פחות חשובה: 'האם יש לתורה מה להגיד בנושא הזה?' וכמו תמיד, התשובה היא "כן" (לכל הפחות על השאלה השנייה). סיכונים יש בכל מקום – הם חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו. מה הפרמטרים הנובעים מחובתנו לשמור על עצמנו מהסכנות היומיומיות?

תארו לעצמכם שאתם ממונים על מבנה עדין - כמו מגדל פיזה הנוטה על צידו, שלא מזמן נפתח מחדש לציבור - מבקשים מכם לשמור עליו מבלאי, הרס וכל איום אחר לקיומו. עם זאת אתם יודעים שהמבנה לא יחזיק מעמד זמן רב בלי פיקוח מתמיד ותחזוקה שוטפת. יכולתם להקיף אותו בבטון וקורות פלדה, אבל זה יסתיר את יופיו של המבנה, ולמעשה יהפוך אותו לחסר ערך. ואפילו זה לא היה יכול למנוע את התמוטטותו של המבנה בסופו של דבר. כיצד הייתם מאזנים בין הצורך להשתמש במבנה, לצורך לשמור עליו?

דוגמה זאת מציגה מטאפורה מעניינת. היהדות מלמדת שה' נתן לכל אדם גוף כדי להשתמש בו, ויחד עם זה דרש מאיתנו לשמור עליו. יש כאן פעולת איזון עדינה. אם נגזים בזהירות, נפסיד חלק ניכר מהחיים. עם זאת, אם ננהג בחוסר אחריות, נסתכן בהרס הגוף שעל שמירתו הופקדנו. מהי הדרך השקולה ומהם הגבולות?

החלקה באמבטיה

בתורה יש מספר מצוות שעוסקות בביטחון האישי. לדוגמא, אנחנו מצווים לבנות גדר לגג שטוח, כדי למנוע נפילה של אי מי. על פי הרמב"ם, המצווה הזאת חלה על כל מצב מסוכן, כמו למשל, בריכת שחיה בלי מציל. אנחנו צריכים להקפיד ולמנוע כל סיכון אפשרי.

בנוסף לסילוק מפגעים, התורה מצווה עלינו לשמור על בריאותנו, שלומנו וביטחוננו. לדוגמא, התלמוד אוסר ללכת ליד קיר מט לנפול, שמא הוא יתמוטט וייפגע בעוברי האורח. בדומה לכך, כל העיסוקים המסוכנים (קפיצות באנג'י למשל) הינם אסורים.

אבל האם אנחנו מצווים לסבול מחרדה ממקומות פתוחים? האם אנחנו צריכים להישאר תמיד בתחומם המוגן של בתינו? ואפילו אם אכן נישאר בבית, עדיין נוכל להחליק באמבטיה! אז אולי צריך לאסור רחצה... מובן שצריך להיות מדד כלשהו לבירור מהי רמת הסיכון הסבירה והמותרת. התלמוד שואל במספר מקומות מדוע סכנות פוטנציאליות מסוימות מותרות, ועונה שאדם לא צריך להימנע מסיכונים קלים שמקובלים על יתר החברה הכללית, ואין מהרהרים בהם כלל.

אין צורך להימנע מסיכונים קלים שמקובלים על יתר החברה הכללית, בלי לחשוב יותר מדי.

לדוגמא, מכיוון שנסיעה ברכב כוללת מידה מסוימת של סיכון, היינו עלולים לחשוב שזה אסור. אבל, זה סיכון שמקובל בחברה ורוב האנשים לא חושבים יותר מדי על הסכנה הזאת. לכן, נסיעה בתנאי הבטיחות הרגילים (כמו חגורת בטיחות ואיתות בפניות), מותרת על פי ההלכה היהודית, למרות הסיכון המועט הקיים בה.

הרציונאל בפסיקה הזאת הוא שבעוד שאנחנו לא לוקחים סיכונים בלתי מחושבים, אנחנו יכולים להמשיך בפעילויות נורמאליות של חיי היומיום ולהישען על ההבטחה לשמירה שמימית. הבטחה זו נגזרת מפסוק בתהלים (קט"ז) שבו כתוב: "שומר פתאים [תמימים] ה' ". לכן, כאשר אני יוצא החוצה, איני צריך לחשוש שמא אהיה האחד ממיליון שייפגע מברק. משום שאני יכול לסמוך על ההבטחה הזאת שה' שומר עלי – כשאני עושה את הפעולות היומיומיות הפשוטות.

עישון בשרשרת

לגבי הסיכון, יש צורך במידע עובדתי כדי לקבוע את הפסיקות ההלכתיות. לפני כמה מאות שנים, עישון הותר בהלכה היהודית, משום שהוא נחשב אז כמסייע לעיכול, ולכן כדבר בריא. היום, עישון נחשב לגורם המוות המוביל במערב. כתוצאה מהמידע הברור שלנו לגבי סכנת העישון, רוב הפוסקים בני ימינו אוסרים עישון סיגריות.

רק עם הופעתן של הסיגריות המוכנות והארוזות בחפיסות, נסק אל על הסיכון ללקות בסרטן ובמחלות ריאה אחרות.

מעניין לדעת, שסביר מאוד שסיכוני הבריאות הקשים בעישון, לא היו קיימים באותה דרגת חומרה לפני כמה מאות שנים. רק במאה העשרים הפך 'עישון בשרשרת' לאפשרי, עם המצאתה של חפיסת הסיגריות המוכנות, ועם התחלואה מרקיעת השחקים של סרטן הריאה ומחלות אחרות הנובעות מעישון.

אבל, אם מיליוני אנשים עדיין מעשנים, למה אנחנו לא יכולים להחיל גם כאן את הגישה של "שומר פתאים ה' "? כדי שנוכל להחיל את המושג הזה, הסיכון חייב להיות קטן מאוד, והוא חייב להתקבל על ידי החברה בכללה. המאגרים המדעיים מראים שעישון גורם לסיכון בריאותי משמעותי. בנוסף, הירידה במספר המעשנים, כאשר הופנמה מידת הסיכון האמיתי שמעורבת בפעולה זו, מוכיחה שהחברה אינה מקבלת את הסיכונים כטריוויאליים. מעשנים רבים עוד יותר היו רוצים להיגמל, אבל זה קשה להם בגלל אופיו הממכר של הניקוטין.

לצבוע את הגשר

ומה באשר לתגובות הקודמות שלנו לצובע הגשרים ולצועד על החבל? ברור שרוב האנשים לא ייקחו על עצמם סיכונים כאלה. למרות זאת, היהדות מכירה בצורך להתפרנס כגורם מקל נוסף בהתרת פעולה מסוכנת. התלמוד שואל, מדוע פועל עולה על עץ אם לא כדי להתפרנס? לכן, מה שלכל הפחות אנחנו יכולים לעשות למענו הוא לשלם לו בזמן!

בתוך הדיון התלמודי טבועה ההנחה שמותר לאדם לקחת סיכונים כדי להתפרנס, לעשות דברים שלא היו מותרים אחרת. מישהו צריך לצבוע את הגשר, לבנות גורדי שחקים ולשלות פנינים ממעמקי הים. כל עוד הסיכון נשאר בטווח ה"סביר", פעולות כאלה מותרות בתור מקצוע.

רמת הסיכון המדויקת בכל השתדלות נותרת מעורפלת, והכלל השולט הוא לשמור ככל האפשר על בריאותו של האדם. היהדות שוקלת את המשתנים האלה ואחרים, ועורכת שקלול שיטתי של אומדן הסכנה מול נסיבותיו האישיות של האדם שמבקש לקחת סיכון.

6/6/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) אנונימי, 15/7/2008 12:49

מאמר יפה. אך האם מותר לנו (בדבר המאוד מסוים הזה) לעסוק בצניחה חופשית להנאתנו?

(1) ריקי, 10/6/2008 11:13

האם בילוי בלונה פארק במתקנים המסוכנים אסור?

אשמח לקבל תשובה

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub