לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




ג'ואן ריברס: האם נוכל לדבר?

ג'ואן ריברס: האם נוכל לדבר?

היא ניצלה את שנינותה החריפה כדי להגן על עם ישראל.

מאת

ב-8 ביוני 1933 נולדה תינוקת בשם ג'ואן אלכסנדרה להוריה, ביאטריס ומאיר מולינסקי, שהיגרו לארה"ב מרוסיה. בהתחלה הם גידלו את שתי בנותיהם בברוקלין, ומאוחר יותר השתקעו בלרצ'מונט, ניו יורק. ג'ואן סיימה בהצטיינות רבה את לימודיה בקולג' בשנת 1954, ולפני שהיא נכנסה לעסקי הבידור היא עבדה כמדריכת תיירים במרכז רוקפלר, ככתבת בסוכנות פרסום וכיועצת אופנה בחנות בגדים. עם כניסתה לעולם המשחק היא שינתה את שמה לג'ואן ריברס, ובפברואר 1983, הייתה לאישה הקומיקאית הראשונה שהופיעה אי פעם בקרנגי הול. היא התפרסמה בחוש ההומור הישיר שלה ובעקשנותה לדבר דוגרי, בלי להתיפיף.

ג'ואן ריברס לא התבישה ביהדותה. היא הייתה חברה בבית הכנסת עמנואל בניו יורק, ופעמים רבות הצהירה בגלוי שהיא "אוהבת את ישראל". באמצע מבצע צוק איתן שנערך הקיץ, ג'ואן אמרה לתקשורת: "תרשו לי רק לומר לכם, אם ניו ג'רסי הייתה יורה רקטות על ניו יורק, היינו מוחקים אותם. פלסטינים, אתם לא יכולים לירות רקטות ולצפות מהאנשים לא להגן על עצמם. שלא תעזו לשים מחבואי נשק בבתים פרטיים. הפלסטינאים התחילו. כולכם מטורפים. הלוואי שהעולם היה יודע. והבי.בי.סי והסי.אן.אן צריכים להתבייש בעצמם".

כשג'ואן נפטרה ביום חמישי בלילה, בגיל 81, מסדרה של סיבוכים לבביים בעקבות ניתוח שגרתי, עם ישראל איבד את אחד מהקולות הבולטים והבלתי מתנצלים שלנו. אולי אנחנו לא אוהבים את כל הבדיחות של ג'ואן או את סגנון ההומור הסאטירי שלה, אבל אנחנו יכולים ללמוד ממנה אומץ ועוצמה. להלן עשרה ציטוטים מדבריה, שמלמדים אותנו כיצד ללכת בעקבות החלומות שלנו ולא להתבייש במה שאנחנו:

  1. העריכו את הרגע. "האתמול הוא היסטוריה, המחר מסתורין. היום הוא מתנה מבורא העולם."

  2. היו מלאים הכרת הטוב. ג'ואן תמיד אמרה: "אני נהנית מהחיים כשדברים קורים. לא אכפת לי אם אלה דברים טובים או רעים. אם קורים לכם דברים סימן שאתם חיים וזה לא מובן מאליו!"

  3. תסמכו על האינטואיציות שלכם. "גם אם העצה נשמעת הגיונית בשכל, אל תקשיבו לה עד שלא תרגישו גם עמוק בנשמה שהעצה אכן נבונה."

  4. דברו. "אני הצלחתי בגלל שאמרתי מה שכולם חושבים."

  5. למדו לחייך. "החיים מאוד קשים. אם אינכם מחייכים הם קשים."

  6. היו כנים עם עצמכם. "לא חתמתי חוזה אצל אף אחד, תמיד הייתי פרי-לנסרית."

  7. נסו לממש את חלומותיכם אפילו כשהעולם מנסה לקחת אותם מכם. "מה אנשים כבר יכולים לעשות לי? יפטרו אותי? כבר פוטרתי בעבר. לא יקבלו אותי? כבר הייתי בלי עבודה בעבר. לא אכפת לי."

  8. התמודדו עם הפחדים שלכם. "החיים שלי זה הבמה, ואני מתה מפחד, פשוט מבועתת לפני כל הופעה."

  9. נצלו כל הזדמנות. "הייתי מספיק חכמה להיכנס לכל דלת שנפתחה."

  10. היו בטוחים באיכות היצירות שלכם. "תוכלו למצוא את הספר שלי בחנות הספרים החביבה עליכם. ואם הוא לא שם, תמצאו חנות אחרת לחבב."

אולם המורשת הגדולה ביותר שג'ואן ריברס השאירה אחריה היא הביטוי המפורסם שלה: "האם נוכל לדבר?" ג'ואן הייתה אדם שחי את חייו כדמות מחברת. אדם שרצה להגיע לקהל, קטן כגדול, ולשתף את הרעיונות וההתמודדויות שלה עם אחרים. בשנת 1997, ג'ואן פרסמה ספר שתיאר בפתיחות את המאבק שלה בבולמיה, אחרי מותו של בעלה. למרות שג'ואן עברה הרבה ניתוחים פלסטיים, היא לא חששה לספר על ההתמודדות המתמשכת והגוברת שלה עם הדימוי העצמי, בספרה: "אני שונאת שכולם נועצים בי מבטים".

דיבור עוזר לנו לצאת מהעולם שעוסק בנו וחג סביבנו. אנחנו כבר לא צריכים להתייצב לבד מול ההתמודדות שלנו. האם נוכל לשוחח? האם נוכל לשתף את ההתמודדויות שלנו ואת הנצחונות שלנו זה עם זה? האם נוכל להתגאות במה שאנחנו ובמקום ממנו באנו? האם נוכל לעמוד על אמונותינו? האם נוכל לדבר? האם נוכל להודות שאנחנו מפחדים ובכל זאת להופיע? האם נוכל לדבר? האם נוכל ללמוד לחייך אפילו כשהחיים קשים? האם נוכל לזכור כיצד לצחוק זה עם זה אפילו כשדעותינו שונות?

האם נוכל לקחת את השיעור היקר הזה מג'ואן ריברס ולהשתמש בו כדי לשנות את חיינו? לדבר כשאנחנו צריכים. להתייצב מול הפחדים שלנו. לשתף את ההתמודדויות שלנו. לצאת אל העולם וזה אל זה, אפילו כשנראה שאף אחד לא מקשיב.

האם יש מישהו שאתם צריכים לדבר איתו? האם יש משהו שאתם רוצים לספר? האם יש שיחה שאתם יודעים שאתם צריכים לעשות, אבל אינכם מצליחים לאסוף מספיק אומץ? נסו את שלוש המלים של ג'ואן: "האם נוכל לדבר"? לפעמים זה כל מה שתצטרכו לומר.

תודה ג'ואן שלימדת אותנו כיצד לדבר וכיצד לשתף זה את זה בהתמודדויות שלנו, ושהשתמשת בכישרונות שלך כדי להגן על ארץ ישראל ועל עם ישראל.

8/9/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 6 תגובות ב-4 דיונים

(4) בצלאל, 19/11/2014 15:43

לא הכרתי אותה

לא הכרתי אותה

(3) שרונה תם עמוסי, 9/9/2014 06:50

ללמוד חכמה מעשית

אנו חיים בעולם של מעטפת חיצונית ללא תכן , קדשנו את היחצנות את ההתנשאות בזנו לראשונים כאילו המצאנו את הגלגל . ג'ואן ריברס חייתה את חייה ללא מסכות אומרת: זאת אני או תקבלו או תדחו אבל איני עוטה מסכה בשביל אף אדם . מתי נחיה ביושר , וביושרה אינטלקטואלית? מתי נהיה אנחנו ללא צביעות וחנפנות.? את היושר שלה ללא משוא פנים אקח עמי. מי ייתן וירבו כמותה בעמינו . אינה מטשטשת את זהותה . גאה ביהדותה אין לה חמלה על מפלצות קניבלים שריח דם הוא נשמת אפם. לכל מקום שהגיעו זרעו שנאה והרס במקום לקדש את החיים חרתו על דגלם את סמל החרב. ואצלנו??? מנסים להיות מוסריים על חשבון הנרצחים שלנו. איזן נפש עדינה לכל אלה המתיימרים לחמול על האויב המר והנתעב חלאת המין האנושי תתפקחו! הם תובעים מהנשים צניעות אך הם אונסים אותן ללא מעצור באופן ברוטלי. . אני שלום אדבר והמה למלחמה. כי אינם יודעים משהו אחר שורו הביטו מה נעשה בעולם . איזה ברבריות הם מביאים לכל מקום לא טוב להם בשום מקום אפילו לא במולדתם. לכן אבדה לעם אחת ויחידה במינה חבל על דאבדין ולא משכתין .תיזכר לעד אשת המוסר האמתי.

תקווה, 11/9/2014 23:46

כל מילה פנינה!

(2) אליעזר, 8/9/2014 17:32

יהודיה חמה יהי זכרה ברוך

האם אפשר לקבל אתהמאמר באנגלית, כדי לשלוח למשפחה השמאלנית שלי באנגליה.

דני, 10/9/2014 16:50

הנה הקישור

http://www.aish.com/ci/a/Joan-Rivers-Can-We-Talk.html?s=show

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub