לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




חלומות של גדולה

חלומות של גדולה

ההתמקדות בשאיפה לגדולה עלולה להסיח את דעתנו מהישגיהם האמיתיים של החיים.

מאת

"האדם חולם לצעוד עם ענקים,
לבנות לעצמו פינה בארמונות הזמן.
אך בטרם מספיק טיח התלהבותו להתייבש,
הטרף חומק מבין שיניו,
הלהבה גוועת באיבה,
והוא מתעורר אל עיי חורבות, בעוד כוחו במותניו."

לכל מי שנולד מאוחר מכדי לצפות במקור, המילים השנונות האלה (בתרגום חופשי למדיי) נלקחו מתוך הסרט מרי פופינס. יתכן שאולפני דיסני אינם המקום המתאים לחפש בו דברי חכמה, אולם במקרה זה המילים נוגעות במקום עמוק ואמיתי.

בעוד שלא כל אחד מתעורר אל עיי חורבות בעוד כוחו במותניו (למרות שראינו כמה וכמה קריסות של בנייני קלפים בתקופה האחרונה), לכולנו היו חלומות של גדולה שלרוב לא מומשו. אולי לא ידענו איך; אולי טעינו בדרך; אולי המטרות שלנו לא היו מספיק ברורות או שהאסטרטגיה חסרה מיקוד; אולי היינו ממש קרובים אבל המחיר היה גבוה מדי.

כיצד נוכל ליישב את ההרגשה הזאת? אין לנו את מרי פופינס עם תרופת הפלאים, למרות שבטוח ש"רק כפית של סוכר" – או גישה חיובית – יכולה לשנות את הכל.

יתכן שעלינו לשנות את המטרות שלנו – לא "להתאים אותן " או "להיות יותר מציאותיים" – אלא להבין שאולי אחרי הכל "להיות גדולים מהחיים" אינו בדיוק המטרה הנכונה.

התלמוד מספר לנו דבר קצת מוזר על תפילתה של חנה (אמו של שמואל) לפרי בטן. היא לא בקשה ילד שיהיה רופא או עורך דין, היא לא בקשה שהוא ימצא תרופה לסרטן או יהיה מצטיין דיקן בטכניון. היא אפילו לא בקשה שהוא יהיה חכם או צדיק יותר מאחרים (או כמו שאני ביקשתי, שהוא יהיה המשיח!).

חנה התפללה ל"זרע שמובלע בין אנשים", הן ביכולותיו והן בתכונותיו. היא ייחלה לילד רגיל, או כמו שאומרים "שיהיה בן אדם".

יתכן שזאת המטרה הנכונה לכולנו - רק להיות קצת טובים, רק להיות קצת מתחשבים ושקולים (כשה"קצת" מתובל במעט ציניות). יתכן שההתמקדות בהישגים גדולים (בין אם גשמיים ובין אם רוחניים) ובהכרה גדולה (במישור הגשמי או הרוחני), מסיחה אותנו מההישגים האמיתיים של החיים.

למעשה, לא כל כך קל להיות "בן אדם". לא קל לחשוב על אחרים לפני שאנחנו חושבים על עצמנו. לא קל להיות רגישים לתחושות ולמצבי הרוח של האנשים שסביבנו. לא קל להעניק בלי לצפות לתמורה. לא קל לחייך לאחרים בזמן שאנחנו מתמודדים עם ניסיונות חיינו. לא קל להשתתף בשמחתם, כשאנחנו נתונים בצער. לא קל לחיות בלי תהילה או כבוד, ולהיצמד בבטחה להכרה שאנחנו עושים את הטוב ביותר שביכולתנו.

אבל זהו הבסיס לצמיחה אמיתית כאדם. זהו הבסיס למערכות יחסים אמיתיות עם הזולת. וזהו בלי ספק הבסיס לקשר עם א-לוהים.

ואולי בסופו של דבר זוהי הגדולה האמיתית, ואולי גם החומר שממנו צריכים להיבנות חלומותיו של האדם.

22/5/2010

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) , 23/5/2010 15:23

מסכימה עם כל מילה. הלוואי שבני אדם יפנימו את הכתוב ויבינו שהרדיפה אחר הכבוד והצורך בהכרה הם לא המטרה של האדם בחיים עלי אדמות.לא תזיק "קצת" צניעות לבני האנוש...

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub