לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




בשמחות

בשמחות

מסקנות ראשוניות מבר-מצוה ראשונה.

מאת

לפני שנה בדיוק, ביומולדת 12 של בננו הבכור, לקחנו אותו לקפה גרג, הזמנו פרוסת עוגת קצפת עם זיקוק, ושאלנו אותו בחגיגיות איך הוא רואה את הבר מצווה שלו.

התשובה של הילד הפתיעה הן את האב שדמיין אירוע של אלף איש, והן את האם שהסכימה להתפשר על אירוע מצומצם של חמש מאות. “האמת שחשבתי על זה”, הוא ענה,

“נראה לי שהכי יפה יהיה אם נעשה את זה בסלון שלנו בבית”.

חשבנו שזה מין הומור כזה של בני 12 .אבל אז הוא התחיל לעשות את החשבון של סידורי הישיבה:

“אולי יהיה קצת צפוף, אבל אפשר לקחת כיסאות מהשכנים. בסך הכול זה לא כזה הרבה: סבא וסבתא משני הצדדים זה ארבעה אנשים, סבתא רבתא זה עוד אחת, האחים הקטנים זה עוד ארבעה, יש את הדודים, ואת החברים שלי מהכיתה, את המורה, את המנהל, סגן המנהל...”.

קטעתי אותו רגע לפני שהגיע לשרת של בית הספר ואמרתי שהרעיון של בר מצווה בבית באמת נשמע לי מקסים, אינטימי כזה, ממש מיוחד.

לכן הוא מוזמן לעשות בר מצווה כזאת לבן שלו בבוא העת. אשמח לבוא כסבא ולשבת על כיסא מהשכנים. אני, לבן שלי, עושה בר מצווה גדולה.

כלומר, מה זה גדולה, בסדר, לא אלף איש, אני מבין, אבל גם לא בפורום שידרוש מאתנו לצרף את המלצרים כדי שיהיה לנו מנין.

אני פשוט לא מסוגל לעשות שמחה בלי להזמין את כל מי שחלף אי פעם על פניי. לא יודע, זה נראה לי סנובי כזה.

עד היום אשתי זוכרת לי איך הזמנתי לחתונתנו את הסנדלר משכונת הבוכרים שהוסיף לי חור בחגורה החדשה שבוע לפני. עכשיו היא הצליחה לגייס גם את הילד לצד שלה.

בסופו של דבר תורת המשחקים הוכיחה את עצמה בענק: מתווה הסלון (הפיקטיבי, כן?) גרם לי לרדת בסופו של דבר מאלף מוזמנים ל...250 , כשאחוז משמעותי מהמספר הזה הוא קרובי משפחה מדרגה ראשונה.

במבט לאחור אני אסיר תודה להם. הם צדקו ואני טעיתי. כלומר, אני לא יודע איך היה נראה אירוע של אלף איש, אבל פתאום כשאתה באמת נמצא רק בקרב בני משפחתך, קומץ חברים קרובים מאוד וכמה אנשים שאתה עובד איתם ביומיום, התחושה היא אחרת לגמרי. איך אמר לי חבר שראה שאני מתחיל להתברבר עם מעגלי המוזמנים? “יש חתן לבר מצווה הזאת. למה שלא תזמין רק אנשים שמכירים אותו?”. וואו. איזה רעיון פשוט, איך לא חשבו על זה קודם?

תראו, אני לא רוצה לפגוע בפוליטיקאים ואישי ציבור, ובטח שלא בילדיהם היקרים, אבל לא פעם ולא פעמיים השתתפתי בשמחות המוניות כאלה, שבהן לי ולאורחים רבים אחרים לא היה מושג אם אנחנו מצד החתן, מצד הכלה או שזו בכלל בת מצווה.

אחרי שנושא המוזמנים הוכרע סוף סוף, הצעד הבא הוא להתחיל לשלוח הזמנות. וכאן יש חתיכת דילמה. קונפליקט בין שני ערכים מתנגשים: סנטימנטליות מול פרקטיות. האם לטרוח להדפיס הזמנות מעוצבות על נייר מונקן פיור (קרם) 300 גרם, או שבין כה וכה כולם מקבלים היום מידע בווטאספ או במייל, ובין כה וכה אין דואר פעיל בימינו במדינת ישראל, אז למה לטרוח.

אז ככה: קודם כול, בחודש האחרון גיליתי שבניגוד לשמועות, יש ויש דואר בישראל. הוא עובד מצוין.

יום-יומיים אחרי שנשלחו ההזמנות הן הגיעו לכל היעדים, כולל חוות מעון.

אלא מה? לאנשי דואר ישראל נמאס כנראה לשנע מכתבים במחיר של בול רגיל. הם בעצם אומרים “רוצה שנעבוד? אין בעיה. אנחנו מסכימים להזיז את עצמנו בשבילך, אבל רק במחיר של ארבעה וחצי שקלים למעטפה בדואר 24 .

אם תקנה בול רגיל, אנחנו נשמור את ההזמנות היפות פה בשק, שינוחו שבועיים-שלושה”.

ועוד דבר גיליתי: יש חברת דואר חרדית, שפשוט קמה כדי לתת מענה למחדל של הדואר הרשמי.

קוראים לה, אתם שומעים נכון, “היימישע פוסט”, והיא עושה עבודה לא רעה בכלל. רק אני באמת לא מבין מה נסגר עם היימישע דואר ישראל. איך השערורייה הזאת עוברת בשקט.

טוב, בין השורות אתם מבינים כבר שלא הסתפקנו בהזמנה וירטואלית. ברור. הזמנה היא לא רק הזמנה. היא דוקומנט מרגש עם השם של חתן הבר מצווה - ועם איזה פסוק או משפט יפה ומרגש,

וכל הדבר המרגש הזה תלוי על הרהיט הכי מרכזי בבית - המקרר. הילדים נתקלים בו כשהם מוציאים חלב לקורנפלקס, המבוגרים בבואם לגנוב גלידה בלילה,

וכולם חיים את האירוע המשמח ימים רבים לפניו ובדרך כלל גם ימים רבים אחריו. איך יכולנו לוותר על זה?

מה, נשאיר את המקררים של קרובינו וידידינו רק עם דו”חות חנייה ורשימות לרמי לוי?

אז שלחתם את ההזמנות, חלפו שבועיים-שלושה, ועכשיו המשפחה כולה נכנסת לתקופה מטלטלת. תקופת ההמתנה.

האירוע ממש עוד כמה ימים, האולם או הקייטרינג רוצים לדעת כמה מנות בדיוק להזמין, וחוץ מכמה אורחים מסודרים מדי (שדורשים לקבל בדואר רשום עם אישור מסירה מסמך עם הסברים מפורטים על סידורי החניה באולם), אף אחד לא חוזר אליכם עם אישור הגעה.

אלה ימים קשים. כף הקלע. אתם לא יודעים איזו אופציה יותר מפחידה.

לילה אחד אתם מתעוררים שטופי זיעה קרה כי חלמתם שאיש לא בא וכל השולחנות עמדו ריקים,

ולילה אחר אתם לא נרדמים מחשש שכל המוזמנים יבואו ותיתקעו בלי מספיק מקום ואוכל.

והכול בתקופה עמוסה בלחצים של מיליון סידורים של הרגע האחרון. בדיוק כשצריך לחזור לחייט עם הילד הקטן, כי הסיכה שהוא סימן איתה את גובה המכפלת במכנסיים נפלה וצריך למדוד מחדש.

ובכן, גבירותי ורבותי, אני רוצה לתת לכם עכשיו סגולה נפלאה שבעזרת השם תעשה רושם גדול ותשפיע עליכם רק טוב בשמחותיכם ובכלל.

גשו עכשיו למקרר המדובר, והסתכלו על ההזמנות שתלויות עליו.

אני יודע, יש אירועים שקשה להתחייב מראש שתגיעו אליהם ואתם חוששים שסתם ישמרו לכם מקום (ואז שמכם יתנוסס לדיראון עד סוף הערב על השולחן בכניסה לאולם עם הפתקיות העזובות של שמות האורחים שאישרו הגעה אך לא עמדו במילתם).

אבל הרי תלויות שם, ממש ברגע זה, גם הזמנות לאירועים שאתם יודעים, בוודאות שאין למעלה ממנה, שלא תגיעו אליהם.

כי אתם בחו”ל, כי יש לכם שמחה אחרת, כי יש לכם אזכרה (איזה כיף, אירוע שלא צריך להביא אליו צ’ק ואין בו מוזיקה מחרישת אוזניים!) או סתם כי לא בא לכם ללכת.

אכפת לכם להודיע, ממש עכשיו, לבעלי השמחה שלצערכם אתם לא באים?

לדעתי, המעשה הקטן הזה עשוי לשמח אותם אפילו יותר מאשר אם תגיעו לאירוע.

מתוך הטור השבועי ב"בשבע".

19/8/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub