לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




אחרי החגים

אחרי החגים

איך להחדיר את עוצמתם של החגים לחיי היומיום.

מאת

אם אתם באמת רוצים ללמוד שפה זרה, הסוד הוא לא דיסקים במכונית או כל מיני תוכניות מיוחדות, אלא פשוט לצלול לתוך השפה החדשה. אחד הטרנדים בתקופת לימודיי בתיכון ובאוניברסיטה היה סמסטר קיץ בצרפת. התלמידים נחתו בתוך עיר צרפתית, וללימודים שהועברו בצרפתית. במסגרת כזאת, לימוד הצרפתית הפך להיות כורח ולא אפשרות, ושליטה בסיסית בשפה הושגה מייד.

רעיון האולפנים בארץ מושתת על אותה גישה – צלילה מוחלטת לתוך השפה העברית, אם כי הרבה פעמים לומדים באותה כיתה כל כך הרבה תלמידים בעלי שפת אם משותפת, שהאפקט מיטשטש. עולים חדשים שמצטרפים לצה"ל עוברים במהירות אולפן לא רשמי, וצוללים לעברית כשבשונה מבמקרים אחרים, דיבור והבנה של השפה עלולים להיות (כמעט פשוטו כמשמעו) עניין של חיים ומוות. וכך הם לומדים לדבר עברית שוטפת – לפחות בכל מה שקשור לפקודות הרלוונטיות.

בכל פעם שאני עוברת את תקופת החגים, אני מרגישה שמדובר בתהליך דומה. אם נחשוב על ההכנות הרוחניות באלול שהולכות ומתעצמות ככל שמתקרבים לראש השנה, יחד עם ההכנות הגשמיות (הרבה תכנונים, קניות, בישולים) שמתקדמות באותו נתיב, יש לנו בערך שבעה שבועות של 'צלילה', שלושה מהם עוצמתיים במיוחד. שום דבר אחר לא קיים: מפנים את הארוחה האחת, בדיוק בזמן כדי להתחיל ולהכין את זו שאחריה. חוזרים הביתה מהתפילה למנוחה קצרה, בדיוק לפני שהתפילה הבאה מתחילה. העולם החיצוני מיטשטש, ומקבל גוון רך כמו של תמונות ישנות. הוא לא ממש מציאותי.

כל מה שחשוב הוא החגים, וזה נפלא. אולי קצת מעייף (במיוחד השנה שהיה שבת-חג-שבת-חג) אולם בכל זאת נפלא. במשך התקופה המיוחדת הזאת אנחנו חיים במישור שונה, וכשהיא מסתיימת, למרות שאולי "היה לנו מספיק", אנחנו מאוכזבים, עצובים ומדוכדכים. אם אחרי שבת אחת אנחנו זקוקים לנחמת ניחוח הבשמים בהבדלה, אחרי החגים אנחנו זקוקים לחנות בשמים שלמה. המעבר מטלטל. במיוחד אם הפקתם את הטוב ביותר מחוויית החגים.

היה קל להיות צדיקים בבית הכנסת, אבל מה עם העבודה?

אז איך מסתדרים? נראה לי שהפתרון הוא למצוא דרך להחדיר את הרוח והמידע שרכשנו בחגים אל שאר ימות (שבועות וחודשי) השנה. למצוא דרך לקחת את השיעורים שלמדנו, את הכיוונים בהם צמחנו, ולהכניס אותם לחיי היומיום.

קל להיות צדיקים בבית הכנסת. קל להתמקד בהעמקת הקשר שלנו עם אלוקים ביום כיפור. אבל מה עם שאר הזמן? מה עם הזמן שאנו מבלים במשרד? מה עם ים הכביסות והתשישות ושיעורי הבית וארוחות הצהריים? איך נוכל להיצמד לשיעורים שלמדנו? להתקדמות שעשינו? לקשר שהעמקנו?

הסכנה בקורס צלילה-שפתית היא שכאשר חוזרים אל ארץ המולדת ולרוטינה הרגילה, אין הזדמנויות לתרגל את מה שלמדנו. מהר מאוד, מיומנויות השפה החדשה שרכשנו, ייעלמו מחוסר שימוש. כדי לשמור עליהן, אנחנו חייבים להתאמץ, וליצור הזדמנויות ומצבים לתירגול. הדבר דומה בחיים הרוחניים שלנו. אם היה לנו מזל וחווינו צמיחה בתקופת החגים השנה, ודאי נרצה לשמור עליה.

נוכל ללמוד מלימודי השפה. בדיוק כמו שדוברי צרפתית חדשים צריכים להכניס את עצמם למצבים בהם יאלצו לדבר צרפתית, כך גם אנחנו צריכים להכניס את עצמנו למצבים שימשיכו לעודד אותנו לצמוח. אנחנו צריכים להקיף את עצמנו באנשים ששואפים לחיים מלאי משמעות, ולמצוא או ליצור את הסביבה הנכונה שבה נוכל לתרגל את מיומנויותינו.

אם אנחנו עובדים על תפילה, אולי אנחנו צריכים בית כנסת. אם אנחנו עובדים על חסד, אולי אנחנו צריכים להצטרף לארגון חסד שמקדיש עצמו לעזרת הזולת. אם אנחנו עובדים על לימוד, אולי אנחנו זקוקים לחברותא, צריכים להשתתף בשיעורים או לקבוע זמן ומקום ללימוד עצמי. כמה חבל יהיה לתת לכל אותן שעות של קניות, בישולים, אכילה, תפילה ולימוד להתבזבז.

14/10/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אביגיל, 16/10/2012 15:09

ממש ממש מחזק

אני חושבת שאת המאמר הזה כל אדם צריך לקרוא ולהפנים ממש מאמר יפה מחזק עם תוכן עמוק ומסר חזק ביותר שווה קריאה!!

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub