רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תובנות מהחיים

להורי הילדים במחלקה הפסיכיאטרית

י׳ באדר ה׳תשע״ח י׳ באדר ה׳תשע״ח 25/02/2018 | מאת Tzvi

אתם הגיבורים שלי.

אני אחות במחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים לילדים. לפני כן, הייתי אחות במחלקה אונקולוגית לילדים. ראית ושמעתי הרבה דברים, ביניהם אם אחת שבתה אושפזה לאחר ניסיון התאבדות. גופה הרזה והחיוור של הנערה שכב רפויות על האלונקה, פרקי ידיה היו עטופים בתחבושות. אמה נאנחה ואמרה לי, "זה כל כך קשה. כל כך מפחיד. וכל כך... בודד".

כל מחלה היא קשה. ילדים אמורים להיות בבית, לא בבית חולים. המחשבה, "הילד שלי בבית חולים" היא מטלטלת. הגוף הקטן שלהם פשוט לא מתאים למיטת בית החולים הגדולה.

אבל במחלקת הילדים ה"רגילה" ניתן לחוש בקשר החזק בין הורים לילדיהם, קשר של אהבה ושל הזדקקות הדדית. "אני אוהב אותך. אני כאן. הכל יהיה בסדר". דמעות הכאב זורמות בחופשיות; הן מובנות לחלוטין ואפילו מתקבלות בברכה. בדרך כלל יש שפע של תמיכה מקרובי משפחה ומחברים.

כאן במחלקה הפסיכיאטרית, ההורה שומע את בתו הכעוסה אומרת, "אני שונאת אותך. למה הבאת אותי הנה? למה לא נתת לי פשוט למות?" אין איש לצידו שילחש, "היה חזק- הכל יהיה בסדר". הוא נותר לבד לחלוטין, לא רק עם הפחד והכאב, אלא עם טינה, אשמה ובושה.

במחלקה ה"רגילה", הילדים שמחים כשהם מקבלים מתנות, בלונים, כרטיסים המאחלים להם החלמה מהירה. השמחה שלהם ממלאת את לב הצופה בשמחה ויוצרת מקום לאהבה ונתינה נוספות.

במחלקה הפסיכיאטרית מה ששומעים זה, "קרעתי את הכרטיס שלהם לחתיכות! כולם משקרים. אני יודעת שלאף אחד לא באמת אכפת ממני". מילים שמכווצות את הלב ומוציאות את הרוח מהמפרשים.

במחלקה ה"רגילה", ההורים משיבים בחמלה לתחינות ילדיהם ללכת הביתה. "בקרוב, בקרוב תלך הביתה. כולם מחכים לך".

אבל במחלקה הפסיכיאטרית, בתגובה לדרישה הזועמת של "תוציאו אותי מכאן!", ייתכן שהמחשבה שחונקת את הגרון היא "לא בטוח שאני רוצה שתחזרי הביתה".

ואז יש את השיפוטים של אנשים שרואים רק את החוץ ולא מבינים את התמונה הכוללת. הם אולי רואים שיער שמנוני, בגדים מוזנחים ושמים לב לריחות הגוף ושואלים בעדינות, "למה את לא יכולה לגרום לה לטפל בעצמה?" או שהם עדים להתפרצות הילד שלך באמצע החנות – "אני שונא אותך. את אף פעם לא קונה לי שום דבר!" – ומייעצים בחוכמה, "איך את יכולה לתת לבן שלך לדבר אלייך ככה? את צריכה ללמד אותו לדבר בכבוד לאבא ואמא שלו. זה לא רעיון טוב להיכנע לדרישות שלו". או שהם עשויים אפילו לנסות ללמד את הילד שלך לקח.

הם לא יודעים כמה מאמצים אתם ההורים משקיעים. הם לא יודעים על מטר הצרחות, ההתקפות הגופניות והמילוליות שמשאירות אתכם בהרגשה של קורבן ומתעלל בו-זמנית. הם לא יודעים על מתקפת ההאשמות: על כך שאתם הורים רעים, לא אכפתיים, לא אוהבים, אנוכיים... מה שמותיר אתכם בהרגשה של זעם, ייאוש וחוסר אונים, הכל בו-זמנית. הם לא יודעים על השקט הסמיך שאופף הכל בשעה שילדכם קמל מהיעדר שמחה.

הם לא מבינים כמה מהאנרגיה שלכם מתועל לבקרת נזקים, לכיבוי שריפות, שלא לדבר על כך שיש לבצע את כל שאר המשימות של חיי היומיום – בבית, בעבודה, בקהילה – וכל זאת תוך שמירה על חזות "נורמלית" מול העולם החיצון.

מי יכול להעריך את המאמץ האדיר שלכם להתעלות מעל הכעס והפגיעה שלכם ולאהוב אותם כפי שהייתם אוהבים ילד חולה "רגיל"? הכל נשאר חבוי, ידוע רק לאלוקים.

ילדיכם סובלים ממחלה, מחלה מגבילה שמשפיעה על כל בני המשפחה. אולם רק אתם מרגישים כמה בושה יש במחלה זו. אתם אולי נבוכים לספר לחבריכם לעבודה, לשכנים, לחברים, ואפילו לקרובי משפחה. אתם אולי מתביישים לומר את שם ילדכם בקבוצות תפילה. אינכם רוצים לעורר שאלות או רכילות סקרנית.

אז אף אחד לא מציע לבשל בשבילכם, לשמור על הילדים האחרים, אוזן קשבת או כתף תומכת. ואז זה נשאר קשה, מפחיד ובודד.

ייתכן שעדיין דרך ארוכה לפניכם כדי להשלים עם עצמכם, עם הילד/ה שלכם, ועם אלוקים שבאופן בלתי מוסבר יצר מצב זה בדיוק למענכם. ייתכן שאחרים רואים את פניכם העצובות, העייפות וההמומות לעיתים, אולם האל רואה את הרוח העוצמתית שלכם שמתמידה ולא מוותרת... אתם ממשיכים לנסות תרופות שונות, סוגים שונים של טיפולים, גישה שונה... אתם עדיין שם למענם כיוון שהם הילדים שלכם.

הרגשתי צורך עז לכתוב לכם, הורי הילדים המאושפזים במחלקה הפסיכיאטרית, ולומר לכם:

אתם מדהימים.

אתם אמיצים.

אתם אכפתיים, נפלאים וחזקים.

ואתם עושים עבודה נפלאה רק מעצם הנוכחות שלכם. אולי שכחתם כיצד נשמעות מילים אלה, ייתכן שאינכם מסוגלים לייחס אותן לעצמכם, ייתכן שאתם לא מבינים אותן או לא מאמינים בהן, אולם אני אומרת אותן כיוון שאני יודעת שהן נכונות.

ואם אף אחד אחר איננו משבח אתכם, אני כאן כדי להצהיר קבל עם ועדה: אתם הגיבורים שלי.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן