לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




אלטע-זאכן

אלטע-זאכן

תוך נסיון למיין 'שמונצעס' לפני מעבר דירה, גיליתי שיש לי גם הרבה 'שמונצעס' באופי. אז למה להישאר עם כל הזבל הזה שאספנו?

מאת

קשה לעבור דירה, אבל אין כמו החוויה לראות פעם אחת באמת את כל הרכוש שיש לך, ומעולם לא ידעת על קיומו. לעמוד מול הארגזים ולראות את כל חייך עוברים בסך, בחלקים קטנים בתוך קרטונים. דברים חשובים יותר וחשובים פחות, והמון דברים שבכלל אף אחד לא צריך אותם ואף פעם לא נשתמש בהם, אבל כולם ביחד מהווים את הבית שלך, שעכשיו הפך לתלוש ונייד.

כבר קודם לכן, בשעות האריזה, נתקלים בתופעה מוזרה: אתה אוחז ביד דברים שהוצאת מהארון ואתה יודע שאפשר להשאיר אותם פה ולא יקרה שום דבר, אף פעם לא השתמשת בהם ואין היגיון שמשהו ישתנה, אבל מתוך רחמים אתה נוטל אותם בידייך, מתבונן, מהרהר עוד רגע, ולבסוף אתה מוצא אותם מתארגנים להם בתוך הקרטונים.

כל מיני חפצים ישנים, חלקים של דברים, מסמכים ישנים, היסטוריה ארוכה שמתחבאת במוזיאון החיים שלך. איכשהו אתה מרגיש בתוך הלב שזה החיים שלך, ומי מוכן לוותר על חלק מהם.

יש לי קרובת משפחה שלא יכלה לסבול את הארגזים עם המסמכים של בעלה, שתמיד טען שהם מאד חשובים ואי פעם בעתיד הוא עוד יעיין בהם. היא זרקה אחד, וראתה שעבר כמה זמן והוא בכלל לא שם לב, ואז המשיכה לזרוק לו עוד כמה. אני מקוה שבעלה לא קורא את הקטעים האלה.

אני יודעת שאם זה היה קרטונים של אחרים, הייתי זורקת אותם כמו שהם בלי לפתוח.

ארגזים שלמים מתמלאים בדברים שכמעט ולא ידענו על קיומם ומן הסתם אחרי כמה ימים בדירה החדשה נשכח מהם שוב. הם יישארו איתנו עד מאה ועשרים, ואז הנכדים יחטטו ויתפלאו על הסבתא האוגרת שלא יכלה להיפרד מכל השטויות שלה.

חברה שלי קוראת לדברים האלה "שמונצעס". החבר'ה מההובלה קראו להם: "קישקושים". דברים שלא היית קונה בשני שקל, אבל אתה סוחב בחירוף נפש ובהלמות לב פן יאבד משהו. אני יודעת שאם זה היה קרטונים של אחרים, הייתי זורקת אותם כמו שהם בלי לפתוח. הכל לא שווה יותר מחמישים שקל. זה מה שנותנים סוחרי האלטע-זאכן על מה שהם מכנים "תכולת דירות".

בעלי ניסה לנחם אותי והסביר לי שאדם נקשר לחפצים שהוא אוסף כי הם מבטאים את עצמיותו. גם השכנה הקודמת שלי, המורה טובה, אמרה לי שאפשר להכיר בן אדם לפי הרכוש שהוא צובר. כמובן שלא הרשיתי לה להיכנס אלי הביתה בעת האריזה. גם אני נכלמתי כמה פעמים, אבל לזרוק זה קשה עוד יותר.

הדברים האלו הותירו בי מחשבות עגומות ביותר. הרהרתי על כך שכולנו אוספים לנו במהלך החיים המון "קישקושים" באופי, ולא יכולים להיפטר מהם, רק בגלל שנתקע לנו בשכל שזה "שלנו" וזה "אנחנו". כל האחרים צוחקים עלינו ובצדק אבל אנחנו עיוורים וממשיכים לסחוב את המשא הכבד הזה שלא מועיל לנו בכלום.

אז תגידו לי, למה להישאר עם כל הזבל הזה שאספנו? באמת צריך פעם אחת לחשוב על העסק ברצינות.

21/2/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 7 תגובות ב-7 דיונים

(7) עוד אילה, 29/8/2010 23:06

חפץ הוא רצון

פעם הגיעה אלי עוזרת בית נפלאה, שכל זמן הנקיון שלה, במקום לשתף פעולה, רק רדפתי אחריה לשמוע את דברי החוכמה שהיא מדברת מפי רבי נחמן מברסלב. באיזשהו שלב שאלתי אותה אם היא אוהבת לנקות, והיא אמרה שמאד. היא הוסיפה שהרבה יותר קל לנקות בתים של אנשים אחרים, מכיוון שאין לה קשר לחפצים שלהם. כמנקים את הבית שלנו, משקיעים מבלי משים התייחסות ואנרגיה בכל חפץ, כי הם שלנו. חפץ = רצון. החפצים שלנו מייצגים אותנו ואת רצונותינו ולכן יש לנו קשר אליהם. והרב זמיר כהן מוסיף, שלחפצים שבעולם קוראים "דברים" - כי הם נוצרו מדיבור פיו של ה'. הוא אמר ויהי.

(6) זהבה, 11/9/2009 08:33

החפצים שאת שומרת... זה את!

שלום, לאורך שנים לויתי נשים בסידור בית עם תחילת הנישואין, לאחר לידת הילד/ה הראשון, מעבר דירה וכד'. עשיתי זאת מתוך אהבה ורצון לעזור, ולאט לאט גיליתי שכל החפצים המיותרים האלה , מייצגים את הפחדים שלנו , את ה"אולי? וה"אם? שבעצם אף פעם לא קיימים! יש חפצים אחרים שקוראים להם "זכרונות" שאנו שומרים עליהם בגלל שנדמה לנו שאם נזרוק אותם אז גם הזכרונות יעלמו מזכרוננו... למי שגרה באזור שלי , אני מוכנה לעזור . אני עוסקת בזה כבר שנים ורואה בזה ממש טיפול נפשי /תרפיה של הבית . ברגע שהבית שלך נקי וזורם, לא סתום ומאוורר , גם בנפש וברוח המחשבות זורמות אחרת . בקיצור זו גאולה שלמה ! אז שתהיה לכולנו שנה טובה , שנת ישועות וגאולות, שנה שנרוויח בה הרבה כסף , נתחתן, נבריא והכל . העיקר שנהיה שמחים! 02-6510633, 052-8636875 זהבה .

(5) איילה, 4/10/2006 10:05

סיפור מהחיים

עברנו את זה לפני חודש.
תיאור מדויק שמבטאאת הקשר שלנו לדברים ועד כמה הם הופכים להיות חלק מחיינו.
זה מדהים איך דברים כמו כסא שבור או ספה קרועה מתחברים לאישיות שלנו והופכים ליות חלק ממנה.
באמת מאמר נחמד שגרם לי לחשוב קצת יותר על עצמי ועל מה ומי שאני.

(4) יוסי, 21/3/2004 09:46

אגב העברת דירה

חשבתם פעם לזרוק חצי מהמחשבות האופפות אותנו כל השנה כמו בילויים אוכל נשים בריכה ים קונצרט תאטרון טלויזיה
וואוו ממש הקלה אחרי שזרקנו את כל הזבל כדאי להכניס לראש קצת דברים חדשיחם תורה מצוות מעשים טובים רוחניות....

(3) אורי, 10/3/2004 08:03

כנראה שאשתי קראה את המאמר הזה כשהתחתנו

מדי פעם כשאני מחפש בגד מסוים מסתבר לי ש"יד נעלמה" דאגה להעלים את הבגד כיוון שלדעת בעלת היד הוא לא נראה לה...
וברצינות, כנראה שאנחנו קשורים יותר מדי לדברים חיצוניים...

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub