רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חברה ותרבות

"לה לה לנד" ומגבלות הרומנטיקה

ל׳ בשבט ה׳תשע״ז ל׳ בשבט ה׳תשע״ז 26/02/2017 | מאת ג'ודי גרוון

סופו מעורר המחלוקת של הסרט שסחף פרסי האוסקר מהווה טוויסט לרומנטיקה ההוליוודית האופיינית.

 (זהירות, ביקורת זו כוללת ספוילרים)

הסרט המוזיקלי שהפך ללהיט – לה לה לנד – זכה בשלל מכובד של פרסי אוסקר בטקס שנערך אתמול בלילה, כולל במאי הטוב ביותר ושחקנית טובה ביותר. הוא גם קטף 6 פרסי גלובוס הזהב ופרסים אחרים נוספים של תעשיית הקולנוע, והוא מוביל כמועמד לזכות בפרס הסרט הטוב ביותר בטקס האוסקר.

הסרט, בכיכובם של אמה סטון וריאן גוסלינג, הוא הוכחה לכך שמחזות זמר נותרו ז'אנר אהוב בתרבות האמריקאית. לה לה לנד הוא שיר אהבה למחזות זמר, ליופי ולקסם של לוס אנג'לס, ולתקופה מוקדמת יותר בהוליווד. הסרט מודרני ומסורתי בו-זמנית.

התסריטאי והבמאי דמיאן צ'זלה מצליח להעביר את הרעיון של הוליווד כמקום מוחשי וכהלך רוח. זהו מקום בו יכולות התשוקות היצירתיות לפרוח, אם האדם מצליח לשרוד את המאבק והחתירה להצלחה ואת ההשפלות המהוות חלק בלתי נפרד מתעשייה כה אכזרית.

הסרט חוקר את המתח בין החיפוש אחר אהבה לבין האמביציה להתקדמות מבחינה מקצועית.

אולם מלבד השירים והריקודים, הסרט חוקר נושא רציני: המתח בין החיפוש אחר אהבה לבין הרצון להתקדם מבחינה מקצועית.

הסרט מתמקד במיה, השואפת להיות שחקנית, ובסבסטיאן, מוזיקאי ג'אז בנשמתו. היאחזותו הבלתי מתפשרת במסורת הג'אז הופכת אותו לבלתי סובלני בעליל למגמות המודרניות בז'אנר המוזיקלי האהוב עליו. כדי להדגיש נקודה זו, סבסטיאן נוהג במכונית ישנה זוללת דלק ועדיין יש לו רדיו טייפ. מיה, מודרנית ומעשית יותר, נוהגת בטויוטה פריוס.

כשהם נפגשים, שניהם נאבקים ושואפים לפרוץ קדימה מבחינה מקצועית. מיה בעלת העיניים הקורנות עובדת בדוכן קפה בחצר אולפן סרטים, וקורעת מעליה את הסינר ברגע שהיא מוזמנת לאודישן. כשאנו רואים אותה עוברת בחדר ההמתנה על פניהן של עשרות נשים צעירות ומושכות, שכולן לבושות בבגדים כמעט זהים לשלה, אנו שותפים לתחושתה העגומה של מיה שהסיכויים שלה להתקבל, אפילו לתפקידים שוליים, קלושים ביותר. 

סבסטיאן הוא מוזיקאי נאה, שחצן מעט ולא מציאותי, המסרב לנגן את רשימת השירים המתוכננת במסעדה בה הוא מנגן בפסנתר. במקום זאת, הוא שופך את לבו דרך הקלידים עם קלאסיקות ג'אז. ה"מוסריות" המוזיקלית הזו גורמת לפיטוריו החוזרים ונשנים ממקומות שונים.

לה לה לנד הוא סרט מצחיק ועצוב בו זמנית. בשעה שהרומן של מיה וסבסטיאן מתפתח, אנו שמחים לראות כי בדידותם כבר אינה קשה כל כך וכי כל אחד מהם מוצא אצל השני אהבה ותמיכה בשאיפות. אולם להצלחה יש מחיר. כשהקריירות האינדיבידואליות שלהם מתחילות להמריא, הם אינם מצליחים  לשמור על הרומן כשהשני נמצא בסיבוב הופעות או בצילומים. הם אינם מוכנים "ללכת רחוק" – תרתי משמע – למען מערכת היחסים.

במובן זה, סופו של לה לה לנד שונה מאוד מה"הפי אנד" נוסח: "הם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה" שאפיינו סרטים מוזיקליים בדורות קודמים. כאן, האהבה דוקא לא מנצחת – השאפתנות מנצחת.

לאחר שמיה מקבלת הצעה מפתיעה לנסוע לפריז, שם יצולם סרט אודותיה, הסרט קופץ חמש שנים קדימה. מיה הופכת לכוכבת הקולנוע, משאת חייה. היא גם נשואה באושר – אך לא לסבסטיאן – ואם לבת צעירה. סבסטיאן פותח לבסוף את מועדון הג'אז שלו. כשמיה ובעלה משוטטים ומגיעים למועדון, עיניהם של הנאהבים לשעבר נפגשות לרגע. מפגש זה מוביל לקטע דמוי חלום, בו אנו רואים כיצד מפנטזים מיה וסבסטיאן על החיים שהיו יכולים להיות להם, אילו היו בוחרים להישאר יחד.

מספר מבקרי קולנוע ופרשנים חברתיים תיארו את שתי הדמויות כאנוכיות מעט כיוון שהעדיפו את הקריירה על פני היחסים. האם הם קיבלו את ההחלטה הנכונה, אחרי הכל? קטע החלום מציע שאחרי הכל, כל אחד מהם קיבל מה שרצה, למרות שנראה כי סבסטיאן עדיין לבד.

היהדות מדגישה את חשיבות הנישואין והמשפחה, אולם היא מכירה גם בכך שאהבה אינה הכל. למרות שמיה וסבסטיאן צמאים לאהבה, הם מכירים בכך שהשאיפות האינדיבידואליות שלהם והחיפוש אחר הסיפוק, קרי: המשמעות, מטרות החיים והיצירתיות, הם בעדיפות גבוהה יותר, ושניהם מוכנים להקריב את אהבתם כדי לממש את מה שכל אחד מהם מאמין שהוא הייעוד הייחודי שלו.

החיים דורשים מאיתנו להקריב קורבנות ולהחליט על סדרי עדיפויות.

לא יכולתי שלא לתהות אם הייתה יכולה להיות דרך כלשהי שבה מיה וסבסטיאן היו פותרים את הבעיות – ומגשימים את חלומותיהם המקצועיים מבלי להקריב את מערכת היחסים. מדוע לא יכלו לשמור על קשר מרחוק? אולי היה סבסטיאן יכול לפתוח את מועדון הג'אז שלו בפריז? למה לא יכולה הייתה מיה לחזור ללוס אנג'לס אחרי שהסתיימו הצילומים בפריז? אולי זו בדיוק הנקודה שמנסה דמיאן צ'זלה להבהיר: החיים דורשים מאיתנו הקרבה והחלטות קשות לגבי סדרי עדיפויות, ולעיתים ההסתערות על ההזדמנויות הנדירות להצלחה רומסת את האהבה. אי אפשר לקבל הכל. ואם מסלולי חייהם של מיה וסבסטיאן עמדו להתפצל, עדיף היה שיכירו בכך לפני שהתחתנו ולמנוע את התוצאה המכאיבה יותר של גירושין.

לה לה לנד ראוי לשבחים להם זכה ולקהל המעריצים. מלבד צילומים עוצרי נשימה ומקוריות מופלאה, הסיפור והשפה הנקיים יחסית של הסרט מרעננים – וכך תורמים לרמה נוספת של הנאה. הסרט מציע גישה אופטימית בעיקרה ועם זאת מפוקחת על כוחם של חלומות ועל הפשרות ההכרחיות שיש לעשות לאורך הדרך.

ספרה החדש של ג'ודי גרוין The Skeptic and the Rabbi, עומד לצאת לאור בספטמבר. לפרטים נוספים על עבודתה, בקרו ב: judygruen.com.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן