רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חברה ותרבות

רובין ויליאמס ואנחנו

י״ז באב ה׳תשע״ד י״ז באב ה׳תשע״ד 13/08/2014 | מאת הרב סטיוארט וייס

כבר מתגעגעים למי שהגדיר את עצמו: "יהודי של כבוד", הקומיקאי הענק רובין ויליאמס.

התעוררתי הבוקר לחדשות מזעזעות. לאחרונה החדשות לא גורמות לי לתחושות אופטימיות במיוחד, אבל היום הצצה חטופה הספיקה להוציא לי את כל מצב הרוח. רובין וויליאמס נפטר, בגיל 63. התקשורת מזמזמת כל מיני סיפורים על מותו, וזורקת מילים כמו "התאבדות", "דיכאון", "התמכרות לסמים" ו "אלכוהוליזם".

לעניות דעתי, רובין היה שחקן מוכשר וגאוני מאין כמוהו. מהרגע שהוא פרץ למסכי הקולנוע, הוא הפגין יכולת מדהימה לעורר את הרגשות העמוקים ביותר מעצמו – וממילא גם מהקהל שלו. הוא הצליח לגרום לנו לצחוק, אבל הוא גם בהחלט הצליח לרגש אותנו עד דמעות.

רובין ויליאמס, יליד שיקגו, לא היה יהודי. אבל למרות זאת, הוא תמיד נראה לי כמו "כשרון יהודי" חזק. הוא הקפיד לשבץ בשפתו המיוחדת מילים של "סלנג" ביידיש, בכמה מסרטיו הוא שיחק דמויות יהודיות, בכללן 'יעקב השקרן' - והוא אפילו הגדיר את עצמו בתור "יהודי של כבוד". בשנה שעברה הוא שם בחשבון ה'טוויטר' שלו תמונה שלו, שבה הוא חובש כיפה, ומתחתיה הוא כתב: "האם מאוחר מדי לשינוי? הרב רובין?". כל כך הרבה סצנות בלתי נשכחות שלו משתלבות כל כך טוב עם מחשבה ואמונה יהודית.

בשנה שעברה, השתתפתי במיזם שבו שיחקתי, כחלק מסדנא רוחנית, קטע מתוך סרט מפורסם של רובין, פאץ' אדאמס, על מייסד הליצנות הרפואית, שבו הוא מדבר עם הקב"ה לגבי החיים והמוות. בסרט, אחד מהחברים הקרובים של אדמס נרצח, ואדמס' מתכנן להתאבד. כשהוא עומד על קצה צוק, מוכן לקפוץ, הוא צורח לקב"ה: "מה אתה רוצה ממני ?!" פתאום, פרפר יפיפה עף ונוחת על כתפו, ובבת אחת חוזרת אליו ההערכה לערך הנפלא והפלאי, החיים שנתן לנו הקב"ה.

אפילו לקול של ויליאמס היה רוגע קסום ומרתק, ובסרטי אנימציה רבים ליהקו אותו לדבב דמויות ולהחיות אותן באישיותו המיוחדת שפרצה והתגלתה מתוך גווני קולו. הוא גם היה מעורב בכל מיני מיזמים של צדקה, ולעתים קרובות נתן הופעות בחינם בפני לוחמים אמריקאים בחו"ל. הספונטניות שלו, והאנרגיה הבלתי נלאית הצליחו לרגש מיליונים, והפכו אותו לאהוב, לכל מי שראה או פגש אותו. בסרט 'ללכת שבי אחריו' הוא חוזר על משפט מפתח, "קארפה דיאם" )בלטינית: לחיות את היום), וזו בהחלט ההגדרה הטובה ביותר למורשתו.

כל זה הופך את מותו הטראגי ליותר מבולבל ולא מובן. מדוע אדם שהקב"ה חנן אותו בכל כך הרבה כשרון, שם קץ לחייו בטרם עת? הרי ודאי היו לו כל כך הרבה דברים טובים שהקיפו אותו – כבוד ותהילה, עושר, חברים ובני משפחה – איך בכלל נשאר מקום בראש שלו לדברים נוראיים של התמכרויות, דכאונות ושאר תחושות כאלה נוראיות?

לכל מחלה יש הגיון פנימי משלה, וקשה או אפילו בלתי אפשרי להבין לגמרי את המחלות הנפשיות שאולי היו לו. אשתו, סוזן שניידר, אמרה בהצהרה שמסרה לאחר מותו: "אנו מקווים שעיקר ההתמקדות בזכרונות על רובין ויליאמס לא יהיו על צורת מותו, אלא על הרגעים אין ספור שהוא העניק למליונים רבים שמחה וצחוק, תקוה ואמונה".

מה שהיכה בי היום, הוא הלקח והשיעור החשוב שאפשר ללמוד מחייו וממותו של רובין ויליאמס – כאן בישראל. במובן מסוים, גם אנחנו, חיים קיום "דו קוטבי". אנחנו כאומה, כעם, נמשכים כל הזמן בין הקטבים הקיצוניים של אקסטזה, יצירתיות, שמחה ואמונה – לבין טרגדיה, חורבן, יאוש וחוסר תקוה. אנו חוגגים גם ניסים עצומים, וגם מתאבלים על אובדן יקירינו. אנו יוצרים ארץ נהדרת, שקמה מתוך האפר של השואה, אבל מייד לאחר מכן, התמלאנו בחרדות ובדאגות על האיומים הקיומיים הנובעים מהשכנים העוינים שלנו. אנחנו מנצחים במלחמות, תודה לאל, כנגד כל הסיכויים, אבל אז אנחנו חייבים להתייסר בעקבות כל סכסוך, לעצור באמצע, להתמודד מול הצביעות והרוע של העולם המערבי. אפילו לוח השנה שלנו מהדהד מהדואליות הזו, כפי שהחגים השמחים הרבים שלנו, וביניהם לא פחות משישה ימי צום, שמזכירים לנו שאנחנו אף פעם לא רחוקים מדי מכמה פתק מאיים - או מסיבה לשמוח.

המלחמה האחרונה בעזה, החדירה מידה מסוימת של דיכאון למצב הרוח הלאומי שלנו, וגרמה לכולנו לתהות לגבי העתיד, מה יהיה, והאם בכלל יש פתרון. התאבדות היא ממש לא אופציה. עברנו את פרעה, עברנו מכשולים גדולים אחרים, בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, וזה לא רק שירים נעימים אלא מציאות מוחלטת, שהקב"ה מצילנו מידם, כך היה לאורך כל ההיסטוריה שלנו, וכך בעזרת ה' ימשיך ויהיה גם בהמשך.

בתלמוד מסופר על אחד שזכה לעולם הבא בזכות מה שגרם לאחרים לשמוח ולשמוח. אנחנו כאן, במצב שנראה חסר מוצא, מקוים שנמצא את הדרך הנכונה להגיע לקירבת הבורא, בדרך לרגעים הגדולים שעוד נכונים לבוא עלינו.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן