לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




המעיין של רזאל

המעיין של רזאל

פני הדור כפני המוזיקה שהוא מוריד לנייד.

מאת

אני לא יודע מי כותב למירי רגב את הנאומים, אם בכלל מישהו כותב לה, אבל היא אמרה השבוע משפט נהדר. בתקשורת דיברו הרבה בימים האחרונים על טקס חלוקת פרסי אקו"ם ועל שרת התרבות שנטשה את הטקס כדי לא להיות נוכחת בעת ביצוע השיר של מחמוד דרוויש, אבל לפני שהיא עזבה, היא נשאה נאום מצוין. לצערה, הנאום הפעם דווקא עבר בשקט, בלי הפרעות וצעקות, ולכן הוא קיבל פחות כותרות מנאומים אחרים. אבל שימו לב לשורה אחת שהופיעה בו: "אם היה פלייליסט, שמחשב את שלל ההאזנות בכל רגע נתון, הוא היה השיקוף הכי מדויק לאופייה וזהותה של החברה". כל כך נכון. כפיים!

בהמשך הנאום, עברה שרת התרבות לדבר על התפתחות הטכנולוגיה. על כך שהיום מוזיקה טובה כבר לא באמת חייבת לקבל הכרה מהעורכים של גלגלצ אלא מגיעה ישירות לקהל. ואז, היא אמרה גם שככל שיצירה תרבותית מתעלמת מטעמו של הציבור ומנותקת ממנו – כך היא נאלצת להישען יותר על מימון ציבורי, מכיוון שאין לה באמת ביקוש. אבל בואו נתעכב עוד רגע על האבחנה הכה מדויקת שהוזכרה בפתיחה: לו הייתה דרך לדעת לאילו שירים מקשיבים כל אחד ואחת, בכל גיל, בכל מקום – לא היה שיקוף מדויק מזה של מצב האומה. אמור לי איזו מוזיקה מרגשת/משמחת/מעציבה אותך ואומר לך מי אתה. פני הדור כפני המוזיקה שהוא מוריד לנייד.

אולי בגלל זה אני כל כך מתרגש מהאלבום החדש של אהרן רזאל שראה אור השבוע.

אנחנו כל הזמן נעים בין תרבות אליטיסטית, מנותקת ולרוב גם הזויה. האם יש סיכוי לתרבות פופולרית אבל טובה?

הו, אז כאן מגיע הדיסק החדש של רזאל. הלוואי שיצליח כמה שיותר, הלוואי – כמו שאמרה רגב – שהוא יהיה הפסקול שמשקף את זהותנו. שמו הרשמי של האלבום הוא "עד אמצא מקום", אבל האמת שאפשר לקרוא לו "קבעתי את מושבי", כי הוא בעצם המשך ישיר לאלבום המכונן שיצא לפני כארבע שנים. הבחור עם השרוואל מנחלאות שפעם שר לנו "הגיע זמן הגאולה, זה בעיניים של כל ילד וילדה. אז בואו נצא לרחוב נשב בחוץ, נשיר קצת, יהיה טוב" פתאום אמר: חברים, חכו רגע עם הרחוב, עם הבחוץ. אני קבעתי את מושבי בפנים.

בואו נכנס פנימה, נשיר קצת, יהיה אפילו עוד יותר טוב. ובאלבום החדש הוא ממשיך לשתף אותנו במסע האישי שלו.

בתמונה שעל עטיפת האלבום הראשון שלו, "מים רבים", נראה אהרן רזאל בן העשרים ומשהו

בוקע מתוך מעיין ובידיו גיטרה. האלבום ההוא היה חידוש של ממש. בשני העשורים שחלפו מאז

קרו כל כך הרבה דברים טובים ורעים בתחום המוזיקה, אבל בלי עין הרע, המעיין של רזאל ממשיך

לנבוע ולנבוע. ובכל אלבום התחושה היא שהוא שואב את המים ממקומות עמוקים יותר.

קפיצה בזמן למעיין נובע אחר: בשנת 1897 ,כחמש שנים אחרי שעזב את ישיבת וולוז'ין, כתב חיים נחמן ביאליק את שירו המפורסם "אם יש את נפשך לדעת את המעיין", שבו הוא מנסה להבין את סוד כוחו של עם ישראל אל מול כל הצרות והתלאות. בהשראת השיר ההוא, כתב רזאל את השיר הבולט באלבום החדש:

"אם יש את נפשך לדעת את המעיין / את המעיין ממנו שאבו אחיך את אמונתם / אם יש את

נפשך לדעת סוד אהבתם, סוד נצחיותם / אם יש את נפשך לדעת את המעיין / ממנו שאבו, ולא

התייאשו, אף שארכה להם, ארכה להם שעתם / אל בית המדרש סור, אל בית המדרש הישן.

בשעות מצוקה, קושי ואובדן, בימי רעה איתם הייתה בצרתם / ניסו להעבירם מעל אמונתם,

תמיד ידעו, צודקת היא דרכם / אם יש את נפשך לדעת סוד אהבתם, נצחיותם / אל בית המדרש

סור, אל בית המדרש הישן.

אל בין הספסלים, אל מול ארון ספרים / הקשב אל הניגון העולה מתלמודם / אל בין המבקשים,

קרבת האלוקים, איננה בשמיים היא ולא מעבר ים / אם יש את נפשך לדעת מהי הבאר שנתנה להם

מימם / יעידו טועמיה כי מימיה מתוקים מכל ימות עולם.

ריוותה את צימאונם, בעוני ניחמתם / בחושך היא אורם, בכאב רפואתם / הייתה היא מבצרם,

ממלכתם. מפוזרים – שמרה על אחדותם / היו דלים, היו רשים – שמוה כתר לראשם / אל בית

המדרש סור, אל בית המדרש הישן".

והשיר מסתיים כך: "ובאותם ימים קשים מסרו נפשם, אל מאכלת הם בראש מורם / 'שמע

ישראל' אמרו וב'אחד' יצאה נשמתם / כל עוד ידעו: אי שם בבית המדרש הישן, דולק הנר, עולה

אותו ניגון המלווה את לימודם".

עד כאן המילים. עכשיו תוסיפו לזה את המנגינה ואת הפסנתר ואת הצ'לו ואת הטישו.

מתוך הטור ב"בשבע".

17/6/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub