לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: בא
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




7 ימים  אחרי 104 שנים

7 ימים אחרי 104 שנים

מחשבות במלאת שבוע לפטירתו של הרב שטיינמן.

מאת

איזה מדהים זה יכול היה להיות לו היו מקיימים, לשבוע אחד, אפילו רק ליום אחד, את צוואת הרב שטיינמן כפשוטה. אני לא נכנס בכלל לדיון ההלכתי, בשביל זה יש פוסקי הלכה, אבל תארו לעצמכם שלמחרת פטירת "גדול הדור" היו מפרסמים בכל העיתונים רק תמונה גדולה של הצוואה בכתב יד. זהו. המודעות הגדולות מהישיבות, מהכוללים, מהרשויות המקומיות, מקוקה קולה וממטרנה היו מודפסות בכל העיתונים רק בתום השבעה. וכך גם ברחובות בני ברק וירושלים - אין מודעות אבל, יש רק אבל. וואו. זה יכול היה להיות כל כך עוצמתי, עמוק ושקט. חזק יותר מכל מאמר שהתפרסם השבוע עליו.

לא יודע אם מה שאכתוב עכשיו עולה בקנה אחד עם הסעיף הראשון, אבל גם זאת מחשבה שעברה לי השבוע בראש: כמה טוב עשו אלה שהוציאו את הספרים על הרב שטיינמן כבר בחייו. באופן אישי אני ממש חב להם הכרת הטוב. לא הכרתי את הרב שטיינמן מקרוב, אבל בזכות כמה ספרים שיצאו עליו בשנים האחרונות נחשפתי לגודל אישיותו. נכון, זה קצת מוזר הטרנד החדש הזה, שמוציאים ספרי סיפורי צדיקים על גדולי ישראל בחיי חיותם, אבל מצד שני זה נותן לנו הזדמנות לקבל השראה והשפעה, ובעיקר חמימות, מדמויות מופת בשר ודם. ולו מעצם הידיעה שהם חיים בתוכנו. ברור שלקרוא סיפורים על רבי טרפון ואמא שלו ב'כה עשו חכמינו' זה מחזק, ובטח שלקרוא על צדיקים מהדורות האחרונים כמו למשל ר' אריה לוין, אבל תמיד אתה אומר לעצמך "טוב, זה היה פעם, בעידן אחר, לא ממש רלוונטי לחיים שלי. היום כבר אין בית חולים למצורעים". לעומת זאת, כשאתה קורא על מישהו שחי עכשיו – זה סיפור אחר. אני זוכר איך התרגשתי לראות את הרב שטיינמן בכינוס של ארגון 'לב לאחים' לפני כשנה, כמה ימים אחרי שסיימתי לקרוא את הספר שנכתב עליו, 'בצִלו חִמדתי; במהלך השנים ראיתי אותו קודם בשלל אירועים ציבוריים, אבל הפעם זה היה אחרת לגמרי. ידעתי לפני מי אני עומד. זה היה אומנם בשלב של חייו שבו הוא כבר לא היה נגיש לשאלות ושיחות אישיות, לצערי, אבל אפילו רק לראות אותו נתן לי המון. וגם עכשיו, אני מרגיש קצת פחות החמצה ממי שגילה את הרב שטיינמן רק השבוע. איך אמר לי מישהו כזה: "היו לי מאה וארבע שנים להכיר אותו, אבל זה קרה יום אחרי פטירתו, לא חבל?".

בכל מקום התפרסמו בימים האחרונים תמונות של הדירה הדלה של הרב שטיינמן. המיטה שלו, המטבח שלו, השולחן שלו, השרפרף שלו. אנשים הניחו את הספר שמאחד ביום-יום את כל עם ישראל, דתיים, חילוניים, שמאלנים, ימניים – קטלוג איקאה 2017 – ועברו לכמה רגעים להום סטיילינג אחר לגמרי. גם בתקשורת החילונית אפשר היה לשמוע התפעלות מהעובדה שבה בתקופה של נהנתנות ואפילו שחיתות, יש מנהיגים שחיים כך . אבל בינינו, הכי קל לדבר על הסגפנות. אנחנו הרי לא נקבל על עצמנו לישון על מיטת סוכנות, או ללמוד כל היום על כיסא בלי משענת. הרב שטיינמן גם לא תבע זאת מאף אחד. הוא לא דרש מבני דורו לאמץ את דרגות הפרישות שלו. לדעתי הדבר הכי מאתגר במורשתו – ואת זה הוא תבע מאיתנו ובגדול – הוא המלחמה בכבוד. המאבק של הרב בכבוד היה חסר פשרות. הוא לא החמיץ אף הזדמנות לתקוף את האגו באשר הוא. הסרטון המפורסם "גאווה, גאווה, גאווה" הוא רק רגע מצולם אחד, מתוך אינספור דיבורים ונזיפות ועקיצות ובדיחות (ואיזה חוש הומור היה לו! חבל על דאבדין) סביב הנושא הזה. וכאן, אני מודה, היה לי קצת קשה השבוע, כי נדמה לי שבדור שלנו כולנו צריכים כבוד והערכה בשביל המוטיבציה לעשות משהו. בעצם, מה אני מדבר על הדור? אדבר על עצמי: בלי הרצון בכבוד ובמעמד, הייתי טורח לכתוב כאן טור כל שבוע? אלא מה תגידו? פרנסה? נכון, גם, אבל פרנסה היא לא סיבה מספקת למאמץ למלא עמוד שלם בתוכן בכל שבוע מחדש, ובטח שלא לקום בחמש בבוקר ולהכין תוכנית רדיו. יש עבודות קלות יותר, וגם מכניסות יותר. אז מה, מבחינת הרב שטיינמן זה לא בסדר? זה גאווה-גאווה-גאווה? ובכלל, מה עם "גדלות האדם", התפיסה הרווחת בעולם הישיבות מאז ימי הסבא מסלבודקא, שחינך את תלמידיו להכרת גדלותם ככלי לעלייה רוחנית? האם הרב שטיינמן דרש מכולנו להיות תולעת ולא איש, בזויים ושפלים?

זה הטריד אותי כמה ימים, עד שפניתי לידידי חיים ולדר. הסופר והמחנך המפורסם גם זכה להיות קרוב לרב שטיינמן באופן אישי, וגם נראה לי שהוא יודע דבר או שניים על נפש האדם. תסביר לי, ביקשתי ממנו, מה אנחנו צריכים לקחת מהרב לחיים שלנו, ולחיים של הילדים שלנו? הרי אין דבר שאנחנו רוצים שיהיה לילדים שלנו יותר מביטחון עצמי. "

בוודאי שביטחון עצמי הוא דבר חשוב בחיים", ענה לי ולדר, "אבל ביטחון עצמי זה קודם כול לדעת את מקומך האמיתי. אם יש משהו שמייחד את הרב שטיינמן, ושאם כל אחד מאיתנו יאמץ אותו על פי דרגתו זה יהפוך את חייו למאושרים – זוהי מידת הענווה. אתן לך דוגמה נפלאה ששמעתי ממנו: יום אחד סיפר לי שהגיע אליו אדם, כולו מלא תלונות כרימון על מקום עבודתו, על התנאים, על המנהלים ועוד טענות מטענות שונות. אותו אדם אינו מעלה על דעתו, אמר לי הרב, שכבר שנתיים שלמות ההנהלה באה אליי להתייעץ אם לפטרו, ואני מתאמץ ומוצא בו את נקודות הזכות ומונע מהם לעשות זאת. הנה לך אדם שאינו יודע את מקומו". ולדר המשיך: "אנשים מחפשים עצות איך להיות מאושרים. אם יש עצה טובה אחת לכל דבר ולכל עניין – לשמחת חיים, לשלום בית, להצלחה בפרנסה, לעסקים וגם לחינוך הילדים – זה לאמץ את הנהגתו האישית של הרב כפי שבאה לידי ביטוי בצוואתו. לדעת את מקומנו ואף להמעיט קצת מערך עצמנו, לא כדי לחוש חוסר ביטחון עצמי, אלא כדי שלא לאמץ עודף ביטחון, שיכשיל אותנו מול הקרובים לנו וגם מול הרחוקים. מה שמכשיל בני אדם יותר מכול הוא ראייה לא נכונה של מקומם. זו הסיבה שבני אדם מתקוטטים עם שכנים (ומפסידים את היכולת לבנות ולהעלות את ערך דירתם), מאיימים בהתפטרות (ואז האיום מתקבל) או אפילו נותרים על מקומם אבל מלאים במרמור ובתחושת קיפוח, שהורסים את איכות חייהם. גם בשלום בית, אם בני אדם היו אומרים לעצמם 'איך זכיתי באישה כל כך טובה ונפלאה, הרבה יותר ממני' – הם באמת היו ותרנים יותר והולכים לקראת השני. ואם גם בת הזוג תתנהג כך, אז בכלל, יש לך מתכון מושלם לחיים של אהבה ואחווה ושלום ורעות... "זה מה שבעצם אומר לנו הרב שטיינמן בצוואה: אתם רוצים להיות מאושרים כפי שאני הייתי? אתם רוצים לשמוח בחלקכם? אתם רוצים להימנע מכל ריב ומדון? תמעיטו קצת בערך עצמכם. אבל באמת. גם אם כולם משבחים ומקלסים אתכם, תאמרו לעצמכם בשקט 'אנשים טועים בי, הרי אני לא באמת כזה מושלם כפי שאנשים חושבים'. אין בכל זה סתירה לביטחון עצמי ולדימוי אישי חיובי. להפך. רק מי שבטוח בעצמו, יכול להרשות לעצמו להכיר את מקומו ולראות באחרים דברים יותר טובים, מבלי שזה יפגע בדימוי העצמי שלו".

נראה לי שהבנתי. אם לסכם את כל הדברים שאמר ולדר, הייתי אומר כך: לא להוריד את הראש. להפך, לדעת את ערך עצמך. אבל כן, בהחלט להוריד את האף. וזה לפעמים קשה יותר מלישון על מיטת סוכנות.

מתוך הטור השבועי ב"בשבע".

24/12/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub