לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




אווטאר

אווטאר

להפתעתי הרבה, יצירתו האחרונה של ג'יימס קמרון לימדה אותי המון על עצמי.

מאת

אומרים על הסרט הזה שהוא באמת חזק, ובכל זאת, מתי הייתה הפעם האחרונה בה המשכתם לחשוב על סרט, מספר ימים אחרי שצפיתם בו? אבל זה בדיוק מה שקרה לי אחרי שצפיתי ב'אווטאר', סרטו החדש של ג'יימס קמרון.

המשכתי לחשוב על אווטאר במשך כמה ימים

עלילת הסרט מתרחשת בשנת 2154, על כוכב מרוחק בשם פנדורה, ומתארת קונפליקט בין קולוניאליסטים אנושיים – שכורים בו מחצב אנרגיה יקר לאחר שמשאביו הטבעיים של כדור הארץ מוצו עד תום – לבין הנאבי, הילידים המקומיים שמנסים לגרש את הזרים.

(זהירות ספוילר בהמשך!) הסרט עוקב אחר ג'ייק סאלי, נחת לשעבר, ונכה מלחמה המרותק לכסא גלגלים. אחיו התאום עבד עבור תוכנית אווטאר בפנדורה, שיצרה אווטארים - בני כלאיים מהונדסים של בני אדם ונאבי המסוגלים לחיות על הכוכב, ושמחשבותיהם ניתנות לשליטה על ידי בני אדם שנמצאים במצב שינה. אווטאר יכול להישלט רק על ידי אדם הנושא קוד גנטי תואם, ולכן, לאחר פטירת תאומו של סאלי, הוא מתבקש להצטרף במקומו ליחידה - משום שהוא היחיד הנושא את הקוד הגנטי שמתאים לשליטה על האווטאר של אחיו.

כבר במשימתו הראשונה, האווטאר של ג'ייק מאבד את דרכו ומותקף על ידי להקת יצורים מסוכנים. נראה שסיכוייו לשרוד אפסיים, אולם הוא ניצל בעזרתה של נקבת נאבי בשם נייטירי. למרות שבני עמה של נייטירי חוששים מזרים, היא מרגישה שיש בג'ייק משהו שונה – משהו מיוחד. נייטירי לוקחת את ג'ייק אל עץ הבית של הנאבי, ביתם הרוחני והגיאוגרפי של בני שבטה, והנאבי מחליטים ללמד את ג'ייק על תרבותם והליכותיהם.

באותו זמן בבסיס הבית, הקולונל מיילס קווריץ' מורה לג'ייק האנושי לפתוח במשימה דיפלומטית, שמטרתה לרכוש את אמונם של בני שבט הנאבי, ומקציב לו שלושה חודשים כדי לנסות לשכנע אותם לעזוב את עץ הבית שלהם, שניצב מעל למרבץ הגדול ביותר של "נדיריום" – המחצב היקר שבני האדם כורים בכוכב. כשג'ייק לומד להכיר את הנאבים, הוא אט אט מוצא את עצמו לכוד בין כוחות כלכליים-צבאיים ארציים, לבין אהבה חדשה לבית ולעם שאימץ אותו. בפועל, ג'ייק מתקבל כבן שבט האומטקייה, לאחר שהוא עובר את טקס המעבר.

לרוע המזל, שלושת החודשים שהוקצבו לג'ייק מסתיימים בלי להצליח לשכנע את הנאבים ליטוש את עץ הבית שלהם. קולונל קוואריץ' פותח במבצע צבאי והורס את ביתם האהוב של הנאבים, דבר שפוגע בהם קשות, וכשהם מגלים שג'ייק הוא למעשה אדם שידע על התוכנית, הם כועסים עליו ונוטשים אותו. מול ההתלבטות אם להילחם לצד בני מינו שהורסים את פנדורה, ולמחוק יחד איתם את הנאבי, או לצידם של בני השבט האהוב שאימץ אותו, ג'ייק בוחר באפשרות האחרונה, ומנהיג את הנאבי בהתקוממות נגד הקולונל קוואריץ'. ג'ייק, בעזרתם של בני שבטו, השבטים האחרים בפנדורה ואפילו חיי הבר של הכוכב, מצליח להדוף את המתקפה ולהחזיר את כוח המשימה האנושי הביתה.

בסוף, ג'ייק מחליט שהוא כבר יותר נאבי מאדם, ולכן הוא מסכים להעביר את נשמתו מגופו האנושי לאווטאר-נאבי בעץ הנשמות. וכמו בכל סרט הוליוודי טוב, ג'ייק מתחתן עם נייטירי הנסיכה הנאבית, שהצילה אותו שלושה חודשים קודם לכן.

אווטאר והקשר היהודי שלי

מדוע אם כן, הסרט הזה עורר בי כל כך הרבה מחשבות? קל למדיי להבחין במסריו החברתיים הבלתי מוסווים של הסרט: אנו, בני האדם, לא שומרים מספיק על הכוכב שלנו; הדחף הקפיטליסטי הרעבתני שלנו, עוד יכניס אותנו לצרות; מדינות המערב גוזלות ומנצלות את משאביהן הטבעיים של מדינות העולם השלישי, ומזיקות להן; קיימים בעולם כוחות רוחניים עוצמתיים, שהחברה המטריאליסטית שלנו מתעלמת מהם. הבנתי. אבל לא זה מה שהדיר שינה מעיניי.

העניין הוא שיש לי הרגשה חזקה כאילו הסרט עוסק בי עצמי.

גדלתי במשפחה שלא היה לה קשר מיוחד ליהדותה. אמנם הלכנו לבית הכנסת בראש השנה וביום כיפור ואכלנו מצות בפסח, אבל זהו פחות או יותר הכל. מעולם לא חשבתי שמשהו בצורת החיים הזאת לא בסדר, עד שנסעתי לשנת לימודים בישראל.

כמו ג'ייק סאלי מה שראיתי עורר אותי לבחון מחדש את צורת החיים שלי עד כה

כאן גיליתי יהדות שמעולם ראיתי קודם, יהדות מלאה במימוש רוחני ובחוכמה. כמו ג'ייק סאלי, למרות שהגעתי לישראל מתוך מטרה ללמוד בצורה אובייקטיבית על הישראלים ו"צורות החיים" שלהם, מה שראיתי עורר אותי לבחון מחדש את צורת החיים שלי עד כה. האם אני רוצה להמשיך בחיים שמבוססים בעיקר על החומר עם התייחסות מועטת לרוח? האם אני רוצה להמשיך בחיים המצמצמים מסורת עשירה בת אלפי שנים לשלוש פעמים בשנה? או שאני מעוניין לשנות את חיי באופן מהותי?

כמו שהמחיש לנו ג'ייק סאלי באווטאר – קשה להשתנות. קשה לבחון מחדש את מטרות חייך, ולפעמים, החלק הקשה ביותר הוא לומר לאנשים שליוו אותך במשך כל השנים, שאתה רוצה להיות אדם אחר. אבל מי שמאמין באמת במה שהוא עושה, פשוט חייב לעשות את זה.

זה מה שקרה לי. אימצתי לעצמי כמה דעות והנהגות שונות. לחלק מחבריי ומבני משפחתי היה קשה ש"נהייתי מישהו אחר", אולם עם השנים הבנתי שהכל היה שווה. היום, החיים שלי עוסקים גם ברוחניות וגם בגשמיות, אולם סדרי העדיפויות שלי ברורים. ומה שהכי חשוב לדעתי הוא שכעת אני משתייך ל"שבט" חדש – "שבט" המחובר בקשר עמוק למאות דורות של יהודים שחיו לפניי, דרך לימוד ושמירת מצוות על בסיס יומיומי. וכשהתחלתי לגדל ילדים משלי, ידעתי שגם הם יהיו לולאה נוספת באותה שלשלת, שתמשיך ותתחבר לדורות רבים מספור לעתיד לבוא.

7/1/2010

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 10 תגובות ב-10 דיונים

(10) רות, 24/1/2010 14:12

לא רק בישראל

צורת החיים שקבלת עליך לא מחוייבת חיים בישראל. אם צודקת ההנחה שלי שאתה בא מארה"ב יש שם מספיק קהילות שהיו נותנות לך את אותו שנוי שכנראה בקשת. אי לא חושבת שזו הנקודה החשובה בסרט הזה אלא יותר החלק הראשון במאמר שלך. הזלזול שלנו בכל מה שהוא אחר, חוסר ההבנה שגם לעם אחר, ויהיה שונה ככל שיהיה יש חיים מלאי רגשות ואידאלים שאסור להתעלם מהם וצריך לכבד אותם כמו שאנחנו מצפים שיכבדו אותנו. זה המסר.

(9) עפרה, 17/1/2010 10:18

מעניין,

הדברים הם לא שחור לבן, אפשר להיות אדם, יהודי, רוחני מבלי להיות חלק ממזגר שמשמר חוקים שחלקם טובים וחלקם כבר לא מתאימים לחיינו. למרות שיש בי כבוד לאנשים ששומרים על מסורתם הרוחנית וכנראה שזו הדרך הנכונה להוויתם. אינני חשה שזו דרכי,

(8) ענבל, 17/1/2010 09:56

כל הכבוד ישר כח

כל הכבוד ישר כח, גם אני ראיתי את הסרט וגם אני חשבתי עליו מספר ימים וטוב לדעת שכל אחד לקח את הסרט למקום שלו, למקום שהאמונה חיה בו ובסופו של דבר כולנו מחפשים כל הזמן את הקשר שלנו עם הבורא יתברך שמו.

(7) , 15/1/2010 00:36

ממש מרגש. הלוואי שגם ביתי תקבל את השכל הזה ותחזור בתשובה. גילי מאור מאמנת אישית

(6) מרים שחק, 10/1/2010 18:05

תודה

בתחילה לא חשבתי לקרוא את הכתבה. משהו - גדול ממני??? - הכריע לטובת הקריאה. נפעמתי מפשטות הביטוי, הישירות והחיבור למהות הדברים האמיתיים שבכל אדם אמיתי מחובר לטבע שלו עצמו ושל סביבתו. תודה על כתבה מהנה, עמוקה ומשמעותית שמובילה ובה בעת חפה מכל הכוונה מתודית. מרים

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub