בנאומו של הנשיא בוש בכנסת, הוא חזר על ההתחייבות הנושנה של אמריקה כלפי ישראל. הוא אמר שקיים קשר של מטרות ואידיאולוגיה בין המדינות, וטען שישראל אינה לבד במלחמתה נגד הטרור - 300 מיליון תושבי ארה"ב עומדים יחד איתה. לישראל ולאמריקה יש תפיסות עולם משותפות זמן רב.

ב-11 בספטמבר 2001, נוספה עוד נקודה משותפת לישראלים ולאמריקאים – הכאב והפחד מהטרור. נראה שלא רק חזון חיובי מאחד בין המדינות, אלא גם כמה ניסיונות שליליים וטרגיים. ועכשיו, עם הופעתה של הסדרה התיעודית החדשה ברשת PBS - "המלחמה של העולם" - נוצר בינינו קשר נוסף: התחושה שאנו חיים בעולם הפוך.

במשך השנים ראינו אנחנו, כיצד מתוארים מחזות טרור בתור 'מאבק לחירות', ראינו איך מדינות העולם החרימו ונידו את הקרבנות במקום את הפושעים, איך ששקרים מוחלטים פורסמו כאמת מוחלטת, ואיך תמונות של תלמידי ישיבה שהוכו בלי רחם זכו לכותרת 'יהודים רוצחים ערבים'.

האזַנו וצפינו בתדהמה ובאימה. מרטנו את שערותינו בתסכול. למִן הכַּתב הבריטי שראה את "הקו הירוק" לפני שנים רבות והאשים את היהודים בגזל החלק הפורה והעשיר ביותר בארץ (צריכים להזכיר שהארץ ירוקה כי אנחנו עיבדנו אותה?), ועד לבדיית הטבח בג'נין – וזה לא היה הסוף.

לכל שקר יש השפעה. אלה שלא יודעים את האמת מאמינים לו; ההשפעה המצטברת הרסנית ומקלקלת; והנפש שלנו חוזרת ונרעשת עם כל סילוף חדש.

אפילו השחרור הרוסי של אושוויץ מועמד לביקורת.

כעת, עם הקרנת "המלחמה של העולם", יוכלו האמריקנים הנכבדים לטעום משהו מהכאב שלנו. בא סרט תיעודי וטוען שקיימת הקבלה מוסרית בין הנאצים לבין כוחות הברית; טענה שמנסה לגזול מאלה שלחמו בכל כוחם נגד היטלר את אצילות מטרתם.

אפילו השחרור הרוסי של אושוויץ מועמד לביקורת – בגלל הרצח שבוצע על ידי סטאלין. אם אתם מגרדים את פדחתכם במבוכה, אתם לא לבד.

לרוע המזל, לסוג כזה של תוכניות יש השפעה. בני הדור הצעיר שאינם יודעים מה היה, עלולים לבלוע את השקר. הערכתם להוריהם והורי הוריהם, למדינתם, עלולה להיפגע.

אנו היהודים כבר רגילים לבעלי דעות כאלה; יש לנו יכולת מסוימת לפטור אותם ולהמשיך הלאה, למרות שזה עולה לנו בבריאות. האמריקנים עדיין לא התרגלו לכך, קווי ההגנה שלהם חלשים בהרבה, ומפחיד לראות כיצד סוג זה של רביזיוניזם צובר אמינות. יש בכך קול מבשר רע לעתיד.

איך מגיבים לעולם שמשתגע? לעולם שבו אמיתות מתהפכות ושקרים נעטפים באצטלת 'ויכוח אינטלקטואלי'?

קו ההגנה הראשון הוא חקירה מעמיקה לגלות את האמת (גם אם רק מעטים ישקיעו את הזמן והמאמץ). דרושים לשם כך ספקנות בריאה ורצון להתבונן מתחת לפני השטח ולקרוא בין השורות.

הקו השני הוא לחזק את היכולת שלנו לעמוד על הדברים שברורים לנו – למען מדינותינו ועמינו – חיסון נגד לחץ חברתי ותעמולה.

והשלישי הוא ביטחון בא-לוהים, להאמין בבוא המשיח. אנחנו מצפים לעולם שבו לא יהיה עוד צורך למרוט את השער, משום שהאמת תהיה גלויה וברורה. אנחנו יודעים שהבלבול והערפול האלה רק זמניים. אנחנו יודעים שזהו עולם של אשליות ושמובטחים לנו ימים טובים יותר.

נראה שהימים הולכים ומתערפלים - מרמה, עיוות המציאות ושקרים ברורים, הופכים להיות כל כך דומיננטיים. אין בהירות, אך יש תקווה. ככל שמחשיך יותר, ככה היום קרוב יותר. אפשר לומר שאני שמחה במידת מה על התוכנית המיוחדת בטלוויזיה. בעולם שבו אפשר לתקוף מבחינה מוסרית את ניצחון כוחות הברית במלחמת העולם השנייה, שבו אפשר להשמיץ ולדון את החיילים האמיצים, שבו סילופים ופרספקטיבות שקריות יכולים להתפרסם בחזות מכובדת וחשובה – השחר, בוודאי, עומד להפציע.