_(hebrew).jpg)
"סליחה אם פגעתי בך."
"מה זאת אומרת 'אם'?"
"כשאמרתי את זה לא התכוונתי לפגוע בך."
"אה... אבל התכוונת להגיד את מה שאמרת?"
כמה חלשות ההתנצלויות האלה. כמה שהן לא מספקות. כמה שבסופו של דבר הן לא מועילות. אם מישהו שאנחנו אוהבים (בן/בת הזוג למשל) אומר או עושה משהו שמכאיב לנו, אז מערכת היחסים נפגעת – אפילו אם רק באופן זמני. נוצר בינינו ריחוק, ואנחנו פשוט כבר לא מרגישים את אותה קרבה, אותה נעימות, כמו קודם.
כדי 'לרפא' את המצב הזה, הפוגע (בן/בת הזוג למשל) חייב להתנצל. הוא חייב להכיר בטעות שעשה, והמילים שבהן הוא משתמש חייבות להיות כנות. אנחנו צריכים להאמין שהוא מתכוון למה שהוא אומר; אנחנו צריכים להאמין שהוא ישתדל לא לעשות זאת שוב; ואנחנו חייבים להבין שהוא מצטער, שהוא מבין כמה מערכת היחסים הזאת חשובה, ועד כמה היא נפגעה מהתנהגותו.
כשכל המרכיבים האלה מונחים במקומם, אז אנחנו נכונים לקבל את ההתנצלות, לשכוח ממה שהיה ולהמשיך הלאה. מערכת היחסים שלנו ניצבת שוב על יסודות איתנים.
כשאנחנו טועים, כשאנחנו נכנעים לגוף שלנו במקום לנשמה
אותו הדבר נכון גם ביחס לקשר שלנו עם אלוקים. כשאנחנו טועים, כשאנחנו נכנעים לגוף שלנו במקום לנשמה, אנחנו פוגעים במערכת היחסים שלנו - אנחנו יוצרים ריחוק בינינו לבין בוראנו. ובכל זאת, הא-ל בעצמו הוא זה שלימד אותנו כיצד לתקן את המצב, הוא זה שנתן לנו את הכלים ואת הדרך.
הוא זה שהסביר לנו מה זאת אומרת להצטער באמת – וכיצד להתקדם. הוא זה שנתן לנו את אפשרות התשובה, היכולת לצמצם שוב את הפער שנוצר בינינו לבינו.
ולמרות שתמיד יש לנו אפשרות לתשובה, הוא נתן לנו את יום הכיפורים - זמן מיוחד לתשובה והתקרבות, ובתור מחוות חסד נוספת, גם גילה לנו מה בדיוק אנחנו צריכים לעשות.
כמו עם אלה שאנחנו אוהבים (זוכרים את בני הזוג?), עלינו להכיר בכך שטעינו, בלי כל מיני 'אם' שנאמרים בלב ולב. הכרה מוחלטת שהמעשה שעשינו לא היה נכון. אנחנו צריכים להתוודות על כך בקול. אם אנחנו מצטערים אבל לא אומרים את זה לבן/בת הזוג (למשל), איך הוא יֵדע? כל עוד לא נבטא את השגיאה שלנו בצורה מוחשית, על ידי דיבור, הרי זה כאילו לא הכרנו בה כלל.
אנחנו צריכים גם להתחרט באמת. אין תועלת ב'מצטער/ת' שבא סתם כדי לסדר את העניינים, בלי שחרטה אמיתית עומדת מאחורי המילים, ואנחנו צריכים גם להתחייב שלא לחזור שוב (ושוב ושוב ושוב...) על אותה טעות. מבחן ההצלחה הסופי הוא כשאנחנו עומדים במצב דומה, ופועלים בצורה שונה - לא חוזרים על אותה סצנה.
האפשרות למחוק ולנקות את הלוח ולשקם את מערכות היחסים שלנו – זאת מתנה שקיבלנו מאלוקים. אבל יש עוד דבר חיוני - ה' רחום וחנון, ואפילו אם אנחנו לא מצליחים עד הסוף לתקן את מעשינו, הוא נותן לנו עוד אפשרויות לנסות, ועוד הזדמנויות, ועוד.
אז... גם לנו צריכה להיות אותה רחמנות כלפי הזולת (למשל, בן הזוג, כמובן), כשהוא לא מצליח מיד להשיג את מחילתנו המושלמת – ולתת לו זמן וסיכויים לנסות שוב!
_(hebrew).jpg "רוצה להיות הורה מושלם? תסתפק ב'הורה טוב מספיק'")
_(hebrew).jpg "נישואין הם לא דו-קרב")
(1) סקרנית, 11/2/2009
כמה שאני מסכימה איתך!!!!
יישר כח שהבאת את זה, והלואי והיו עוד דרכים להבהיר לאנשים שהתנצלות איננה פק"ל...