לפני שנים רבות, בשנות השלושים, התפרסמו מחברי סדרות הקומיקס הבדיוני לילדים, ג'רי סיגל וג'ו שוסטר בני-העשרה, כשיצרו אגדה.

בוודאי כבר שמעתם את הסיפור הזה:

הוא התרחש במאה ה-25. אל מול קטסטרופה עולמית, הניחה אם את בנה בסירה קטנה, מתוך תקווה שהיא תנוע לעבר חוף מבטחים. הילד נמצא, אומץ וגדל באלמוניות גמורה, ובסופו של דבר, בבגרותו, נודע כגיבור עולמי. אבל עדיין נותרה בפניו המשימה - לתור אחרי שורשיו האמיתיים.

2448 הייתה השנה היהודית. הסירה הקטנה הייתה תיבת גומא, והתינוק – משה, שנמצא, אומץ וגדל בעילום שם. בבגרותו, הוא נודע כגיבור גואל עמים. שורשיו הזרים: החיים היהודיים שנמנעו ממנו.

בעוד שסיגל ושוסטר היו – לפי כל קנה מידה – בעלי חשיבה מקורית, סיפורו של הנצר האחרון לכוכב קריפטון הוא בעצם חידוש בדיוני של סיפור הצלת משה מגזרת פרעה להשמדת התינוקות.

כמו יוכבד, אמו של משה, כך הציל אביו של סופרמן - ג'וֹר-אֵל - את בנו התינוק ממוות, בכך שהניח אותו בתוך מעבורת – ספינת חלל קטנה – ושלח אותו לדרכו כדי שיימצא ויאומץ, יגודל באלמוניות ויהפוך להיות גיבור המפורסם בעולם כולו.

סופרמן חוזר

בסרט "סופרמן חוזר" - הוא חוזר באמת. איש המחר חש צורך בוער להכיר את האתמול. הוא חייב לחזור למקום הולדתם של הוריו, כדי לגלות מיהו באמת. הוא מוכרח לדעת עוד על האסון והחורבן שפגעו במקום הולדתו ובקרוביו.

חיפושו העצמי – כמו ישראלי צעיר שיוצא ללמוד על עם ישראל וזהותו היהודית – הוא מסע חיוני שמשנה את אופן ההגדרה העצמית שלו. בעוד שהסרט "סופרמן חוזר" מספר לנו רק מעט ממה שראה וחווה במשך חמש השנים בהן שהה במרחקים (הסרט מתחיל עם חזרתו), ברור לכול שזה היה דבר בעל משמעות כה עמוקה עבורו, עד שהרגיש חובה לעזוב את אמו האלמנה, את עבודתו בעיתון בתור קלארק קנט, את חבריו ואת כל חייו - כולל לואיס ליין.

במשך שהותו במרחקים תופחות מזימותיו של לקס לות'ר ברשעות אירונית. היעדרותו של סופרמן מאפשרת ללות'ר להתחמק ממאסרי עולם מצטברים בכלא, לפרוץ לחוף המבטחים של סופרמן ולחטוף טכנולוגיה קריפטונית גנובה למטרותיו ההרסניות.

סופרמן יודע, טוב מכל אחד אחר, כמה חשוב ודחוף לעמוד על המשמר מול הרשע; אבל גילויו העצמי – הידיעה מי הוא ומאין הוא בא – הוא שמאפשר לו לעמוד מול חזית הרשע, ובסופו של דבר גם להביס אותה.

החוטים המקשרים ליהדות

שמו האמיתי של סופרמן הוא "קַאל-אֵל", ממשפחה שהייתה מוכרת בקריפטון בתור "בית א-ל", ומשמעות השם ברורה. במשך קרוב לשבעת העשורים מאז שסופרמן הופיע לראשונה, התגלו סביבו אינספור קשרים ליהדות, למן המחברים היהודיים סיגל ושוסטר ועד לבריאן סינגר, הבמאי היהודי של "סופרמן חוזר".

שמו האמיתי של סופרמן הוא "קַאל-אֵל", ממשפחה שהייתה מוכרת בקריפטון בתור "בית א-ל", ומשמעות השם ברורה.

מספרים שג'רי סיגל בן ה-16 וג'ו שוסטר לא עבדו בלילות יום חמישי על הפקת סדרת הקומיקס שלהם. לא היה להם על מה לצייר: אמא שוסטר הייתה זקוקה לקרש-קליעת-החלות שלה.

בנוסף לקשר אל משה רבנו, לסופרמן יש גם בסיס איתן בסיפורו של שמשון הגיבור. למרות הופעתו הנוכחית של סופרמן בשריוֹן של יכולות על טבעיות, כוחותיו המקוריים היו ממוקדים הרבה יותר בגבורה פיזית אדירה ותו לא. זמן רב לפני שזכה בראיית רנטגן, בסופר-נשימה או אפילו בכושר המעוף, הדבר הכי גדול שסופרמן המקורי היה מסוגל לעשות הוא לקפוץ מאתיים מטר, או, כפי שהם נהגו להציג זאת, "לדלג מעל בניינים גבוהים בניתור אחד". יחד עם התפתחותם של הסיפורים במשך השנים, התפתחו גם כוחותיו של סופרמן, אבל ההיתקלות הראשונה שלו עם פושעים – ועם נאצים – בשנות השלושים והארבעים, גרמה לו להתנהג בצורה הרבה יותר דומה לשמשון, מאשר לסופרמן שאנו מכירים כיום. הוא נקט בעיקר בפעולות קרקע, הרים מכוניות וטנקים וניער מתוכן את החבר'ה הרעים. כדורים לא יכלו להזיק לו, אבל קליעי פצצות מרגמה יכלו.

אפילו מגפיו האדומים של סופרמן היו - במקורם - דומים הרבה יותר למנעליו של שמשון. ציורו הראשוני של ג'ו שוסטר הנעיל אותו בסנדלי רצועות הכרוכים על השוֹק. אומרים שהאדם שהיה אחראי על צביעת הציורים התעייף מכל הפרטים, מילא אותם באדום, והפך אותם מסנדלים לַמגפיים האדומים, המוכרים לנו כיום כחלק בלתי-נפרד מתלבושתו של סופרמן.

בינתיים, סופרמן הפך לסמל של החלום היהודי האמריקני. הוא בא מרחוק, ממקום זר, אבל הצליח למצות עד למקסימום את מה שהוא היה ואת מה שהוא הפך להיות – מיזוג של טוב לעצמו וטוב לארצו המאמצת. יוצר סדרות ההנפשה הידוע ג'ולס פייפר אמר: "סופרמן לא הגיע באמת מקריפטון, אלא מ'כוכב מינסק' שבמזרח אירופה". ואכן, קלארק קנט גילם פחות את ה'אני' הנוכרי שבו, ויותר את ה'אני' המתערה שבו.

לשנה הבאה בקנדור

כמו עם ישראל במשך קרוב לאלפיים שנה, סופרמן קונן על חורבן מולדתו הקדומה; וכמו עם ישראל מאז השואה, הוא התאבל על אבדן עמו תוך ביטוי נאמנות מתמדת לתרבותו האבודה, בין השאר משום שתפקידו היה להמשיך את השושלת - כשריד יחיד מכוכב קריפטון.

ככה בכל אופן הוא חשב. ב-1956, בסיפור קומיקס שהיווה ציון דרך חשוב, תואר כיצד נחת טיל מחוץ למטרופוליס. וכשסופרמן ניסה לבדוק זאת, יצאה מתוכו נערת סופרגירל שהתגלתה כבת-דודתו. קבוצה קטנה מקהילת קריפטון שרדה, אבל, כאשר גם הניצולים האלה עמדו מול סכנת הכחדה ממשמשת ובאה, בני משפחתה הכניסו את הנערה לתוך ספינת החלל היחידה שיכלו להשיג, ושלחו אותה אל "בן-הדוד מאמריקה" – סופרמן המפורסם.

סופרמן וסופרגירל שמרו על חגים קריפטוניים מוזרים.

בראשית שנות הששים הופיעו סיפורי קומיקס שבהם שמרו סופרמן וסופרגירל על חגים קריפטוניים מוזרים. למרות שהם נראו משונים בעיני האחרים, הקפידו בני הדודים מקריפטון, שראו את עצמם כ"זרים בארץ נוכריה", לשמור עליהם כראוי.

מאוחר יותר בהתפתחות עלילת הקומיקס, התגלה שעיר קריפטונית נוספת ניצלה. שנים לפני התפוצצות הכוכב, שלח פושע-חלל בשם ברייניאק קרן מכַווצת על עיר הבירה הקודמת – קנדור, וכיווץ אותה לממדי לוח שחמט יחד עם כל תושביה. העיר הוכנסה לתוך בקבוק בגודל של בקבוק קולה אישי. שנים לאחר מכן שיחרר סופרמן את קנדור מידיו של ברייניאק, אבל לא הצליח לפתור את הבעיה של החזרת העיר ותושביה לממדיהם המקוריים.

ברייניאק רצה להחזיר לעצמו את אותה חלקת אדמה קטנה, לכן שמר סופרמן על קנדור במקום מבטחים, במבצר מבודד, כשהוא וסופרגירל משתמשים מדי פעם בקרן מכווצת כדי להיכנס לעיר-הבקבוק.

כל המצב הזה נראה גם הוא מאוד יהודי. לפתע פתאום – כמו יהודי אמריקה – זכו סופרמן וסופרגירל במולדת, שעל פי הרגשתם, תלויה בהגנתם מפני אלה שהחזיקו בה זמן מה ורוצים לקחת אותה שוב מבעליה האמיתיים והמוצדקים. שריד נִסי ומשגשג מתרבות-עבר ענקית. השניים יכלו לבקר באתרים ארכיאולוגיים עתיקים ובחורבות מולדת אבותיהם, לדבר בשפת אבותיהם, להיקרא בשמותיהם האמיתיים (הקריפטוניים), לאתר קרובים רחוקים וחברים של הוריהם, ואפילו לפגוש בשותף פוטנציאלי לנישואין "מרקע זהה".

לא כל כך שונה מביקור-קיץ של יהודי-אמריקני בארצנו הקטנטונת.

בסרט "סופרמן חוזר", עומד איש הפלדה מול אויביו הקשים ביותר. הוא נתקל גם בקריפטונייט - שריד רדיואקטיבי קטלני (רק לו!) מכוכב מולדתו. מה שמעניק לו גם את יכולותיו הייחודיות, הוא, כמובן, מוצאו מאותו כוכב.

כמו עם ישראל, גם מקור חולשתו של סופרמן וגם מקור כוחו, הם למעשה דבר אחד: המקום שממנו הוא בא, וכיצד הוא משתמש בכלי הזה.

התלמוד מקשר בין המילים "סיני" ו"שנאה" – ואומר שעִם מעמד הר-סיני ירדה לעולם שנאה כלפי עם ישראל. נשיאת נס המונותיאיזם והקוד המוסרי לעולם שמתנגד או דוחה את המסר (ולעתים קרובות מנסה להרוג את השליח), היא תפקיד מסוכן. באופן מפתיע או לא, שונאים גם את היהודים שאינם יודעים - או שלא אכפת להם - מה קרה בהר סיני. תושב קריפטון יכול לוותר על אזרחותו, להסתיר את ספינת החלל שלו, להעמיד פנים כאילו הוא בן כדור-הארץ ואף פעם לא להשתמש בכוחותיו – אבל, משהו מקריפטון עדיין מסוגל לגרום למותו. נותר לו לבחור, עם קריפטון או בלי קריפטון, לנצל או לא לנצל את התועלת שבאה יחד עם הטריטוריה. את הירושה שבאה עם המורשת.

סופרמן לא יכול לבחור להיות חסין בפני ההשפעה המחלישה של קריפטון עליו, אבל הוא יכול לזכור את קריפטון, ובכך לבחור לעוף.