לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




"חסר-יכולת שכמוך!"

לאור העובדה שבחיי היומיום אנו נתקלים באנשים רבים העוסקים במתן שירות, במובן מסוים, כולנו המעסיקים שלהם.

מאת
"ב'משביר לצרכן' העובדים ממש נוראים!"

"יש לך מושג כמה זמן נאלצתי לעמוד היום בתור בבנק?"

"הלוואי שהיה חוק שאוסר על טלמרקטינג. אני שונא אנשי מכירות!"

כולנו מתעצבנים על אי הנוחות הנגרמת לנו כתוצאה ממגעינו עם ארגונים גדולים, כגון בנקים, חברות האשראי, חברת החשמל, בזק ועוד. לעתים נראה שארגונים אלה אינם עושים דבר, מלבד להרוויח כסף ולהקשות על חיינו. לפעמים ארגונים אלה פועלים באטימות ובחוסר יעילות, אך בפעמים אחרות, לא ניתן להאשים אותם.

מדובר באנשים העושים כמיטב יכולתם כדי לשמור על מקום עבודתם, לפרנס את משפחתם ולהשתדל לחייך.

ללא קשר לשאלת ה"אשמה", האנשים הנופלים קורבן לחצי הזעם של הציבור הרחב אינם המנכ"לים, המנהלים או בעלי המניות, אלא הפקידים, נותני השירות העובדים בשכר מינימום – אותם אנשים העושים כמיטב יכולתם כדי לשמור על מקום עבודתם, לפרנס את משפחתם ולהשתדל לחייך בזמן שהם עושים זאת, גם כשהם לא במצב הרוח המתאים.

ספרה של ברברה ארנרייך מתאר את מאבקה לשרוד תמורת שכר זעום. בין השאר היא נאלצה לעבוד כחדרנית במלון, כמנקה וכמלצרית. המעסיקים, הלקוחות וחברות כוח האדם דרכן הועסקה – אותם גורמים שאמורים היו לעזור לה – התייחסו אליה כאל סמרטוט חסר ערך.

אי שם לאורך הדרך, היא גילתה את האמת הבסיסית: "החיים אינם קלים".

חייהם של נותני השירות

מצבם של אנשים אלה אינו כה גרוע כמו מצבם של אנשים בשכונות עוני. המצוקה שלהם אינם כה ברורה לעין ומראם החיצוני אינו תמיד מסגיר את מצבם. למרות זאת, חייהם אינם קלים: הם עובדים קשה, בקושי סוגרים את החודש, תוך מאבק לשרוד, פעמים בנסיבות משפילות.

ברור שאיננו יכולים לעזור לכל האנשים האלה... אבל, בעצם, האם זה באמת כה ברור?

נכון, ייתכן שלא כולנו מתאימים להיות עובדים סוציאליים. לא כולנו מסוגלים לטפל בתינוקות שננטשו, להתנדב בבתי תמחוי או להדריך נוער בעייתי. אולם, כולנו בהחלט יכולים להתייחס באדיבות לנותני השירות בחיינו. ואף איננו חייבים להרחיק לכת, על מנת לעשות זאת.

האם כאלה אנשים אנו רוצים להיות? האם זה מה שאנו רוצים ללמד את ילדינו?

למשל, הזדמן לי לבקר בבתים רבים בהם זכתה העוזרת ליחס משפיל: בעלי הבית חילקו לה הוראות והעבירו עליה ביקורת ללא הרף, וכל זאת תמורת שכר זעום. למרות זאת, היו אלה בעלי בית המחשיבים את עצמם לאנשים נאורים, התומכים בלהט בזכויות האדם. האם כאלה אנשים אנו רוצים להיות? האם זה מה שאנו רוצים ללמד את ילדינו?

באופן דומה, קל מאוד להתעלם מהקופאית בסופרמרקט. אחרי הכל, "אין לי הרבה זמן, אז כדאי שהיא תזדרז ותעביר את המוצרים כמה שיותר מהר".

לפני זמן לא רב, חברה שלי עצרה ושאלה את הקופאית בסוּפר איך היא נהנית מהעבודה. "ברוך השם שיש עבודה", ענתה הקופאית. התברר, שהיא התאלמנה לפני זמן לא רב ונאלצה למצוא עבודה, כדי לפרנס את שלושת ילדיה הקטנים.

פניה של חברתי הרצינו. במקום לצעוק, "זהירות עם הביצים!", היא טפחה לה בחום על זרועה ושאלה, "יש משהו שאני יכולה לעשות, כדי לעזור לך?"

תודה שהתקשרתם

עליכם להודות – זה מביך למדי להימצא במסעדה בה בעל המסעדה צועק על אחד המלצרים. ללא ספק גם אתם חשים מושפלים, כשאתם עדים ללקוח שצועק על פקיד הבנק.

האם אתם מסיטים את מבטכם, כשאתם עדים לתקריות כאלה?

האם גם אתם מתנהגים כך?

כולנו "מעסיקים" אנשים כאלה במשך היום. השאלה היא, האם אנו זוכרים שגם הם בני אדם?

נכון, זה לא תמיד קל. לפעמים הם ממש מרגיזים. בשעה שכתבתי מאמר זה, קיבלתי טלפון מחברה קרובה. "אני שונאת אנשי מכירות", היא פתחה ואמרה. "הם תמיד מפריעים. הם תמיד מנסים למכור לך משהו שאת לא ממש צריכה. הם מקשקשים ללא הרף..."

...והם גם אנשים כמו כולנו, ויש להם חשבונות לשלם וילדים להאכיל. אינכם חייבים לרכוש את המוצר שהם מוכרים. אבל אתם בהחלט חייבים להתנהג אליהם בהגינות.

אז מה בעצם אפשר לומר לאיש מכירות (זאת אומרת... משהו שלא יצונזר באמצעי התקשורת)? מה דעתכם על: "תודה שהתקשרת. אני מבין שאתה משקיע בעבודה שלך. אני מעריך את המאמץ, אבל ברגע זה, אני לא מעונין. תודה רבה".

"אני מבין שזו לא אשמתך. מחשבים יכולים להיות ממש מעצבנים, אה?"

ואיך מצליחים לא לחנוק את פקיד הבנק? "אני מבין שזו לא אשמתך. מחשבים יכולים להיות ממש מעצבנים, אה?"

או כשאתם מחכים בתור בדואר והאוטובוס שלכם עומד להגיע בכל רגע... "ממש עמוס פה. אני רואה שהעובדים משתדלים להיות יעילים כמה שיותר. אני רק מקווה שלא אפספס את האוטובוס עד שיגיע תורי..."

מלבד זאת, בעידן האינטרנט, יש דברים שאתם יכולים לעשות מבלי לצאת מהבית.

קל לנו להוקיע את חוסר ההתחשבות של ארגונים גדולים, את הנוקשות של תאגידים ואת האטימות של משרדי הממשלה. אולם, קשה יותר להפנות את אור הזרקורים לתוכנו פנימה ולבדוק מה קורה שם. נכון, ייתכן שבזק, חברת החשמל, משרד הפנים או בנק הפועלים אינם המעסיקים האידיאליים. השאלה היא, האם אתם מתייחסים ל"עובדים" שלכם טוב יותר?

3/10/2010

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 9 תגובות ב-9 דיונים

(9) , 7/10/2010 23:21

אני מסכים לחלוטין עם תגובה מספר 8

כותבת המאמר מתגוררת בלוס אנג'לס, ושם, רוב האנשים מתנהגים מאוד בנימוס, ובודאי שאם תחייך או תתנהג באדיבות לאדם אחר הוא יתייחס אליך בהתאם, בחיוך ומאור פנים, בארץ, לעומת זאת, האנשים כלל לא מורגלים בנימוסים, עד כדי כך שכאשר אתה אומר למישהו סליחה או תודה , הוא אפילו לא עונה בחזרה, הישראלי מטבעו הוא אדם לחוץ, ביקורתי, ובהשוואה לעמים אחרים בעולם , רמת הנימוס שלו שואפת לאפס, מה שעצוב בכל הסיפור הזה הוא שהישראלים בעצמם סובלים מההתנהגות הזו [בוודאי יצא לכם לראות אדם שצועק על השני על כך שהוא לא מדבר אליו בנימוס] אך צורת ההתנהגות הזו כל כך השתרשה בחברה, שכמעט בלתי אפשרי לשנות זאת, ולכן אדם שרוצה להתנהג לפי העצה של כותבת המאמר צריך להתאמץ פי כמה בארץ מאשר בחוצה לארץ אבל בא לא נרים ידיים , ונעשה את השינוי , נחייך אחד לשני, נגיד תודה לפקידה , למנהל הבנק, לנהג האוטובוס , ונקווה שהשינוי בא יבוא.

(8) , 5/10/2010 09:49

החובה המינימלית שלנו היא להתייחס אליהם כבני אדם,רגילים,כמונו.רק לשים לב שלא תמיד נקבל תגובה אוהדת חוזרת מהם.ישמם אנשים שהם פשוט"כבויים",שלא קל לדובב אותם,ובמקרה הטוב הם יסתכלו עליך"כאילו,מה אתה רוצה ממני...." אבל בואו נהיה אופטימיים כי רבים מהם גם יעניקו מבט של תודה...וגם לנו זה יגרום טוב על הלב.......

(7) נחמה, 4/10/2010 09:22

חזק וברוך

בס"ד שלום, חזק וברוך על הדברים. אלו דברים שצריכים ללמד עוד מגיל הגן. לכבד כל אדם בלי קשר לתפקידו מעמדו ובין אם הוא ילד או מבוגר . מתייחסים בכבוד ובהערכה לכולם. "ואהבת לרעך כמוך". ו"מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך". בתודה ובברכה שנזכה לאהוב ולכבד כל אחד

(6) שני 6/7, 6/7/2004 04:06

תגובה ל" ללא שם"

(מה הפלא שלא הזדהית...)
נא בבקשה ממך - למען כולנו - תיקרא את המאמר : "לזכות או לחובה?" מאת ינקי סופר
ותגלה שמאחורי כל אדם יש קשיים ויש לדון כל אדם לכף זכות (אל תשכח שהעולם גלגל - ומי שהיום למעלה יתכן ומחר יהיה למטה, ולהיפך.)

(5) רעות, 10/6/2004 18:21

אני בעצמי נותנת שרות

ונכון , זה אמנם קשה ואנשים הם חסרי סבלנות במדינה שלנו בגלל כל המצב , אבל אם היינו קצת יותר סבלנים ומבינים שכל אחד עושה את העבודה שלו וכפוף למערכת, ולפחות משתדל לעזור לך , וזה ברוב המקרים אחרת לא היה נמצא במקום עבודתו , ואפשר להיות נחמדים ולא חייבים לצעוק כדי לקבל את מה שרוצים אז לכולם היה עולם נעים יותר

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub