לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מתנת האחריות

מתנת האחריות

ללמד את ילדינו לגדול באמת.

מאת

הבן שלי סיפר לי בדיחה שהוא שמע בבית הספר.

"אני לא רוצה ללכת היום לבית הספר", אומר הבן לאמו. "כולם שם עושים לי בעיות – הילדים מציקים לי והמורים מתעללים בי".

"אני מבינה", עונה לו אמו באהבה, "אבל אתה חייב ללכת. אתה המנהל."

לכולם יש ימים (שבועות, חודשים) כאלה – גם לילדים וגם למבוגרים, ובכלל לא משנה אם התפקיד שלנו הוא ללמוד או לעבוד לפרנסתנו, אם אנחנו עובדים בחברה או במלכ"ר. חלק מהצמיחה האישית, חלק ממה שאנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו ואת עצמנו, הוא לקבל את המציאות הזאת.

ילדים מדמיינים שכאשר הם יסיימו את לימודיהם בתיכון, הם יוכלו ליהנות סוף סוף מחלומם לחיות חיים נטולי דאגות. רק ההורים שלהם יודעים עד כמה חלומותיהם רחוקים מהמציאות.

אסור לנו לשכוח שהדבר שעלינו לחנך את ילדינו להתרכז בו – הוא הברכה והזכות בחיים מלאי אחריות.

למרות שאולי אנחנו לא תמיד מרגישים כך, אנחנו בכל זאת רוצים להתקדם ולהצליח.

אנחנו זקוקים למשימות ותפקידים. אנחנו צריכים אחריות ומחויבות כדי להרגיש שאנחנו עושים משהו עם החיים שלנו, שאנחנו משתמשים בכישרונותינו ולא מבזבזים אותם.

רוב האנשים מופתעים לגלות שלמעשה המנכ"ל חופשי פחות מעובדיו השכירים. מכיוון שכשהוא עוצר הכל עוצר יחד איתו, יש לו (או לה!) אחריות רבה יותר, וכיוצא מכך גם יותר הנאה ושכר.

טוב לבסס את הבנה הזאת כשעדיין צעירים. היא תעזור לילדינו לשמור על מוטיבציה.

אפילו המנהל מהבדיחה עדיין יעדיף להיות המנהל ולא אחד מהמורים שלו. איך אני יודעת? מפני שהוא יכול בקלות לוותר על תפקידו ולחזור ללמד. אבל הוא בוודאי עבד קשה והשקיע זמן רב כדי להגיע למעמדו. זאת עובדה שאנחנו רוצים אחריות, ושאנחנו מכירים בה כהזדמנות לצמיחה ולפיתוח האישיות. נדיר מאוד למצוא אדם שבוחר לרדת בדרגה במקום לקבל קידום.

כן, הרבה פעמים לא בא לילדים שלנו לקום בבוקר ללימודים. הם טוענים שהם "בחיים לא יצטרכו להשתמש בנוסחאות הכימיות האלה", ש"המורה גרועה", וש"כל הילדים בכיתה שלהם מעצבנים", ואולי הם צודקים.

אבל הם בכל זאת צריכים לקום וללכת. על האדם לקבל אחריות לא רק כשהכול הולך בקלות. קבלת אחריות היא גם כשקשה, כואב, מתסכל, מאתגר... אז יש משמעות לרגש האחריות שלנו, אז אנחנו צומחים. המנהל ההוא לא יכול לחשוב רק על עצמו. הוא היה צריך לחשוב על כל העובדים והתלמידים שלו, שתלויים בו. והוא לא יכול היה לאכזב אותם.

וכך גם אנחנו צריכים לנהוג. יצרנו עולמות שבהם אנשים רבים תלויים בנו – בני זוג, הורים, ילדים, מעסיקים, מועסקים, חברים לעבודה. אנחנו לא יכולים לעשות כל מה שבא לנו, והאמת היא שגם לא היינו רוצים. הרי בסופו של דבר האדם שהכי לא היינו רוצים לאכזב הוא את עצמנו.

3/3/2013

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-5 דיונים

(5) אנונימי, 7/3/2013 22:41

thank you!

How is the way not to disappoint oneself? Many students tent to give up responsibility with out interest. Perhaps the choice to grow can be introduced in a tempting way? Its gives great pleasure to grow within. amen we should all be merited to the real joy of life and living :)

(4) אנונימי, 7/3/2013 15:10

תודה על המאמרים הנפלאים והקולעים שלך

אני מאוד נהנית לקרוא.

(3) חנלה, 5/3/2013 20:34

דיבר אלי!

תודה רבה מסר חשוב בדיחה מעולה

(2) חיים, 5/3/2013 12:55

לא תמיד הפתרון מתאים לכולם

הכתבה יפה ומרתקת והיא מעבירה מסר חשוב ומעניין את הפתרון תיצור אתה, לפי היכולת שלך ובהתאמה לילד. הרי כבר אמר החכם "חנוך לנער על פי דרכו"

(1) יאיר, 5/3/2013 11:01

המסר חשוב מאד. חסר פלפל ומלח במאמר המכובד...

הכותרת מגרה. הבדיחה מצויינת המסר חשוב.. אבל חסר איזה פנץ' איזה בום! ...משהו שאפשר לקחת לדרך. סתם לכתוב לי שאחריות זה חשוב... זה חסר אחריות...

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub