לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




סולם יעקב

סולם יעקב

יעקב וינרוט, גשר בין המגזרים הלך לעולמו בשבוע שעבר אחרי מאבק ארוך במחלת הסרטן.

מאת

יעקב וינרוט השאיר הרבה צוואות. בתקופה האחרונה דיבר המון, מעומק הלב, בג'ינג'יות הסוערת שלו. האיש שנחשב לגשר בין המגזרים לא אמר לכל צד את מה שהכי רצה לשמוע. להפך. כמו שלא חשש להתפלמס עם החילונים, ידע גם להצליף בחרדים.

כזה היה וינרוט. פסקני, מוחלט, טוטאלי.

מסר מעניין קיבלתי בהלוויה שלו. היא החלה ליד ביתו ברמת־גן, שם אפשר היה לראות את הרב חיים קנייבסקי ואת בכירי מערכת המשפט. היא נמשכה בבית העלמין בנתניה, שם בנימין נתניהו ישב ליד הרב בערל פוברסקי, ראש ישיבת פוניבז'. שניהם דמעו. היה מי שתהה מה יותר קשה לאבד, את עורך דינך או את החברותא שלך.

"רק אתה היית יכול להספיד את עצמך כאן כראוי", אמר אחיו, פרופ' אבי וינרוט. "כשישבנו שבעה על אמא, ישבו זה מול זה במפגש שלא יכול להתקיים בשום מקום אחר, שופט בית המשפט העליון ומולו הרב פוברסקי, שנמצא כאן. הרב פנה לשופט ואמר לו: אני אגיד לך מה אתה חושב, ואני אגיד לך מה אני חושב על זה. אתה חושב לעצמך: יעקב וינרוט כזה משפטן דגול ומחונן, מה הוא קשור לכל החרדים האלה? והשופט אמר: נו, ומה אתה חושב על זה?

הרב המשיך: ואני חושב, יעקב וינרוט כזה תלמיד חכם, מה הוא קשור לכל המשפטנים האלה?". הקהל חייך, והאח המשיך: "אני חושב שזו הייתה הייחודיות שלך. היית באמת קשור ונטוע בכל העולמות. מספיק להסתכל על מי שנמצא כאן עכשיו. יצרת שילוב ומיזוג כזה רק בגלל האותנטיות שלך. באמת היית בן ישיבה עד יומך האחרון, ובאמת היית איש תרבות וידע ודעת. הוכחת שזה אפשרי".

בית העלמין התרוקן. חשבתי לעצמי על סדרה חדשה שמנסה לדבר על פירוקה של ישראל לשתי מדינות אוטונומיות. הסתכלתי מסביב והבנתי כמה זה לא נכון. אבל בדרך החוצה, ניגש אליי הנכד יצחק. עו"ד וינרוט, מתברר, לא היה רק אמן השילוב. לפעמים צריך לדעת לא רק לשלב, אלא גם להפריד. לשים מחיצות וגדרות. לתת מקום לבית ולמשפחה, גם כשראש הממשלה מחפש אותך. שאלתי את יצחק מה הכי חשוב לדעתו לכתוב על סבא שלו, והוא ענה: "שהוא היה סבא. סבא במלוא מובן המילה. מעורב, אכפתי, אוהב. אני זוכר שישבנו בסעודות שבת, בזמן של פרשיות שהרעידו את המדינה, פרשיות שהוא היה הפרקליט הבכיר בהן, אבל הוא לא היה מדבר על זה מילה. זה פשוט לא היה נושא השיחה. הוא היה שואל אותנו על הלימודים שלנו ועל החיים שלנו. ואז ביום ראשון חזרתי לישיבה, ושם כולם היו מדברים על הכותרות הראשיות, על כל התיקים שהוא מנהל, ואני הייתי הכי לא מעודכן".

מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות". 

22/10/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אנונימי, 23/10/2018 13:01

ברוך דיין האמת

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub