לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




להעריך את הטוב שבילדים שלנו

להעריך את הטוב שבילדים שלנו

מישהי אמרה לי שבטח הילדים שלי עוזרים לי המון בעבודות הבית. תגובתי הראשונה היתה "את בטח צוחקת?", השנייה "נכון, אבל יש לזה מחיר". תגובתי השלישית בה התביישתי בשתיים הראשונות, עוררה אותי לחשוב על הנושא. התובנה בפנים.

מאת

האם אחד מהציטוטים האלה נשמע לכם מוכר?

 

"אני לא מרשה לה לאכול מהעוגיות האלה, כי היא לא טרחה לעזור לי להכין אותן."

 

"אני משאירה לו את הסכו"ם המלוכלך. הוא אף פעם לא עושה בבית הזה כלום."

"למה זה התפקיד שלי?"

"למה היא תמיד נעלמת כשיש עבודה?"

 

האם הם גם מעלים בדמיונכם את הטון של ילדכם ברגע שהוא אמר אותם? את המבט הזועף הנלווה?

ילדים נוטים להתווכח המון (גם מבוגרים, אבל אצלנו זה יותר סמוי). יש להם דעה מוצקה מה הוגן (ומה לא), ומודעות גבוהה ומפותחת לגילוי עוולות. הם יכולים לעבור ממצב 'חביב ומשתף פעולה' לנרגז ונרגן' בתוך שניות.

עם כל הזמן שאנחנו מבזבזים על ניסיונות התחמקות ממאבקים איתם, ועל מאמצים לחלק את המטלות ביניהם באופן הוגן ומדויק (אני לא מבינה למה יכולת החישוב המדהימה הזאת לא באה לידי ביטוי בשיעורי המתמטיקה), קל לשכוח את הטוב שטבוע בילדים שלנו.

יותר מידי קל לנו להתמקד בכישלונות מאשר בדברים בהם הם מתעלים על עצמם.

יותר מידי קל לנו לשים לב לנקודות בהן הילדים שלנו נכשלים, במקום להתמקד בדברים בהם הם מתעלים על עצמם. יותר מידי קל לנו להתמקד במעשים הטובים שהם לא עושים במקום באלה שהם כן. את הראשונים אנחנו מקבלים כמובנים מאליהם, ומניחים שהם פשוט ממלאים את תפקידם כחלק מהמשפחה וכשותפים במשק הבית.

לא נראה לי שאף אחד מאיתנו היה מגיב בצורה בריאה לגישה כזאת.

יום הילד

יצא לי כמה פעמים לשמוע ילדים שקובלים על כך שיש את יום האם ויש את יום האב, אך אין את יום הילד, כאשר התשובה הסטנדרטית שבדרך כלל ניתנת להם היא: "כל יום הוא יום הילד." אבל האם זה נכון?

אז נכון, כולנו טורחים סביב ילדינו ומעניקים להם כל יום. אבל, יתכן שבהתייחס ליכולת שלנו להעריך ולבטא את מה שהם נותנים לנו - המצב שונה. התובנה הזאת (עם דגש על החיסרון האישי שלי בתחום) עלתה בי לא מזמן, כשמישהי שיערה בקול שיותר קל לי להכין שבת ולארח משום שיש לי הרבה עוזרים.

התגובה הראשונית שלי הייתה: "את צוחקת? עוזרים?" בין מטלות שיעורי הבית ל'מטלות' הקניות (כשהאחרונות הן הקשות לביצוע בין השתיים), מי בכלל יכול לעזור?

התגובה השנייה שלי הייתה, "בסדר, הם עוזרים, אבל יש בהתאם גם הרבה יותר עבודה – פיזית ורגשית – כך שהמינימום שהם יכולים לעשות כדי לפצות על כל הטרחה הנוספת הזאת שמוטלת עלי, הוא לעזור".

התגובה השלישית שלי הייתה בושה בשתי התגובות הראשונות, ורגע של מחשבה על כל הדרכים שבהם הילדים שלנו אכן עוזרים. כל הדברים שאני מתייחסת אליהם כאל מובנים מאליהם. הדברים שעליהם אני לא טורחת להביע תודה.

אז בתור בעלת התובנה אני מרימה את הכפפה ומתחילה עם הילדים שלי (שלנו). אז הנה, זה בשבילכם:

 

תודה שאתם מלווים את האחים הקטנים שלכם למוסדות החינוך בבוקר (אפילו אם הם ממילא לומדים באותו בית הספר שלכם); שאתם מעבירים אותם את הכביש ולוקחים אותם לחברים ולחוגים; שאתם הולכים למכולת להביא את הדבר האחד ששכחנו. שאתם עושים בייביסיטר כשצריך (אם אין אף אחד אחר שיעשה את זה במקומכם, ובתנאי שלא עשיתם את זה בשלוש וחצי הפעמים האחרונות); שאתם מכניסים את כל ההזמנות לחתונה של אחותכם לתוך המעטפות; שאתם מכינים את העוף לשבת (רק במתכון האהוב עליכם). שאתם עוזרים לאח או לאחות שלכם עם שיעורי הבית שלהם (אז באמת איך אפשר לצפות מכם להכין גם את של עצמכם?); שאתם ממהרים להביא לי או לאבא מה שאנחנו מבקשים (ומצפים מאיתנו לעשות זאת בתורנו); שאתם שמחים זה בשמחתו של זה (כשאתם במקרה לא באמצע מריבה או ברוגז!).

 

הילדים שלנו באמת נפלאים. ולמרות שמידי פעם אנחנו צריכים לדחוף אותם בעדינות לעבר שיפור בתחומים שונים, אנחנו באמת צריכים להתמקד יותר בהערכת הטוב שבהם. ואנחנו צריכים גם להגיד להם את זה. בצורה מפורשת מאוד. ברורה מאוד. אוהבת מאוד.

הימים מסתחררים במערבולת של שליחויות ומטלות, של ארוחות, כביסה ושיעורי בית. הרבה פעמים אנחנו סחוטים וחסרי סבלנות (בדרך כלל יש לנו גם סיבה טובה). אבל באמצע כל המטלות האלה, דרוש רק רגע קטן כדי לפנות אל ילדינו ולהגיד: "תודה".

 

26/5/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub