לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




"האוניברסיטה של החיים" – דברים שלמדתי בתור מוכר בחנות

אמנם אני רק בן 15, אבל למדתי הרבה על החיים כתוצאה מעבודתי בחנות.

מאת אילן סילברסטיין

אני רק בן 15, אבל כיוון שאני עובד בחנות – מקום בו חשוב מאוד להיות נחמד ללקוחות (ולמעביד) – למדתי כיצד להתנהג במצבים שונים, מול סוגים שונים של אנשים.

לדוגמה, אחר הצוהריים אחד הייתי באמצע סידור המדפים, כשהטלפון צלצל. עניתי לטלפון כהרגלי ב"החנות של ג'קי, במה אפשר לעזור?". האישה מהעבר השני ביקשה לשוחח עם הבעלים. שמתי אותה "בהמתנה" וניגשתי לקצה החנות, שם עסק ג'קי בספירת מלאי.

אמרתי לו שגברת אחת ממתינה לו על הקו. הוא אמר לי למסור לה שהוא עסוק ושתתקשר מחר.

כשמסרתי לה את ההודעה, הלקוחה הנרגזת התחילה לצעוק, "אני אתבע אתכם! אני רוצה לדבר עם ג'קי עכשיו!"

עניתי לה בשלווה שלא משנה כמה חזק היא תצעק, הוא לא יענה לטלפון. היא הודיעה לי בזעם שאין בכוונתה לרדת מהקו. הצעתי, שלאור זאת שהיא מתכננת לתפוס את הקו, אולי כדאי שנדבר על משהו מעניין ושאלתי אותה על מה בא לה לדבר.

בסופו של דבר היא ניתקה והתקשרה למחרת ואז אכן דיברה עם בעל החנות.

בית ספר ליחסי אנוש

בפעם אחרת, ג'קי שוב היה עסוק כשמישהו רצה לדבר אתו והוא אמר לי לקחת הודעה או לבקש מהאיש לנסות להתקשר במועד מאוחר יותר. כשמסרתי ללקוח את התשובה הזו, הוא התחיל לקלל אותי. הייתי כל כך נבוך, שמסרתי לג'קי את הטלפון והוא קיבל את השיחה. אני יודע שלא הייתי צריך לעשות זאת וכביכול לתת לאותו לקוח "פרס" על התנהגותו, אבל פשוט לא האמנתי שאדם מבוגר מסוגל לקרוא לנער בן חמש-עשרה "טמבל".

אירוע נוסף שזכיתי לקחת בו חלק, היו איומים מקבצן שליוויתי החוצה. במקרה אחר, גבר מבוגר יותר שרצה להיכנס לחדר האחורי המיועד לעובדים בלבד, ניסה להתקיף אותי. במקרה הראשון, פתרתי את הבעיה על ידי כך שהתקשרתי למשטרה. המקרה השני היה קצת יותר מסובך: נאלצתי לקרוא לעובד אחר והוא טיפל בו.

מסיפורים אלה ומאירועים דומים למדתי הרבה על ההתמודדות עם לקוחות: הבנתי שאני חייב להישאר רגוע.

מסיפורים אלה ומאירועים דומים למדתי הרבה על ההתמודדות עם לקוחות: הבנתי שאני חייב להישאר רגוע, כי כשמתרגזים, זה לא מביא לשום מקום. למען האמת, זה פשוט גורם לצד השני להיות עוד יותר כועס ומתוסכל. אבל, חייבים גם להיות גמישים. כלומר, חייבים לסגת קצת אחורה, אבל לא יותר מדי.

כמו כן, למרות שזה לא הדבר הכי קל לעשות, אסור לאבד את העשתונות. התורה מלמדת אותנו להתייחס לכל מצב כאל הזדמנות לשפר את עצמנו. אם הייתי מנצל את כל ההזדמנויות שנקרו בדרכי לעשות זאת, הייתי היום אדם סבלני ביותר! שלא לדבר על כך שהתסכול שלי היה נתון תחת שליטה מלאה.

אבל, אני חייב גם להתמודד עם המעביד שלי, וזה כבר סיפור אחר לגמרי.

הבוס שלי הוא לא האדם הכי מאורגן בעולם ובדרך כלל, אני לא מקבל משכורת בזמן. זה הדבר הכי מרגיז במקום הזה. אני לא יכול אפילו להתחיל לתאר לכם כמה פעמים הוא הבטיח שישלם לי, וזה לא קרה.

גלגולו של שיק

פעם, בתחילת הקיץ, הוא היה חייב לי ₪2,000 . תכננתי לנסוע לחופשה באותו זמן ורציתי לקבל את המגיע לי. ניגשתי אליו וביקשתי את הכסף שלי. הוא אמר שעכשיו הוא יכול לשלם לי רק ₪1,000 אבל בשבוע הבא, כשאהיה בחופש, הוא ייתן לי את שאר הכסף. ברוב תמימותי, הסכמתי.

שלושה שבועות חלפו והוא עדיין לא נתן לאימא שלי את השיק. כעסתי למדי. התקשרתי אליו והוא התנצל ואמר לי שהוא יטפל בעניין. כשחזרתי מהחופשה עדיין לא קיבלתי את הכסף. בבוקר המחרת הלכתי לעבודה והתחלתי לצעוק עליו. הוא התנצל אינספור פעמים, שלח את היד לכיס ושילם לי את המגיע לי.

בפעם אחרת הוא היה צריך לשלם לי ₪2,500 ושוב אמר שזה יותר מדי לשלם בפעם אחת, אבל הבטיח לתת לי שיק אחד עכשיו ועוד שיק דחוי. ביקשתי לקבל את השקים והוא אמר שהוא שכח אותם בבית, אבל שיש בכוונתו לחזור לעבודה מאוחר יותר בערב ואז הוא יקפיץ לי אותם הביתה.

בחצות הייתי ער עדיין, אז החלטתי לבדוק בתיבת הדואר, אולי הוא הכניס אותם לשם. נחשו מה? הם לא היו שם!

בחצות הייתי עדיין ער, אז החלטתי לבדוק בתיבת הדואר, אולי הוא הכניס אותם לשם. נחשו מה? הם לא היו שם! התקשרתי לטלפון הנייד שלו. הוא היה עדיין בעבודה, אבל הבטיח שכשאקום בבוקר, השקים יהיו שם. הלכתי לישון בבטחה, מאמין לדבריו.

כשהתעוררתי, בערך ב- 10:00 (וזה עוד מוקדם יחסית!), מיד ניגשתי לתיבת הדואר – אבל היא הייתה ריקה. לאחר שהתקשרתי אליו ושוב התפוצצתי מרוב כעס, הוא הגיע אליי הביתה ונתן לי אותם ביד.

אני יודע שבשתי הפעמים הייתה זו טעות מצדי להתפרץ ולאבד את קור רוחי, אבל היה לי קשה מאוד שלא לעשות זאת. עכשיו אני גם מבין מדוע התורה קובעת שעל מעביד לשלם לעובדים שלו לפני השקיעה. לפני התקריות האלה חשבתי, "למי אכפת מתי אקבל את השקים – היום, מחר – זה לא משנה, כל עוד אקבל אותם". רק עכשיו אני מבין לחלוטין את חכמת התורה.

אני חושב שצורת ההתמודדות של אדם עם המעביד שלו צריכה להיות דומה להתמודדות שלו עם הלקוחות. גם עם המעביד חייבים להישאר רגועים, אבל חזקים. לא לוותר – לחשוש, אבל לא יותר מדי.

30/10/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 8 תגובות ב-7 דיונים

(7) יפית, 14/8/2008 15:04

אהבתי מאד את הקטע הזה:

עניתי לה בשלווה שלא משנה כמה חזק היא תצעק, הוא לא יענה לטלפון. היא הודיעה לי בזעם שאין בכוונתה לרדת מהקו. הצעתי, שלאור זאת שהיא מתכננת לתפוס את הקו, אולי כדאי שנדבר על משהו מעניין ושאלתי אותה על מה בא לה לדבר......

(6) שירה, 14/8/2008 14:58

ל 5

עם כל הכבוד לדברים שכתבת, המשכורת צריכה להגיע בזמן. נקודה.

(5) חמדה, 21/8/2007 14:55

בכל זאת נדון לכף זכות

ישנו סיפור בגמרא על רבי עקיבא שעבד אצל אדם בצפון ובתום תקופת עבודתו בא לבקש ממנו את התשלום שהגיע לו דובר בתקופה ארוכה מאוד. והמעביד לא אחר מאשר רבי אליעזר הגדול אמר לו שאין לו כסף לשלם לו. למרות שהיו מונחים לפניו המון כספים.
אז רבי עקיבא אמר לו טוב אם אין לך כסף תן לי מן הצאן והבקר אמר לו אין לי למרות שבקר והצאן היו בדיר .אמר לו רבי עקיבא טוב אז תן לי כרים וכסותות.אמר לו אין לי וכו' .חזר רבי עקיבא לביתו ללא משכורת כלל וללא דבר בשווה משכורת ולא התרגז.ולאחר תקופה הגיע אל רבי עקיבא רבי אליעזר עם גמלים מלאי כל טוב מן היבול וכסף שחב לו.ושאל אותו רבי אליעזר את רבי עקיבא מה חשבת כשאמרתי לך שאין לי כסף, למרות שהיו מונחים על השולחן כספים. ענה רבי עקיבא שמא כספי מעשרות הם .וכשהאמרתי לך לגבי הצאן למרות שהיה בדיר .חשבתי שמא הקדשת לקורבנות וכך הלאה אמר לא רבי אליעזר שכל מה שדן לכף זכות אמת היה.
נכון מדובר כאן בגדולים .אבל ערך לדון לכף זכות מעלה את כל הסיטואציות למעלה גבוהה יותר, למתינות ,לסלחנות ,להבנה ולדעת שיש מי שמנהל את הבריאה.הלכן בראות בורא עולם שזו דרך האדם הדן לכף זכות הוא זוכה א-שודאי ה' לא יתן לו לחיות בהשליה .כי כל מאמורות החיים מה' הם לבחון אותנו ולעבוד על המידות.ולכן יצא תמיד דבר טוב מלדון לכף זכות.
ב- אומר רבי נחמן מברסלב שלדון לכף זכות מעלה את האדם הנידון והדן למדרגות טובות יותר.
ג. המרגל את עצמו לדון לכף זכות- בבא העת לכשיגיע לאחר 120 שנה לבית הדין שלמעלה יראו לסרט ויבקשו ממנו לשפוט. אם האדם רגיל לדון לכף זכות משפטו יהיה רך ומתון וסלחני ואם לא אבוי לאותו אחד במיוחד כשיגלו לו בסוף שמדובר בו עצמו.
האם כל זה נכון כשמדובר באנשים שומרי תורה ומצוות כרבי עקיבא ורבי אליעזר?
ובמצב שלא? שהבוס אינו דתי ואז כפי שאמר אברהם אבינו אמר" כי אין יראת אלוקים במקום והרגוני" אם אין תורה אין דין ואין דיין.
כפי שנאמר בתהלים "עם נבר תתברר ועם עיקש תתפתל"

(4) ariel, 26/3/2005 13:50

חביבי

תמצא לך מקום עבודה אחר
לא בגלל הלקוחות הדפוקים
אלא כי המעסיק הזה יבוא יום ויתקע אותך בלי משכורת והפעם בצורה סופית
תאמין לי שיש מספיק מקומות עבודה במשכורות רעב במדינה הזאת

(3) שמחה, 4/11/2004 23:46

מה שהמעביד מלמד

לצערי, המעביד מלמד שלנהוג בצורה תוקפנית זה הכרחי. כאשר הנער מתנהג בנימוס, מבקש שוב בנחת ונותן אימון - אין כסף. כאשר הנער צועק - המעביד נותן את הכסף. אשמח אם תתייחסו באתר לנושא האסרטביות, כיצד נוכל לקבל דברים שמגיעים לנו, בלי לצעוק ובזמן!

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub