לקיחת סיכון בחיים ובפעילות מקצועית
מאת ד"ר דניאל אייזנברגמותר לנו לעסוק בצניחה חופשית להנאתנו? לעבוד בתפקיד מסוכן לפרנסתנו? ליהדות יש מערכת ברורה לבחינת סיכונים כאלה.
סיפורו של איש העסקים אהרון פוירשטיין, שבניגוד לגישה הכלכלית הרווחת המעודדת חמדנות, עשה את מה שנכון לעשות מבחינה מוסרית וזכה לתשואות בכל העולם.
לקריאת המאמר
מותר לנו לעסוק בצניחה חופשית להנאתנו? לעבוד בתפקיד מסוכן לפרנסתנו? ליהדות יש מערכת ברורה לבחינת סיכונים כאלה.
הודות לבוס שלי, העבודה מקדמת באופן מפתיע את הצמיחה הרוחנית האישית שלי.
בשנה שעברה עזבתי את משרד עורכי הדין שלי – העבודה, המעמד, והכסף – בלי שום תוכניות אם וכיצד למצוא עבודה אחרת.
רב אחד, שמעולם לא למד רפואה, הוא אולי המומחה הגדול ביותר בתחום הרפואה בישראל.
המשרה שלי דורשת ממני למלא משימות שאפילו קוף גוסס היה יכול לבצע בהצלחה. מה הפלא שחלמתי שיפטרו אותי?
ליצנים בבית-חולים?! מסתבר שכן, והתופעה הולכת ומתרחבת. על "אדון ליצן" ששימח את רועי, ועל ארגון "שמחת הלב" שמכשיר את הליצנים במאמר שלפניכם.
חברות שמתמקדות הן ברווחים כלכליים והן ברווחה חברתית, עולות בהישגיהן על חברות שמתמקדות אך ורק ברווחים כלכליים.
מידת ההגינות בעולם העסקים היא המבחן המכריע לשאלה האם הדת חיונית לחיינו.
באפשרותנו לקטול הצלחה של אחרים, או לקבל ממנה השראה. אנו יכולים לבחור להיות הבל, או להיות קין.
על כמה שיעורים שלא מלמדים בבית הספר לרפואה.
כרופאה, אישה ואם, בורכתי בכך שיש לי הכל. אבל זה גורם לי להיות כמו רקדנית בלט, העומדת על קצות האצבעות ומסתחררת במלוא המהירות.
כאשר חולה סובל ממחלה שעלולה לסכן אחרים, האם על הרופא ליידע את האנשים הקרובים אליו?
אמנם אני רק בן 15, אבל למדתי הרבה על החיים כתוצאה מעבודתי בחנות.
מעולם לא האמנתי, שאפשר להתמקח עם אלוקים: "אם התוצאה של הבדיקה תהיה שלילית, אז אני אניח תפילין כל יום!" מעולם לא האמנתי שאותם "ניסים" אכן קורים, עד שהם קרו... לי.
עקב פתיחת עסקים בשבת, עובדים רבים נאלצים לוותר על יום המנוחה השבועי שלהם. להיות "גוי של שבת" יהודי בישראל 2004.
הליצנים הרפואיים – ניתן למצוא אותם בבתי החולים משמחים ומסייעים לצוות הרפואי בטיפול, ועוזרים להעלות חיוך במקום הכי עצוב.
כעורכת דין, אני יודעת שהחיים יכולים להיות משחק אינסופי של הגשת חשבונות על כל שעת עבודה. מה קורה עם כל אותן השעות שלא ניתן לגבות תשלום עבורן?
לאור העובדה שבחיי היומיום אנו נתקלים באנשים רבים העוסקים במתן שירות, במובן מסוים, כולנו המעסיקים שלהם.
מה קורה כשמפיק טלוויזיה מצליח מבין שהוא אחראי לתוכן בו יצפו בסופו של דבר מיליוני אנשים?
ללא שמועות בלתי פוסקות, אמירות מרושעות, מחמאות מזויפות והערות ציניות, כיצד נוכל אי פעם לנהל שיחות מעניינות?