לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מה היית עושה אילו?

מה היית עושה אילו?

" מה אתה היית עושה במקומם? אנחנו חברה שמקדשת את החיים ומצד שני מעריכה גבורה ומעשים הרואיים. מי יכול לחשב את החשבונות הללו

מאת

מדובר בפחד הקמאי שלי:

איך אגיב ומה אעשה אם חלילה אמצא את עצמי בתוך פיגוע טרור, מצד אחד אמור להגן על תלמידי כיתתי ומצד שני לשמור על החיים של אביהם של שלושת ילדיי ובעלה של אשתי.

תאוות החיים ויצר ההישרדות, מחשבה על המבט של הילדים והאישה שלך לעומת החובה המוסרית שלך כמורה בכיתה שאמור לשמור על תלמידיו שהרי בסופו של דבר הורים סומכים עליך והפקידו בידך את היקר להם מכול.

 

מסוג הדילמות האלו שמה שלא תעשה ואיך שלא תהפוך את זה, אף פעם לא תקבל את ההחלטה המושלמת. פשוט כי בסרט הזה היא לא קיימת.

.

וכל המחשבות הללו, צפו ועלו לי לפני חודש, כאשר שמענו על הטבח בתיכון מרג'ורי סטונמן דאגלס בפארקלנד, פלורידה שבו נטבחו 17 תלמידים במשך מסע ההרג שנמשך 3 דקות.

 

ואז הגיעו הידיעות על הירצחו של מורה יהודי בשם סקוט ביגל הי"ד שהגן בגופו על תלמידיו בכך שפתח להם את דלת הכיתה ובמקום לקפוץ לתוכה ישר ולהציל את עצמו, חשב קודם על תלמידיו, כיוון אותם לעבר הכיתה עד שהכדורים של ניקולס קרוז הרוצח תפסו אותו והרגו אותו.

 

משערים שגופתו של ביגל ששכבה בפתח הדלת, היא זו שגרמה לקרוז להמשיך הלאה ולעבור אותה מאחר שלא חשב שיש בכלל תלמידים בכיתה.

*

ובניגוד לשאר האנשים שקוראים את הכתבה וממשיכים הלאה, הרגשתי תקוע, שואל את עצמי שוב ושוב את אותה השאלה:

"נו, וחלילה אם היית בסיטואציה הזאת, איך אתה היית מגיב?"

וככל שאני חושב על השאלה המטורפת הזו, אני מגלה שאין לי שמץ של מושג. בחיי. ואולי יש הבדל בין מורה רווק למורה נשוי עם ילדים? ומה לגבי ביגל שהיה כבר מאורס?

*

ושוב חזרו המראות מהפיגוע בבית הספר במעלות שהתחרש ב15 במאי 1974 ונרצחו בו 22 בני ערובה בנוסף לחייל צה"ל שנהרג, וכותרות העיתונים שזעקו באדום: "ילדה בת ערובה כתבה יומן - התלמידים רועדים והמורים נעלמו". ו"תלמידה מאשימה: המדריכים קפצו מן החלונות והפקירו אותנו למוות".

 

אבל תכל'ס, בינינו, אלו בדיוק המקרים שאין לך אפילו את הזכות או היכולת לשפוט אף אחד כי לך תדע מה אתה היית עושה במקומם. אנחנו חברה שמקדשת את החיים ומצד שני מעריכה גבורה ומעשים הרואיים אבל מי יכול לחשב את החשבונות הללו?

תלמידים הרוגים לעומת ילדים שהיו נהפכים ליתומים ונשים לאלמנות בעקבות מעשי הגבורה? ואולי לזה בדיוק התכוונה הגמרא במסכות יומא, דף פב עמוד ב כשכתבה כבר:

 

"מאי חזית דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי...".

 

כלומר מניין לך שהדם שלך אדום יותר, אולי דמו של חברך אדום יותר. כלומר: מניין לך שחייך חשובים יותר, אולי חיי חברך חשובים יותר.

 

אם אמרו לאדם להרוג את חברו, ואם לאו יהרגו אותו - אסור לו להרוג, אף אם ישלם על כך בחייו, שכן אין שום וודאות שדמו אדום יותר - כלומר: חשוב יותר - מדמו של חברו, ועל כן אין הוא יכול להציל את חייו במחיר חיי חברו. (מתוך 'ויקישיבה(

*

ואולי בסופו של דבר, יש לנו כאן עוד דוגמא למקרה בחיים שאין בו שחור ולבן אלא רק תהייה מלווה בסימן שאלה ענק שכולנו מתפללים רק שלא נצטרך אף פעם למצוא לו תשובה.

איך אמר הפסיכולוג אלפרד אדלר:

"אל תברח מפני הפחדים שלך, תמיד רוץ לעברם."

רק שאדלר ככל הנראה שכח לציין האם הוא התכוון גם במחיר החיים שלך.

 

לעילוי נשמת חמשת הקורבנות היהודים של הטבח בפלורידה:

אהרון פייס, מדו פולאק בת ה-18, ג'יימי גוטנברג בת ה-14, אלקס שכטר בן ה-49, סקוט ביגל בן ה-35 ואליסה אלחדף בת ה-14.

12/3/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub