לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




תאהבו אותי כמו שאני

תאהבו אותי כמו שאני

תחינתו של כל אדם היא שנאהב אותו כמו שהוא מעבר לחיצוניות – מעבר למה שבכל מקרה לא יחזיק מעמד הרבה זמן...

מאת

קראתי את ספרה של ס.ר. וגשל "אתה יכול לשנות" (You Can Make a Difference) ומצאתי שם סיפור מעניין. המחברת, אישה הרתוקה לכסא גלגלים, מתארת את חיפושה אחר רכב-ניידות. במהלך החיפושים היא נפגשה עם מנכ"ל המרכז לציוד ניידות, מר דוד גריפיטס.

מר גריפיטס, שנפטר ב-1999, סבל מנכות קשה (לפחות מבחינה פיזית) - חסרו לו כפות רגליים וידיים, וקשה היה להביט בתווי פניו המעוותים. למרות כל זאת, המחברת יצאה ממשרדו גדושה ומלאה, ולא ברחמים או בסלידה.

וגשל מספרת שהיא יצאה משם מלאת השראה. "הנה אדם שסובל מנכות קשה, מעוות ומוגבל, ובכל זאת נוסע בכל רחבי אירופה ורוסיה, מממש את אמביציית חייו לאפשר לאנשים בעלי נכות קשה להיות עצמאיים ככל הניתן – וכל זה ללא תקציבים מובטחים מראש.

"הנה אדם שלמרות קשייו הרבים, נותן כל כך הרבה לאחרים."

הרבה פעמים אנחנו מדברים גבוהה על הגוף שמשמש משכן לנשמה, מעין שריון חיצוני שנועד לקיים ולהכיל את הרוח שבתוכו, אבל בדרך כלל אלה סתם מילים, מן השפה ולחוץ. אצל גברת וגשל ומר גריפיטס זה שונה לגמרי. בזכותם, ובזכות דומיהם, אנחנו יכולים להבחין ולהבין בבירור, ש"אנחנו" זה אך ורק האישיות והכוח הפנימי שלנו, ולא נכסינו החומריים – בין אם זה המראה שלנו, הקריירה, המכונית או הבית.

גב' וגשל מאמינה שהנכים זועקים אלינו: "תאהבו אותי כמו שאני מעבר לחיצוניות – מעבר למה שבכל מקרה יאכלו התולעים בסופו של דבר... שימו לב לחלק הרוחני שבכל אדם. כולנו נבראנו בצלם אלוקים... ולכן, כל אחד מאיתנו הוא (או יכול להיות) 'מישהו'!"

זוהי זעקה שמזכירה לנו להתבונן מתחת לפני השטח כדי לגלות מי באמת האנשים שסביבנו.

אני לא חושבת שהזעקה הזאת מיוחדת אך ורק לנכים. זוהי זעקתו של כל אדם.

זוהי זעקה שמזכירה לנו להתבונן מתחת לפני השטח כדי לגלות מי באמת האנשים שסביבנו. זוהי זעקה שמדרבנת אותנו לחפש אוצרות חבויים. זוהי זעקה שחושפת בפנינו את סוד הנגיעה שלנו באלוקיות. זוהי זעקה שמסבירה לנו כיצד נוכל לממש את תפקידנו - לאהוב את הזולת.

וזוהי זעקה שבסופו של דבר מלמדת אותנו איך לאהוב את עצמנו. כל אחד מאיתנו הוא מישהו – אם אנחנו לא מרגישים בזה לגבי עצמנו, לא נוכל לראות את זה באף אדם אחר. אם אנחנו לא מאמינים בזה לגבי עצמנו, לא נוכל להאמין בזה לגבי כל אדם אחר.

נשמתו של דוד גריפיטס קרנה הרבה מעבר למגבלותיו החיצוניות. בכל אחד מאיתנו יש פוטנציאל ויכולת לעשות את אותו הדבר: ברגע שנפעיל את היכולת שלנו לאהוב ולהתחשב, ברגע שנכיר בטוב הייחודי שבנו ובקשר המחבר אותנו לאינסוף, אז נבחין בזה טוב יותר באחרים שסביבנו, ונגלה שאנו מוקפים בנשמות קורנות!

כל עונה חדשה נושאת עמה הזדמנות לחידוש ושינוי עצמי, אפשרות להתחיל מחדש. את האביב הזה נוכל להתחיל בהבנה ש"אני מישהו" – ובהחלטה לעשות עם זה משהו.

11/10/2009

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) , 13/1/2011 21:07

בודאי שהצעקה הזו צועקת מנשמתו של כל אחד.

אני מרגישה זאת על עצמי כבר 40 שנה. תכירו בי ותכירו אותי אפילו שאני יפה ומושלמת חיצונית. אבל בנשמה שלי משהו צועק: אני הרבה יותר ממה שאתם רואים, אני לא מרגישה שמעריכים אותי ברמת היכולות שלי. כמובן שזו אשמתי בלבד, שאין לי מושג איך לצאת מזה...

(1) כוכי מטפלת בקשיי תפקוד התנהגות קשב וריכוז, 11/10/2009 15:38

נותן כוח להתמודדויות בחיי היום יום

אני נהניתי מאוד מהכתבה הנפלאה כל מילה נגעה לי באופן אישי למרות שתודה לאל אני בריאה בכל רמ"ח אברי אבל המגבלה שלי ושל המטופלים שלי היא קשיי תפקוד ,התנהגות ולמידה כי במגבלות הללו יש המון רגשי אשמה עצמיים על חוסר יכולות שנובעות מדימוי עצמי נמוך. הכתבה נותנת כוח להמשיך להלחם בתחושות המעיקות הללו שמלבות ילדים ומבוגרים שלא יודעים איך להתגבר עלבם ולהוציא את היכולות החוצה אז תודה על מאמר נפלא שאני הולכת להקריא למטופלים שלי. כוכי  

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub