נניח שזה עתה שלחתם דואר אלקטרוני. לפי הסטנדרטים של ימינו, הוצאתם תחת ידכם פנינה אמיתית. כלומר, המכתב שלכם שטחי, רכילותי ומראה שאתם בהחלט יודעים איך לקטול אנשים. בקיצור, אתם מתמצאים היטב בצורת התקשורת המודרנית. הפעם, חיציכם מכוונים למישהו במשרד, וזה עתה שיתפתם מישהו אחר בכל מה שהיה לכם להגיד.

ואז נופל לכם האסימון.

הדואר נשלח לכתובת הלא נכונה! שלחתם אותו לאדם שהשמצתם – ושבמקרה, הוא גם הבוס שלכם. לפני רגע הרגשתם הכי שנונים בעולם, לפחות כמו ארז טל, אבל עכשיו – הלך עליכם.

בעצם, אולי לא. לטכנולוגיה יש פתרון – בתוכנת הדואר האלקטרוני קיימת תכונה המאפשרת לעכב אוטומטית את משלוח הדואר, כך שניתן לאחזר אותו במידת הצורך. זו תכונה חדשה, שנועדה לאנשים הזקוקים לפתח מילוט – כלומר, לכך שתהיה להם אפשרות להתחרט.

מזה עידן ועידנים מציעה היהדות ברירה אחרת – להימנע ממצב זה מלכתחילה, ובמילים אחרות, לא לרכל.

מזה עידן ועידנים מציעה היהדות ברירה אחרת – להימנע ממצב זה מלכתחילה, ובמילים אחרות, לא לרכל. אם הדבר אינו חיוני לחלוטין, אל תאמרו דברים שעלולים לפגוע באחרים.

למילים יש כוח.

לכן, חשבו לפני שאתם פותחים את פיכם, נוטלים את העט, מקלידים על המחשב או לוחצים על העכבר. או, כפי שאמי נוהגת לומר (ואמה לפניה): "אם אין לכם משהו נחמד לומר על מישהו, עדיף שלא תגידו כלום".

ברור שזה לא קל, כשרצח אופי נחשב כתחביב המועדף בתרבות של ימינו. מילים פוגעות הפכו ל"מיינסטרים" בגלי האתר, אולם הן שולטות גם במקומות רבים נוספים. הן מרחפות ברקע בשיחות היומיום, ואיש מאתנו אינו נותר שה תמים.

נראה שרכילות מספקת לנו את הצורך הפסיכולוגי העמוק בהערכה עצמית. שכן, איזו דרך יכולה להיות טובה יותר לשיפור התדמית שלנו, מאשר התבטאות שלילית ביחס לאחרים, התבטאות שנועדה להוכיח שאנחנו חכמים, יודעי דבר ובכלל, נעלים יותר? ואם ניהול שיחות רכילות גורם לנו הנאה, בצורה קצת משונה, כך גם ההקשבה לשיחות כאלה – אלא אם כן, כמובן, השיחה נסבה עלינו.

כך ממשיכה להתנהל מתקפת השמועות הבלתי פוסקות, האמירות המרושעות, המחמאות המזויפות וההערות הסרקסטיות. כל אלה יוצאים מפינו ללא כל מאמץ. בלעדיהם, תמהני, כיצד היינו יכולים אי פעם לנהל שיחות מעניינות?

רכילות במקום העבודה

הנה דוגמה ממקום העבודה. נניח שאתם משתוקקים נואשות לקבל את התיק היוקרתי ביותר, אבל אתם לא היחידים. כיצד תצליחו להעלות אותו בחכתכם? כיצד תטו את כף המאזניים לטובתכם? אולי על ידי הפצת מעט לכלוך על המתחרים שלכם?

ת'שכחו מזה.

לחלופין, נניח שאתם רוצים להתיידד עם הבחורה מהנהלת חשבונות. אתם יכולים לבחור בדרך הנלוזה יותר ולרכל על מיקי ממחלקת מכירות. מסתבר שהוא אמר עליה כמה דברים מגעילים מאחורי הגב ובמקרה, שמעתם אותו.

מצד שני, תוכלו להדחיק את הדחף שלכם לבחוש בקלחת. תוכלו, למשל, לשמור על פה סגור ולא להחמיר את המצב. זכרו: אם זה לא משהו נחמד, עדיף לא לומר כלום.

(כמובן שקיימים יוצאים מן הכלל. לדוגמה, רצוי שמידע שלילי יהפוך לנחלת הכלל, אם הוא ימנע נזק שעלול להיגרם למישהו).

אבל בסך הכל, החוק "אם זה לא משהו נחמד, עדיף לא לומר כלום" תקף רוב הזמן, ואולי זו הסיבה לכך שעוברים עליו פעמים כה רבות. אולם, כשאתם דבקים בו, יש לכך השפעה מרוממת ומרעננת על הרגשתכם, וקיימות גם הרבה השלכות חיוביות מעשיות.

בחברות עסקיות, קצת טאקט יכול לסייע לשפר את עבודת הצוות ואת התפוקה הכוללת.

לדוגמה, בחברות עסקיות, קצת טאקט יכול לסייע לתקשורת להתנהל בצורה חלקה יותר, מה שישפר את עבודת הצוות ואת התפוקה הכוללת. זה הגיוני: תככים פנימיים ומזימות אפלות בתוך המשרד מערערים את הסמכות ובדרך כלל, מרעילים את האווירה במקום העבודה. שכן, אם אינכם יכולים לבטוח בחבריכם לעבודה, העבודה לא תתבצע כראוי והעסקים יסבלו מכך.

באופן דומה, גם אנשים פרטיים סובלים מאוד ולעתים הנזק הנגרם להם הוא בלתי הפיך, כשהמוניטין שלהם נפגע שלא בצדק. במקרים כאלה, לא תמיד ניתן להשתמש בתכונת האחזור...

לדוגמה, נניח שמסתובבת שמועה בלתי מבוססת על כך שאיש מפתח בחברה בוגד באשתו. שמועה זו לבדה עלולה להרוס את נישואיו, משפחתו והקריירה שלו. כיצד יוכל איש זה לתקן את הנזק שנגרם לו?

כמו כן, כדאי לשים לב לכך שצנזורה עצמית אין פירושה היעלמותן המוחלטת של שיחות מעניינות, כפי שחששתי בעבר וכן, היא אינה מקלקלת את ההנאה.

להפך, היא מגבירה ומהדקת את הקשרים בין אנשים. אנשים ששומרים על פיהם עדיין מצליחים ליצור קשרים חברתיים ולמצוא דברים מעניינים שאפשר לשוחח עליהם, גם כשהם לא נעזרים בהשמצות ובצורות אחרות של רצח אופי.

וחשבו גם על כל היתרונות הבריאותיים: לאיש לא ייתפס הצוואר מרוב ניסיונות להביט מאחורי הכתף...