לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הבית ההוא בקטמנדו

הבית ההוא בקטמנדו

כל אחד יכול לקדם ערבות הדדית, לא צריך להרחיק עד קטמנדו.

מאת

"כבר כילדה אהבתי פאזלים. אהבתי לחבר חתיכות זו לזו. ובעצם, זה מה שאני עושה עד היום", פותחת חני ליפשיץ את המופע שלה. יום שלישי שעבר, שמונה וחצי בערב, בית העם ברחובות. כ-800 נשים בקהל מקבלות במחיאות כפיים סוערות את שליחת חב"ד בנפאל, אחת ממרכיבות הפאזלים הגדולות בעולם היהודי. עשרים אלף מטיילים ישראלים מכל הסוגים עוברים בביתה מדי שנה, ורבים מהם רואים בה סוג של אימא.

כמה נעים ויוצא דופן לראות אותה בלי שום אסון ברקע. בדרך כלל היא ובעלה חזקי ליפשיץ מוזכרים בישראל רק כשעוד סופה או רעידת אדמה מתחוללות שם, ליד בית חב"ד שהם מנהלים. שוב ושוב הם מקימים חפ"ק, ולעתים נאלצים לבשר למשפחות פה בארץ בשורות איוב. אבל עכשיו משפחת ליפשיץ כאן בישראל לכמה חודשים, רק להשיק מופע חדש. "בחודשי החורף יש מונסונים בנפאל", היא מסבירה, "ואין כמעט מטיילים ישראלים, אז סגרנו שם ובאנו. ואם אני כבר כאן, החלטתי להגשים חלום ישן שלי: משחק. לא ממש הייתי צריכה לחפש נושא. החיים שלנו הם הרי הצגת תיאטרון".

להצגה החדשה קוראים "הבית ההוא בקטמנדו", ויחד עם ליפשיץ מופיעה בה גם השחקנית אדר פינקסוביץ', בוגרת ניסן נתיב, שפגשה אותה כמובן במהלך טיול בנפאל. יחד הן מציגות את כל הטיפוסים הישראליים במזרח: מטיילת ישראלית שלא התקלחה שבועיים, מסוממים שצריך לחלץ מהכלא האכזרי, ערסים ופרחות, חילוניים שמפחדים מהדוסים המיסיונרים, ועוד ועוד. באחד הקטעים המשעשעים, ליפשיץ טורחת שלושה ימים על סעודת שבת ראשונה, ואז חבורת מטיילים צועקת עליה: "למה אין פה פאנטה וקולה? בבית חב"ד בהודו יש!".

בין טרק לטרק נפרש על הבמה הפאזל הישראלי המרתק. "יש לנו הרבה מה ללמד את הישראלים בישראל", היא אומרת לקהל. "בקטמנדו למדתי את הדיבר ה-11: לא תשפוט. את לא יודעת מי האדם שעומד מולך, את לא יודעת מה המסע שהוא עבר בחייו. את פוגשת אדם לשבריר שנייה מתוך מארג חיים שלם. תנסי להתחבר אליו, לתת לו משהו".

היא מספרת על מאחורי הקלעים של ליל הסדר שהם מנהלים, שמתארחים בו כאלפיים איש ("ליל הסדר הגדול בעולם מאז יציאת מצרים"), ומשתפת גם ברגעים מרגשים במיוחד: שיחות הסקייפ שלה עם רבקי הולצברג ז"ל, שנרצחה בפיגוע בבית חב"ד במומבאי. מתברר ששתי השליחות היו חברות קרובות, דיברו כל יום, ונתנו זו לזו כוח.

הנשים בקהל, מכל המגזרים, צוחקות ובוכות יחד איתה. "אני לא כזאת מיוחדת", היא אומרת כשאני שואלת אותה אחרי ההצגה מה המסר שלה. "אני רוצה לומר בערב הזה שכל אחד יכול להיות "שליח", כל אחד יכול לקדם ערבות הדדית, לא צריך להרחיק עד קטמנדו".

(בתמונה: אדר פינקסוביץ' וחני ליפשיץ, מתוך מודעה על ההצגה)

מתוך דף הפייסבוק https://www.facebook.com/SivanRahavNews/

17/1/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub