לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




סדר עדיפויות

סדר עדיפויות

הכל התחיל בזלזול במאמר בירחון לבישול והסתיים בתובנה עצמית חשובה.

מאת

מודה ומתוודה, אני אוהבת לבשל (זה טוב כשיש לך משפחה גדולה והמון אורחים), אני אוהבת לאכול (קצת פחות טוב, אבל משפיע באופן ברור על אהבת הבישול) ואני אוהבת לנבור בספרי בישול ובעיתונים ולתור אחר מתכונים ותובנות קולינריות.

למרות כל זאת, אני מתנגדת בתוקף לתואר "אנינת טעם". אני לא כל כך בררנית לגבי מה שאני אוכלת, וממש לא מבלה את החיים שלי בחיפוש אחר "עוגיית השוקולד-צ'יפ המושלמת" (יש ספר אפיה בשם הזה, מבטיחה לכם).

לכן נדהמתי לקרוא את טור העורכת במגזין בישול פופולארי. ביחס לצורך שלה ברשימות, היא אמרה, "השנה החדשה מתחילה עבורי ברשימה החשובה מכל".

תהיתי באיזו החלטה מדובר. לא משנה מהי תקופת השנה או באיזה פורום, תמיד טוב לקבל החלטות לשינוי וצמיחה אישית. תמיד טוב לעבוד על עצמנו ולנסות להשתפר, ולא משנה מה מביא אותנו להתעוררות. ומכיוון שמדובר היה במגזין בישול, ציפיתי למשהו שעוסק בתזונה נכונה או באכילה בריאה, שאמנם לא משמעותי כמו התגברות על כעס או על חוסר סבלנות, אך בכל זאת מדובר באימון שרירי הבחירה וריסון עצמי. הגוף הוא משכן לנשמה, ואנו מצווים לשמור עליו – לאכול ולהתעמל כדרוש.

אולם, הרשימה שלה, החשובה מכל הייתה: "חוויות האכילה להן אני מצפה ב-12 החודשים הבאים".

כן, היא אכן עורכת מגזין שעוסק במזון, אבל בכל זאת... זה היה מוגזם! האם אין לה משפחה? אם הם לא נכנסו ל"רשימה החשובה מכל" שלה, אז לאיזו רשימה הם כן נכנסים? ואיך הם מרגישים עם זה?

ממש פשוט לראות את השגיאות שאחרים עושים, אבל מה איתנו?

די פשוט לראות את השגיאות שאחרים עושים, הן כל כך ברורות לנו. היינו יכולים לחיות את החיים שלהם בצורה הרבה יותר טובה מהם. אבל מה איתנו? איפה אנחנו עושים את אותן הטעויות? מה הרשימה "הכי חשובה" שלי, והאם היא משקפת את סדר העדיפויות האמיתי שלי? והאם יש משמעות למעשיי?

האם אני נואמת בהתלהבות על נתינה לזולת, אך בפועל לא משקיעה שום זמן בפעילות התנדבותית? ואם אני כן מתנדבת, האם אני עושה זאת בגלל הצרכים האמתיים של החברה או בגלל מה שפופולארי בחברה? האם אני מתלוננת על זה שה"עשירים" לא תורמים לחברה, ואז מבזבזת את המשכורת (המוגבלת) שלי על ביגוד (קרי: נעליים) במקום על צדקה?

האם אני מתפייטת בצדקנות עד כמה חשובה עבודתם של המורים, ואז מעכבת את שכרם או מזלזלת בשליחות זאת כאופציה, כשילדיי מדברים על תוכניותיהם לעתיד? האם אני מדברת גבוהה על חשיבותה של המשפחה, ואז ממהרת לצאת כל לילה לפעילות חברתית זו או אחרת? האם אני אומרת לילדים שלי שמה שחשוב זאת האישיות שלהם, ואז נזעקת על ציוניהם הנמוכים? ואם כבר מדברים על זעקות, האם אני מתחננת אליהם לא להרים את קולם על אחיהם, ואז צורחת עליהם שיתלבשו או ייכנסו למכונית?

כשקראתי את הטור ההוא במגזין בפעם הראשונה, צחקתי. זלזלתי בה ובזתי לה. אבל במחשבה שנייה, התביישתי. אני חושבת לערוך רשימות חדשות – ויותר מזה, אני מתכננת ליישם אותן. הרשימות שלי תנסינה לשקף את מטרותיי האמיתיות, ומעשיי יצטרכו להתאים למטרות האלה. הדחיפה לצמיחה נמצאת כמעט בכל מקום בו אנו מביטים. מי העלה בדעתו שהיא תגיע בלבוש מגזין לבישול גורמה? עכשיו אני  מצפה למהדורה הבאה...

4/6/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub