לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




אשה גדולה מהחיים

אשה גדולה מהחיים

"אופטימית חסרת תקנה"- הסטטוס של מיכל מלמד כהן, 47, וההגדרה העצמית של מייסדת ארגון "אמהות עם מהות", מובילה, מנהיגה, יוזמת ומשפיעה.

מאת

מוזר להגיד אבל לפעמים אני אוהבת הלוויות. ברור שזו לא חוויה משמחת במובן הרגיל של המילה, אבל היא לעיתים מרגשת ומרוממת, מעוררת השראה ואולי אף קצת מנחמת.

כזו היתה הלוויתה של חברתי היפה, העוצמתית והמיוחדת מיכל מלמד כהן, שהלכה לעולמה שלשום בבוקר והיא בת 47 בלבד. היו מאות נשים ואנשים שבאו לחלוק לה כבוד אחרון. הרגשתי שאני .בהלוויה של רב גדול בישראל
הרב איתיאל גולדויכט, רב "אש ישראל", שהיה שותף אתה באינספור תוכניות ויוזמות חברתיות בשנים האחרונות, ספד לה באמרו: "תסתכלי מיכל, מה עשית כאן, היתה לך השפעה על כל כך הרבה אנשים, איזו אחריות השארת לנו להמשיך את דרכך".

"כולם קראו לך אחותי, אבל אני האחות המקורית", אמרה אחותה קארן. ובאמת היה נראה כאילו מאות נשים איבדו אחות: מחובקות, בוכות וגם מחייכות דרך הדמעות למשמע ההספדים היפים והמרגשים. 

"מייכי שלנו איננה, אבל המורשת שלה אתנו" ספדה לה אמה, אלה.
ועוד איזו מורשת היא השאירה.


התמזל מזלי וזכיתי לפגוש את מיכל בשנת 2014, כשנתבקשתי להתלוות כמדריכה לקבוצת נשים ישראלית שהצטרפה בפעם הראשונה ל"מסעות מומנטום" של הארגון העולמי JWRP, פרוייקט תגלית לאמהות. מכיון שאז לא היה לארגון הזה כל תהודה ושם בארץ, היה קשה לגייס נשים שתעזובנה את ביתן ועבודתן בשביל הלא-נודע, ובסוף יצאה קבוצה קטנה של 6 נשים ושתי מדריכות למסע.
בתוכן היו 2 נשים מדהימות מיכל מלמד כהן ואמה אלה מלמד. כשמן כן היו. אמנם יצאתי אני על מנת להדריך, ויצאתי מודרכת, לכוון ויצאתי מוכוונת ומתלמדת. שתיהן העבירו לי תובנות בהורות ובגידול ילדים, שאותן ניסיתי מאז ליישם בביתי.
בשבוע ששהיתי בחברת מיכל למדתי להקפיד בדבורי, שיש כוח למילים. היא אמרה לי: אצלנו במשפחה לא אומרים "אני חולה עלייך" או "אני מתה עליך". אומרים: " אני בריאה עלייך" ו"אני חיה עליך".

כבר כמה שנים קודם מיכל החליטה לקחת את נסיבות חייה ולהשפיע טוב לעולם. היא חלתה במחלת סרטן שד גרורתי ב2006 והקימה מאז קבוצות תמיכה המונות כ-4,000 חברות וחברים, בנוסף, הקימה קהילות תמיכה והעצמת נשים בכל הארץ ועסקה באימון אישי לחולות סרטן.

אחרי אותו מסע ראשון, מיכל גייסה עוד נשים אל מסעות מומנטום ואז ייסדה עם שמעון קאופמן מ"אש ישראל" את קהילת "אמהות עם מהות": ארגון נשים ישראליות שמביא את חכמת היהדות אל כל סוגי האוכלוסיות בארץ על ידי מפגשי זוגות, לימוד בקבוצות-בית, סופי שבוע מרוממים, בית ספר להורות, ארועים מעצימים לנשים, מסעות בת-מצוה לאם ובת, מסעות שמצטרפות לJWRP ושלשום יצא לדרך עוד מיזם: מסע ישראלי מטעם אמהות עם מהות.

ציטוטים מכמה חברות שהם אחדים מני עשרות רבים של סטטוסים ופוסטים שהועלו מאז פטירתה ברשת:

מחני שטרנליכט, מנהלת "אמהות עם מהות":
למרות שלא פעם העריכו הרופאים שנותרו לה חודשים לחיות, מיכל התנהגה כאילו חיים שלמים" נפרסים לפניה. היא חיה על זמן שאול, כל פעם נתנו לה חודש או חודשיים לחיות, אך היא מעולם לא הסתכלה על הדברים ככה", אמרה. "היומן שלה תמיד היה מלא חודשים קדימה, והיא רשמה את עצמה לכל המסעות חודשים לפני. היא לא תכננה ללכת מכאן."

מהדס לוי, חברה ב"אמהות עם מהות" ממודיעין:
הדמעות לא מפסיקות לרדת משעת בוקר מוקדמת בה גיליתי שבחרת לעזוב אותנו"

והטיימינג כל כך מטלטל. אני אמורה לצאת היום למסע ישראלי של אימהות עם מהות, אותה קהילה שאת הקמת והותרת לנו למזכרת. ושואלת את עצמי - איך אוכל? איך אצליח לצאת למסע לחקר העצמי כשהלב במקום אחר, מבכה את לכתך? ואני עונה לעצמי שכולנו רקמה נשמתית אחת וזה מה שהיית הכי רוצה. שנמשיך את הדרך שסללת לנו. אז אצא למסע ובטוחה שתהיי שם איתנו ותלווי את צעדינו.

הלכת מהר מידי, עוד לא סיימת להגשים את כל חלומותייך. נטעת כל כך הרבה זרעים ועוד לא הספקת לקצור את כל פירותיהם. עשית כל כך הרבה. את מודל השראה עבורי. אני כל כך אוהבת אותך ומבטיחה להמשיך, ככל שאוכל, להיות אימא עם מהות של עשיה, נתינה והעצמה, למען ביתי ולמען הכלל."

 

מדינה אידליץ, חברה למסע:
מיכל האהובה שלנו, אני בדרכי הביתה מהלוויה שלך. מאות ליוו אותך בדרכך האחרונה. את בטח" הסתכלת עלינו שם מלמעלה, על מעגל הנשים המחובקות, רקמה אנושית של דתיות וחילוניות שרקמת במו ידיך, וחיוכך הענק מרוח על פניך, אשה אופטימית חסרת תקנה שכמותך. אחד המשפטים שאהבת לצטט היה משפט של רוברט לואיס "אל תשפוט כל יום באמצעות היבול שקצרת אלא על ידי הזרעים שזרעת". מיכל, האמא המייסדת של קהילת "אמהות עם מהות", אנחנו נמשיך להפיץ לכל עבר את הזרעים שזרעת".

 ממלי אבן חן, חברה טובה:
ביום שני יצאתי ללוות מסע "מומנטום" לאמהות מכל רחבי העולם, כמדריכה של הקבוצה" הישראלית. מסע מעצים מרחיב לב, מלא במשמעות ושמחה.
למסע הגעתי בזכות חברתי שכנתי מיכל מלמד כהן והבוקר קבלתי את הבשורה על פטירתה, רגע לפני היציאה...
חוזרת לשיחתנו מלפני שבועיים במטבח הביתי שלך:
'אמרת: 'חשוב שבן אדם ישאל את עצמו מה הוא משאיר אחריו, אחרי שהוא עוזב את העולם...
הרהרתי מדוע את בוחרת לדבר על זה כעת?
הבוקר נפתח בשיעור קצר שאותו ערכנו לעילוי נשמתך: הנושא: "למה לא היית אתה?"
רבי זושא אמר: "אם יאמרו לי בעולם האמת: זושא, למה לא היית כמו משה רבנו? לא אתיירא כלל, וכי אפשר לדמות אותי למשה רבנו? ממה אני כן מתיירא - כשיאמרו לי זושא, למה לא היית זושא?

מיכלי אהובה שלי היית הכי מיכלי.
כשאת ניצבת מול בורא עולם ומלאכי השרת מלווים אותך הרימי ראש חייכי את החיוך הגדול שלך, האירי להם פנים וכנסי עם בוסט של אופטימיות - כי היית הכי הכי את!
מעוררת השראה, אהובה על כל כך הרבה נשים
מקיימת את שליחותך בענווה ובהצלחה עצומה
החלל שהותרת יתמלא באחריות שכל אחת מאיתנו תקח על עצמה בחלקת האלוהים שלה..המשימה שהותרת גדולה".

מה שאשה אחת הצליחה ליצור, להגשים ולהשפיע בכמה שנים מעטות, רובנו לא מצליחים בחיים של מאה שנה. היתה חותמת בסוף ברכה או הודעה, "ימים טובים". היא תמיד אמרה לי: "עדיף להתפלל לימים טובים, שנים טובות, של עשיה ושל שמחה יותר מאריכות ימים. הכמות לא חשובה כמו האיכות."

ועוד איזו איכות, מיכלוש יקירה, איזו מורשת יקרה הורשת לנו.
במותך צווית עלינו להמשיך את המסע. וכך נעשה בעזרת השם.
יהי זה לעילוי נשמתך ולזכותך.

12/7/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub