לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




חיי נישואין, וילדים

חיי נישואין, וילדים

שני שליש מהזוגות חווים ירידה באיכות מערכת היחסים ביניהם תוך שלוש שנים מלידת הילד הראשון.

מאת

כשני שליש מהזוגות רואים ירידה באיכות מערכת היחסים תוך שלוש שנים מלידת הילד הראשון, טוען מחקר עליו קראתי. מדובר בירידה משמעותית, והמחקר מפתח תיאוריות מדוע זה כך. אמנם  נכון ששאלות כמו: מי יקום בלילה (מי שאף פעם לא העמיד פני ישן כדי שבן/בת זוגו יקום לתינוק, שירים יד!) ומי יחליף את הטיטול הבא, יכולות להוות מקור למתח, עדיין אינני חושבת שהדבר יכול לתרץ את הסטטיסטיקה הדרמטית הזאת.

אני מאמינה שהשאלות האמיתיות הן, כיצד אנו מסתכלים כעת על הנישואין, כשיש לנו ילד? כיצד הבעל, ועכשיו האב, רואה את תפקידו החדש? כיצד האישה ועכשיו האם, רואה את תפקידה?

נראה לי שאיכות הנישואין יורדת אם אחד מהצדדים טועה ושוכח מהי מערכת היחסים המרכזית שלו.

פעמים רבות אמהות מרגישות שהאמהוּת הפכה להיות הציר המרכזי והיחיד בחייהן, ושהתינוק זקוק להן ביותר. אם הן חושבות בכלל על בעליהן, הן מחליטות שמכיוון שהוא מבוגר, צרכיו האישיים יכולים לחכות. אמנם זה נכון ברגע שתינוק צורח מרעב או כדי שיחליפו לו, אבל כעיקרון, זה לא נכון לשער שמבוגר כבר לא צריך אותנו. הצרכים של בן הזוג – או עדיף שנאמר, צרכי הנישואין – עדיין קודמים.

 עדיין צריכים לקבוע זמן עבור בן/בת הזוג. אני יודעת, הורים טריים (וותיקים) הם תמיד עייפים וחסרי שינה, אבל אם לא נדאג לנישואין שלנו, נהיה עייפים, חסרי שינה וגם בודדים!

 לנשים יש אינסטינקט שאומר להן שהן "יודעות הכי טוב" או שהן צריכות לעשות הכל בעצמן, והרבה פעמים הבעל נשאר עם ההרגשה של צופה מבחוץ, וגרוע יותר – גם חסר תועלת (תחושה שגברים מתעבים במיוחד). 

מצד שני, גברים צריכים לקפוץ למים ולהפגין השתתפות פעילה. גידול ילדים אינו אך ורק "תפקיד נשי", ובעלים/אבות צריכים להיות זמינים מבחינה רגשית ופיזית לנשותיהם וילדיהם (החלפת טיטול היא מיומנות גברית במיוחד- כמעט כמו להוריק את האשפה!).

בעלים רבים מקנאים בזמן ובתשומת הלב שהתינוקות מקבלים

לגברים יש התמודדויות משלהם. פעמים רבות הם צריכים להילחם במגבלות הראשוניות של תפקידם (במיוחד אם נשותיהם מניקות) ובקנאה. כן, קראתם נכון. למרות שכמעט ולא מודים בכך, בעלים רבים מקנאים בזמן ובתשומת הלב שהתינוקות מקבלים, זמן שלדעתם הוא על חשבונם. הם לא תמיד טועים... אבל הם צריכים להיות מודעים לרגש, ואז לעבור לחשיבה מציאותית יותר, ואעז לומר, נאורה יותר.

כמו כל הבעיות בנישואין, גם הבעיות האלה נפתרות דרך מודעות, שיחה ומאמץ. ומכיוון שחכמים אומרים שיש שלושה שותפים ביצירת הוולד – האם, האב וא-לוהים – לא יזיק לגייס גם את העזרה של האלוהים.

חשבו על ההורות כעל הרפתקה/אחריות/אתגר נוסף ששניכם יוצאים אליו ביחד. הקדישו (לפחות) 10-15 דקות ביום כדי לשוחח, להתחבר. אפילו אם עיניכם חצי עצומות, המאמץ ייצור את השינוי. נסו לפנות לשם כך זמן קבוע והגיוני. אחרי שאחד מהילדים שלנו נולד, בעלי היה נחוש לקום אתי  להנקה של (בערך) 2 לפנות בוקר, ואז נפטפט. תרשו לי לומר רק שאני לא ממש ממליצה על האסטרטגיה הזאת.

זכרו שהילד הזה הוא מתנה לשניכם כדי שתגדלו אותו, והזדמנות לצמיחה אישית ולצמיחה זוגית.

ואם אתם עדיין בתחילת חיי ההורות, אל תיקחו סיכון. תנו לבני הזוג שלכם תשומת לב לעתים הכי קרובות שאפשר. ואני מתכוונת לשני בני הזוג! אל תזלזלו בצרכיהם. בקשו את עזרתם. שתפו אותם בפחדיכם ובהנאותיכם.

הפכו את הקושי לאתגר שרק יגדיל ויגביר את הקשר הזוגי!

7/1/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-2 דיונים

(2) אנונימי, 9/8/2017 14:33

תודה על המאמר! צריך לפעול ולשפר בהווה כדי שהעתיד יהיה

מוצלח וגם כדי שלא יהיה מאוחר מידי

(1) יעל, 8/1/2012 15:41

תודה על התובנות

עזרת לי מאוד

אורית, 12/1/2012 08:55

את כותבת מאמרים קצרים וקולעים. יישר כוח

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub