לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




סיפור לא נורמלי

סיפור לא נורמלי

חברה סיפרה לי סוד כמוס: לפעמים נדמה לה שהיא חייבת לעשות איזה משהו שטותי – לפתוח את הארון, או לסגור אותו, או סתם למשש משהו... למרות שהיא לא צריכה באמת לעשות את זה.

מאת

כבר התרגלתי לכך שבכתיבה אני חושפת הרבה יותר מבדיבור. אולי בגלל שאף אחד לא שומע אותי. חשבתי על זה והחלטתי שדווקא היום אני הולכת לחשוף פה, קבל עם ועדה, משהו נורא ואיום. רק שלפני זה, תרשו לי להקדים סיפור שיבהיר למה נזכרתי בזה רק היום.

אז ככה: לפני יומיים היתה אצלי חברה טובה, שלא מזמן ילדה בן במזל טוב ומבורך. תרמתי לה מנסיוני העשיר והסברתי לה שתינוק בוכה זה לא אומר שום דבר רע על האמא, השיחה התגלגלה, ובאיזשהו שלב היא סיפרה לי סוד כמוס וכאוב.

לפעמים, היא אומרת, נדמה לה שהיא חייבת לעשות איזה משהו שטותי, וכאילו היא מכריחה את עצמה לעשות את זה. לפתוח את הארון, או לסגור, או סתם למשש משהו, ונדמה לה, כאמור, שהיא לא צריכה באמת לעשות את זה.

"חברה יקרה", אמרתי לה, "אל תקחי הכל ללב. יש עוד מספיק דברים שצריך לקחת, וחבל שיהיה צפוף שם בפנים. וחוץ מזה, כולנו כאלה. גם אני".

יש כאלו שקוראים לזה 'קוקו'. אבל תאמינו לי שאם תיבלשו אחריהם תגלו דברים עוד יותר מוזרים שיש להן עצמם. באחריות.

היא התחילה לצחוק ואני ידעתי שהיא כבר בסדר. אנחנו כפי שאנחנו, וזה בדרך כלל נחמד ואפילו סביר במידה מסויימת, אבל תלוי איך שאנחנו מסתכלים על עצמנו. וכשמתחילים לחטט יותר מדי, יוצרים פצעים מיותרים.

יש כאלו שקוראים לזה 'קוקו'. אבל תאמינו לי שאם תיבלשו אחריהם תגלו דברים עוד יותר מוזרים שיש להן עצמם. באחריות.

בינתיים כבר דיברתי עם השכנה שלי, טובה, שהיא לא במקרה ידענית מופלגת בשטח ה'פסיכו', והיא הסבירה לי שלמוזרות הזו דלעיל קוראים 'כפייתיות', והיא כל כך נפוצה שאפשר בעצם לראות אותה כתופעה נורמלית לחלוטין.

אחת מקרובות משפחתי, שבינתים הלכה לעולמה בשיבה טובה, סיגלה לעצמה עם השנים מנהג קבוע אודות המנעול של הבית. היא היתה נועלת עם המפתח, ואחר כך מושכת בידית כדי לוודא אם הדלת אכן נעולה. עד כאן זה נורמלי לחלוטין, אבל אחרי שהיא גמרה לבדוק היא היתה הולכת קצת וחוזרת מיד כדי לבדוק שוב, וגם זה נורמלי לחלוטין. בשלבים יותר מאוחרים, היא נהגה לתחוב שוב את המפתח כדי לוודא שהוא לא יכול לנעול עוד יותר מה שאומר שהמנעול כבר נעול. נדמה לי שהיתה אפילו פעם שהיא פתחה וסגרה שוב, וגם זה, כמו שאמרתי, נורמלי לחלוטין.

קראתי פעם על אשה אחת שסיפרה שהיא לא יכולה ללכת לישון, כי היא לא יכולה לישון באור, אבל הצרה שהיא לא בטוחה אף פעם שכיבתה. אז היא הולכת למפסק של האור, מדליקה ומכבה שוב, ליתר בטחון, כדי שיהיה בטוח מכובה. אבל אחרי שהיא נשכבת במיטה היא צריכה לבדוק עוד פעם, וככה היא עושה כמה קילומטרים כל לילה בלי לצאת מחדר השינה. האמת שזה כבר לא מצחיק אלא מעציב, אבל ככל שנקבל את זה ברוח טובה, כך ייקל לכולנו.

אני נזכרת בחברה שלי מהילדות, בבית הספר, שהיתה יורדת במדרגות ומחזיקה כל הדרך במעקה. אם מישהי הפריעה לה, היא היתה מקפידה לחזור ולהמשיך בדיוק מאותו מקום.

עכשיו אני נזכרת שכמה פעמים כשאנחנו בדרך לשבת אצל ההורים, קרה לי שעליתי שוב למעלה כדי לוודא שהבית נעול, ולא לגמרי משיכחה.

אני רק מקווה שבזה הרגע לא עושה את דרכה עדת פסיכיאטרים-קליניים נזעמת, מצויידת באישורי משרד הבריאות, כדי ללכוד אותי בעוון אי-שפיות זמנית, ולאחסן אותי באיזה מעון סגור באורח קבע.

ועכשיו רגע. אני חייבת להציץ שניה בחלון. תסלחו לי.

7/2/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 9 תגובות ב-9 דיונים

(9) 002020, 8/12/2008 05:47

וואו

תשמעי גם לי לפעמיים יש את זה אני קמה בלילה והולכת למטבח כדי לבדוק עם אין אף אחד אבל לא משנה זה כבר עבר לי תודה על הסיפור ביי

(8) יעל, 11/8/2006 05:43

וואי, גם לי זה קורה כל הזמן!!

אני כל לילה סוגרת את החלון ואז אני נשכבת לישון, בטוחה במאה אחוז שכבר סגרתי את החלון, אבל אני אומרת לעצמי: "מה כבר אני יכולה להפסיד?!.. " וקמה שוב לבדוק שהחלון אכן סגור. אני חייבת לציין שזה קורה כל (!) לילה, ואני קמה לבדוק את החלון לפחות שש פעמים.
זה סיוט לגמרי. לא יודעת מה נסגר איתי. כולם צחקו חוץ ממני. זה עצוב.

(7) יסמין, 19/1/2006 05:06

פשוט מצחיקה

ורק שתדעי לך שאני גרה בקנדה ועכשיו שש בבוקר ואני קוראת את המאמרים שלך משלוש וחצי וממש נהנית וגם חייבת להגיב על כמה( כמעט כולם).
אני יודעת שאני צריכה לישון כי מחר עבודה אבל לא רוצה להפסיק לקרוא!
אז יאללה למאמר הבא!

(6) גל, 24/1/2005 13:25

יפה מאוד

תודה רבה על הכתבה המעניינת ושאני בטוח שיוצרת הזדהות אצל כולם הכתבה כתובה באופן יפה ומשעשע תודה רבה.

(5) אבי קריניצי, 24/9/2004 02:46

וואו השתוללתי מצחוק

קטע נהדר. היכולת לראות את ההומור בכל מצב.
ממש ריפוי בתראפיה.
הזמנתי את הספר שלך. מקוה שזהיחמיא לך.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub