לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הכסף או התפקיד

הכסף או התפקיד

חשבתי שהתשובה ברורה, עד שהועמדתי במבחן.

מאת

שנאתי את העבודה הראשונה שלי. עבדתי כ'מנתחת סיכון אשראי' באחד המוסדות הכלכליים הגדולים במדינה. כולם קינאו בי, וקיבלתי משכורת מכובדת במיוחד. אבל תיעבתי את העבודה הזאת, היא הייתה משעממת, חוזרת על עצמה ובעיקר חסרת משמעות. שנאתי לנסות להרוויח עוד יותר כסף לבעלי המניות, על ידי סחיטת ריביות גבוהות יותר מבעלי החוב שלנו.

אבל למדתי שם המון על עצמי. למדתי כמה חשוב לי לעשות עבודה שלדעתי משפיעה על החברה. למדתי שאני שואפת לשפר את העולם, ולא לנתח נתונים. לכן, כששמעתי על הזדמנות חדשה, התייצבתי מיד. זאת הייתה עבודה בחברה לפיתוח חברתי, שהייתה מלאה באנשים עוד יותר נלהבים ממני ברצונם לשנות את העולם. אהבתי את זה, וכשהם התקשרו אלי להציע לי את העבודה, שעות ספורות אחרי הריאיון, התרגשתי נורא. לא יכולתי להאמין שיש לי כזה מזל, ולא יכולתי לחכות להתחיל.

בינתיים, הבוס שלי התחיל להרגיש עד כמה אני לא מרוצה מהעבודה, והוא ניצל הזדמנות כדי לשמח אותי במשהו. קצת לפני ששלחתי את ההודעה על התפטרותי, הוא זימן אותי למשרדו, ובישר לי בשמחה: "אנחנו משלמים את הבונוסים בעוד ששה שבועות, ורציתי שתדעי שאת הולכת לקבל בונוס. עבדת קשה עבורנו בשנה הזאת, אז תודה".

פתאום השתבשה התוכנית המושלמת שלי. 5,000$ יהיו שלי אם רק אמתין ששה שבועות

עיני התרחבו וכמעט נפלתי מהכיסא. לא חשבתי על הבונוס הזה, והנחתי שאני לא אקבל אותו. הביצועים שלי לא היו כאלה טובים, וחוץ מזה, לא חשבתי שהבוס שלי בכלל מעריך את מה שאני עושה. ובכל זאת, התברר שטעיתי. פתאום התוכנית המושלמת שלי השתבשה.

המשחק השתנה. המעסיק החדש שלי רצה שאני אתחיל לעבוד תוך חודש. אבל, אם אני אתפטר מתפקידי הנוכחי לפני חלוקת הבונוסים, לא אהיה זכאית לתגמול השנתי. וזה לא היה סכום קטן – 5000$ יהיו שלי אם רק אחכה ששה שבועות.

עמדתי לפני החלטה רצינית. תמיד האמנתי שכסף אינו הגורם הקובע בחיי. אני אוהבת דברים יפים ורוצה לחוש נוחיות וביטחון, אבל חיים משמעותיים יותר חשובים לי מהמאזן בבנק. לא התכוונתי לעבוד בכאסח ולהקריב את הזמן עם המשפחה, החברים, הפרויקטים הקהילתיים לקירוב, העבודה התנדבותית ואיכות החיים. גדלתי עם ששה אחים וזוג הורים ששירת את הקהילה. אבי הוא רב שמבלה כל רגע בהוראה לאחרים ובהדרכת הקהילה. אמי מאמנת חיים, מנטורית וחוד החנית בפרויקטים של הקהילה. משמעות התפקידים בהם בחרו הוריי וגידולם של שבעה ילדים, הייתה שמעולם לא היינו משופעים בכסף. אף פעם לא הרגשתי ענייה, אבל כסף היה תמיד סוגיה. לא היו טיולים לחו"ל, לבשנו בגדים שעברו מיד ליד, ובכל זאת ילדותי הייתה שמחה, עליזה ושופעת. הוריי הם שני האנשים השמחים ביותר שאי פעם הכרתי, ולמרות שהם לא עשירים מבחינה חומרית, תמיד ידעתי שהם משהו מיוחד. בלי קשר לאפשרויותיהם הכלכליות המוגבלות, השפעתם על הקהילה אינה ניתנת לאומדן. הם מקריבים את זמנם ואת הרווחים הכלכליים למען הזולת.

רציתי להיות כמותם, לשנות את העולם בכל יום. תמיד האמנתי שגם אני אדע להעריך משמעות על פני ממון. חשבתי שאם אי פעם אעמוד מול הבחירה, התשובה שלי תהיה מידית – עד שהציעו לי את הכסף או את התפקיד.

לראשונה בחיי, הערך שהיה אמור להיות מובן מאליו הועמד למבחן. שלחתי מייל למעסיקים החדשים שלי והסברתי להם את המצב. סיפרתי את האמת – שבעלי חוזר ללמוד בשנה הבאה, ושהכסף הנוסף יעזור לנו בהמשך. ובכל זאת הם לא שינו את עמדתם. אני צריכה להתחיל תוך ארבעה שבועות, ואם לא - הם לא יוכלו להבטיח לי את התפקיד.

במישור עמוק יותר, הם כנראה רצו שאני אוכיח שאני מוכנה לוותר על חירותי הכלכלית כדי להצטרף לחזון שלהם. נקרעתי לרסיסים. צ'ק הזהב של הבונוס בהק באופק. עבדתי כל כך קשה בשביל הכסף הזה. המשרה החדשה, והתקווה שהיא נשאה בחובה, משכו את לבי בחבלי קסם. עתיד שבו אוכל לעבוד עם אנשים שמתמסרים לשפר את עצמם ואת החברה. להיות מוקפת באנשים שמוכנים לקחת סיכון, באנשים בעלי חזון, באנשים נלהבים... בעבודה שלי יהיו משמעות ושמחה. אני אוכל להשתמש בכישרונות שקיבלתי משמים כדי להחזיר משהו לעולם.

לילות חסרי שינה באו עליי, שעות על גבי שעות של התחבטויות והתלבטויות והתייעצויות עם כל מי שרק היה מוכן להקשיב. הכסף הזה יכול לעזור לנו. נוכל להתחיל לחסוך. נוכל לצאת לחופשה אקזוטית. הבטן שלי התהפכה. לא הייתה תשובה נכונה.

הערכים שלי עמדו במבחן, ואני הוכחתי לעצמי שאני לא אקריב את חלומותיי בעבור חופן דולרים

ואז קלטתי. כשנסעתי באחד הבקרים לעבודה, הבנתי שתוך 10 שנים נשכח מהכסף. אם אני אשאר בשביל הבונוס, אז אני ודאי אבזבז את הכסף על כל מיני גאדג'טים חדשים, וחופשה חלומית ואחסוך את היתר. אבל זה לא באמת ישפיע על חיינו.

החיים הציגו בפני אפשרות לבחור. הכסף הוא סכום סופי, שמציע יותר אפשרויות לבזבז. העבודה החדשה היא דרך חיים, דרך פנימה לחיות את חלומי.

אז עשיתי את זה - ויתרתי על הבונוס והתפטרתי. ומהרגע שעשיתי את זה לא הבטתי אף פעם לאחור. בכל השנים שעברו, גם כשהמצב הכלכלי שלנו היה דחוק, מעולם לא חשבתי לעצמי: "חבל שלא לקחתי את הבונוס". אפילו כשיצאתי לחופשת לידה ללא תשלום ובעלי היה מובטל – מעולם לא חשבתי בכמיהה על המחאת הבונוס. למרבה האירוניה, בסוף משרת החלומות לא התאימה לי, ובכל זאת אני לא מתחרטת על ההחלטה ההיא לשנייה. הערכים שלי עמדו במבחן, ואני הוכחתי לעצמי, ולעולם, שהכסף לא יהיה זה שיקבע את גורלי, ושאני לא אקריב את חלומותיי בעבור חופן דולרים.

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) אורית, 11/11/2014 09:03

כל כך מזדהה!

אני בדיוק נמצאת כרגע באותו מקום- של עבדות במקום עבודה משמימה, לעומת הרצון להכנס לעולם החברתי.. עם שכר נמוך יותר

(2) שחף, 7/11/2014 09:38

מדהים!!

(1) אילה, 7/11/2014 06:36

גדולה!גדולה!

את פשוט גדולה !

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub