לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




כסף קדוש

כסף קדוש

מידת ההגינות בעולם העסקים היא המבחן המכריע לשאלה האם הדת חיונית לחיינו.

מאת הרב יצחק בריטוביץ

אנשים רבים יודעים שהדלקת נרות חנוכה, שמירת שבת ושמירת כשרות הם תחומים בהם עוסקת הדת, אך אנשים רבים טועים בהגדרת התחומים המוקפים על ידי המסורת היהודית. בימינו יהודים רבים נוקטים בגישה של "הדת אמורה להתערב בחיי בתקופות החגים או כאשר אני עומד להתחתן, אך היא בהחלט לא אמורה להתערב באופן בו אני מנהל את עסקיי". לעיתים קרובות מאד אנחנו מנהלים חיים מפוצלים, בהם הנעשה במשרד שלנו בין 8:00 ל-17:00 (או בין 8:00 ל-20:00, אם אתם ממש מכורים לעבודה) הוא ענייננו הפרטי, ולאחר מכן, בביתנו אנחנו רוצים לשמר את החגים והטקסים הנהוגים ביהדות.

בגמרא מתנהל דיון לגבי השאלות, שאנשים נשאלים על ידי הקב"ה לאחר מותם. השאלה הראשונה שעלינו לתת דין וחשבון עליה, אפילו לפני שאלות אודות קיום המצוות, היא "נשאת ונתת באמונה?" – "נשאת ונתת" מלשון משא-ומתן, כלומר, האם נהגת ביושר בעולם העסקים שלך?

התנהגות "טקסית" והתנהגות חברתית הן כולן חלקים מהמבנה הכולל של הדת.

לאורך התורה כולה, קיימת סמיכות מתמדת בין מצוות "טקסיות" לבין חיובים מוסריים שיש לכל אדם כלפי רעהו. בפסוק אחד יכול להיכתב: "אל תפנו אל האלילים", ובפסוקים הבאים ייכתב: "לא תגנבו, ולא תכחשו, ולא תשקרו איש בעמיתו" (ויקרא י"ט). ביהדות לא קיים פיצול בין ההתנהגות ה"טקסית" לבין ההתנהגות החברתית. שתיהן מהוות חלק מאותו מבנה דתי שנתן לנו הקב"ה, בהדרכתו אותנו לטוהר מידות אמיתי.

אתיקה-עסקית היא הזירה בה מתעמתים שני העולמות: מצד אחד קיימות ברוח האדם ההוראות הנשגבות והשמימיות לחיים של קדושה ורוחניות, ומן הצד השני קיימת הנטייה להיות תחרותיים בתוך המרוץ המטורף לצמרת עולם העסקים עד למצב של שחיתות מוסרית. המפגש הזה בין שני העולמות הוא ישיר ביותר. זהו המבחן המכריע בשאלה: האם הדת רלוונטית לחיינו היומיומיים, או האם היא פשוט שייכת לשטח מבודד ונפרד בעולם האנושי. הטענה היא, שבתחום האתיקה-העסקית, יותר מכל תחום אחר, ניתן לראות כיצד הקב"ה נמצא ממש בתוך העולם, בניגוד לדעה הטוענת שהקב"ה והאלוקות נפרדים ומנותקים מחיי היומיום.

כספך או חייך

בקריאת-שמע אנחנו אומרים: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאודך". מה פירוש המושג "בכל מאודך"? רש"י מסביר שאנחנו מצווים לאהוב את הקב"ה בכל כספינו.

הסבר זה מעורר פליאה: אם כבר הצטווינו לאהוב את הקב"ה בכל נפשינו (כלומר, אפילו אם ניאלץ לוותר על חיינו, בעת הצורך), אז למה ממשיך הפסוק לצוות עלינו לעבוד את הקב"ה גם עם כל כספינו?

רש"י נותן את התשובה. הוא אומר שיש אנשים המעדיפים את כספם על חייהם, ולכן אם הפסוק רק היה אומר: "בכל נפשך", לא בהכרח היינו יודעים שצריך גם לעבוד את הקב"ה בכל כספינו. זה מזכיר את הבדיחה המפורסמת על שודד אחד שניגש לאדם, ואומר לו: "הכסף שלך או החיים שלך?", והאדם עונה לו: "תן לי רגע לחשוב על זה..."

מהו פירושו המדויק של מושג עבודת הבורא "עם כל כספינו"? ברור שהקב"ה אינו מעוניין שנחיה חיי עוני עד סוף ימינו. הקב"ה לא דורש מאתנו לוותר על עושר חומרי. אז איך אמור האדם לעבוד את הקב"ה בכל כספו?

גם כשאנחנו צוברים כסף, קיימת דרך לשרת את הקב"ה.

התשובה הקצרה היא: גם כשאנחנו מנהלים את העסקים שלנו, תוך צבירת רווחים כספיים, קיימת דרך לשרת את הקב"ה. הדרך היא לצבור הון ונכסים בדרכים הגונות וישרות.

ביום הכיפורים אנו מבלים יום שלם בהכאה על החטא, כשאנחנו מתוודים על עוונותינו שוב ושוב ולפעמים אנחנו אפילו לא יודעים מה היה לא בסדר במעשינו. הרמב"ם אומר שלעיתים קרובות אנחנו אפילו לא מודעים לעובדה שלכל חטא ישנן השלכות רבות. לדוגמא, אם אתה מתוודה בפני הקב"ה: "על חטא שחטאנו לפניך בשפיכות דמים", יתכן שתחשוב בלבך: "נו... אני לא בדיוק רצחתי אף אחד השנה". למרות זאת, זכרו שהגמרא אומרת שמי שמלבין פני חברו ברבים - כאילו שופך דמים. קיימות כל מיני השלכות למעשינו, לדוגמא, אולי לא השתמשתי באקדח על מנת להרוג מישהו, אך בהחלט יתכן שלא נקטתי פעולות מספיקות בתור אזרח מן השורה, על מנת להפחית את רמת הפשע בארץ, מה שעושה אותי לשותף חלקי למצב.

לאחר יום שלם של הכאה על חטא, אנחנו מגיעים לסופו של יום הכיפורים, לתפילת הנעילה, לרגעים האחרונים בהם אנחנו יכולים להפציר בקב"ה להישמע לתפילותינו. נוסח הוידוי בתפילת הנעילה הוא קצר, מכיל בסך הכל כמה פסקאות בודדות ומצומצמות. אך החטא האחד שמודגש שם הוא הגניבה. אנחנו מבקשים את מחילתו של הקב"ה על שלקחנו רכוש של אנשים אחרים. הגמרא אומרת שאמנם קיים מיעוט זעום של אנשים המבצעים עבירות בתחום העריות, אך רוב רובם של בני האדם חוטאים בנושאי הגניבה.

חוצפה עתיקת יומין

בתורה קיימות 613 מצוות, אחת מהן היא מצוות "קדושים תהיו". מה היא אומרת? האם הקדושה לא מגיעה ע"י קיומן של שאר 612 המצוות האחרות? או האם קיים מימד נוסף שהמצווה הזו דורשת מאתנו?

הפרשן הגדול, הרמב"ן, מסביר לנו שמצוות "קדושים תהיו" היא דרישה מכל יהודי לא רק לציית לחוקים הכתובים, אלא גם לציית לרוח ההלכה. הרמב"ן אומר שאדם יכול להיות דתי במאת האחוזים, ועדיין להיות "נבל ברשות התורה" – כלומר, אדם אנטי חברתי ודוחה המתנהג בתוך גבולות ההלכה.

לא מספיק רק לציית לחוקי התורה. מהאדם היהודי נדרש אף לחיות על פי המושג של "לפנים משורת הדין", כלומר ללכת צעד אחד נוסף אל מעבר לחוק היבש, תוך אימוץ חוקים מוסריים ועדינות נפש.

ישנו סיפור בגמרא המדגים את הרעיון הזה בהקשר העסקי. רב מתקופת התלמוד בשם "רבא בר-בר חנה" שכר פעם כמה פועלים שיסחבו עבורו חביות של יין. הפועלים עבדו ברשלנות, וכתוצאה מכך, חביות היין נפלו ונשברו, ול"רבא בר-בר חנה" נגרם נזק כספי עצום עקב כך. הוא הזמין את הפועלים לדין, ותבע מהם את ערכו של היין שנשפך.

הפועלים ניסו להגן על עצמם, אך רק הצליחו להסביר: "אנחנו עניים, ואין לנו כסף בשביל להחזיר לך את מה שמגיע לך".

בית המשפט פסק לטובת הפועלים.

עליך להתעלות מעל תביעותיך עבור מה שמגיע לך ע"פ החוק.

רבא בר-בר חנה מחה על החלטת בית המשפט: "האם אין החוק קובע שמגיע לי פיצוי בגין רשלנות הפועלים?"

השופט ענה: "החוק היבש אכן מסכים עם טענתך. אך כאדם צדיק עליך לנהוג לפנים משורת הדין, ועליך לקחת בחשבון את העובדה המציאותית שמדובר פה באנשים עניים מאד. לכן, עליך להתעלות מעל תביעותיך עבור מה שמגיע לך על פי החוק".

הסיפור אפילו הולך ומשתפר. כמו מתוך בדיחה עתיקת יומין של שיא החוצפה, הפועלים פתאום החליטו לתבוע מרבא בר-בר חנה את שכר העבודה שמעולם לא קיבלו על אותו היום. ושוב, למרבה התדהמה, פסק השופט לטובת הפועלים. הוא הסביר: "אנשים עניים אלו זקוקים מאוד לכסף, ולכן עליך לנהוג שוב לפנים משורת הדין ולשלם להם".

אינפלציה בתביעות משפטיות

התורה מלמדת אותנו כיצד לחיות בעולם הזה, עולם של שילוב בין טוב לרע. זהו עולם שבו אנשים מסוימים לא תמיד פועלים ע"פ מערכת חוקים זהה. אך המבחן של האדם המוסרי איננו אם הוא מתנהג במוסריות בזמן שאחרים מתנהגים כלפיו בהתאם לערכי המוסר. המבחן האמיתי של אדם מוסרי הוא האם הוא מצליח להישמע לחוקי המוסר הללו, גם כשכל שאר האנשים סביבו נכשלו בכך ממזמן.

אדם מוסרי מסוגל להישמע לערכי המוסר, גם כאשר כל האחרים נכשלים בכך.

בעיה שכיחה בחברה המערבית היא שיותר מדי אנשים מנסים בכפייתיות לעמוד על זכויותיהם המלאות. פילוסוף בשם "אלכסנדר דה-טוקוויל" ציין לפני למעלה ממאתיים שנה שהאנשים בחברה המערבית הם ווכחניים, ושאנחנו מתעקשים לפנות לבית המשפט על כל תקרית קטנה שמתרחשת בחיינו. הפכנו לחברה ששומרת על הזכויות, במקום להיות חברה המקפידה על החובות.

היהדות מלמדת אותנו, שאסור כל הזמן לעמוד על זכויותינו המלאות. להפך, כאשר אתה מנהל עסקים עם אדם אחר, עשה זאת באווירה של סובלנות, קבלה והתפשרות.

אם נהיה מחויבים לחוקי האתיקה בעולם העסקים שלנו, נעזור להביא את הגאולה, משום שאנו יוצרים בכך עולם נעים, עולם בו אין שאיפה תמידית לנצח, עולם בו יש תחושה משותפת של קהילה. איכויות שכאלו סוללות את הדרך לקראת הגאולה השלימה של האנושות כולה, אליה אנחנו מתפללים ומייחלים.

 

15/7/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 6 תגובות ב-6 דיונים

(6) בת חנה, 15/7/2012 19:21

מעולה! מזמן לא קראתי שיעור כל כך טוב לחיים!

אני מסכימה עם כל מילה! כל כך כואב לי שאנשים המחמירים כל כך בדיני כשרות, וצניעות ושבת וכל מה שנראה לכאורה כייחודי לנו, ובאותה שעה מזלזלים כל כך בדינים עסקיים. מקווה שאנשים רבים ככל האפשר יקראו את דבריך.

(5) מלכה רוזנפלד, 15/7/2012 11:56

להיות בן אדם

גושא ההגינות בעסקים,אשר נידון במאמר זה(אך לא רק) הולך ותופש את מקומו הנרחב והמכובד בעולם.יותר ויותר ספרים ומאמרים מתפרסמים עם המסר הפשוט:על מנת להצליח וגם להרוויח ולהתפרנס בכבוד,אין חובה לדרוס,לחמוס,לנהוג בגסות כלפי העובדים והשותפים לעסקים,להיפך,אדם המתייחס קודם כל בכבוד לעובדים אצלו ולשאר סביבתו או בכינוי החיבה"מענטטש" ביידיש,יכול להצליח ביותר.כאן בארץ יש לנו דוגמא חיובית למפעל "ישכר"(למען הסר ספק אין לי שום קשר איתם) שהיה מהמפעלים הראשונים שסיפק לעובדים ארוחת צהריים,תנאים הולמים,התחשבות בצרכי אמהות,חוג להתנהלות כספית נכונה ועוד ועוד.בייסודו של סטף ורטהיימר,איש מעשה חרוץ וענו,צמח המעל לפרוייקט מפואר המספק תעסוקה לתושבים בארץ ובעולם. לגבי הגויים-מהחינוך היהודי שחונכתי,יש להתייחס בכבוד לכל אדם, ולא משנה אם הוא יהודי או לא,להיפך,אנו בתור יהודים צריכים לחזור ולהיות אור לגויים,בהתנהגות מוסרית,טובה ומתחשבת,כפי שפותח המאמר:"אל תהיה צודק היה חכם".אני מאמינה שבסופו של דבר הכל חוזר(דרך אגב זהו רעיון בסיסי בכל האמונות של המזרח הרחוק והקרוב,ולא רק ביהדות).

(4) נחום, 25/9/2005 12:00

רבא בר-בר חנה

שלום רב,
ישר כח על המאמר היפה והמעניין הזה.
למדתי ממנו רבות.
האם כבודו יכול להצביע על המקור המדויק בגמרא, המספר על הדיון המשפטי של התנא הנ"ל?
תודה וכל טוב, ותזכו ביחד עם כל עם ישראל לשנה חדשה מלאה בברכות, שתהיה שנת הגאולה.

(3) יעל, 26/7/2005 12:28

אני אסביר

למרות שחשבתי שזה מובן-
היהדות מבהירה חזור והבהר שתמיד צריך לנקוט לפנים משורת הדין. יש חוק. והוא ברור מאוד . ויש ללכת לפיו. היהדות מלמדת אותנו שלא תמיד צריך ללכת לפי החוק היבש. משהו כמו: אל תהיה צודק, תהיה חכם.
אצל אומות העולם אין זה מתנהל כך בפועל. יש חוקים ואין הבדל בין עני ומסכן לעשיר בין חולה לבריא. החוק הוא יבש. ההבדל בינינו לבין הגויים הוא התורה. ההלכה. והתוספת הקטנה הזאת שנקראת חסד. בתהילים כתוב : חסד ואמת נפגשו. למה צריך להעמיד בצד אחד חסד ובצד השני אמת? כי הם לא אחד. כשאדם עני חייב לעשיר 10 ש"ח, אז מצד האמת העני חייב להחזיר לו, אבל מצד החסד העשיר צריך לוותר.
תסתכל על מערכת המשפט בארה"ב. על מי היא נשענת? על המושבעים. וכיצד הם שופטים? לפי ראות עיניהם. אם הסניגור הוא שחקן טוב - הוא מצליח. זו רק דוגמא אחת מיני רבות כיצד היהדות וההלכה מובדלים כשמים וארץ מהגויים. אז כמו שאמרתי - אני שמחה להיות יהודיה וברוך שלא עשני גויה!

(2) אסף, 25/7/2005 18:14

מה הקשר לגוי או לא גוי?

לא מבין..
מה הקשר בין הברכה הזאת לבין המאמר הזה?

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub